"ודתן ואבירם בני אליאב"
שאלה: מעשה ביהודי עשיר מופלג, ששמו היה דתן, ומאחר וידע שבבוא יומו, יחששו נכדיו לקרוא לילדיהם על שמו, שכן יש מקומות שבהם משתדלים שלא לקרוא לילדים בשם זה, החליט להקים קרן מיוחדת וקבע שמי שיקרא לבנו בשם 'דתן' על שמו, יזכה בתמורה כספית בסכום של מאה אלף דולרים.
הגענו לשאלה, האם יש להתחמק משם זה בכל מחיר, או שבעצם מדובר בחשש רחוק, ומי שנמצא במצב כלכלי דחוק – כדאי שיקרא לבנו בשם זה, ויוכל לכלכל את בני ביתו בהרחבה בכסף שיקבל.
תשובה: מעשה בבחור שהגיע למרן שר התורה, ובפיו תלונה על כך שאינו מצליח להתרכז בלימוד וראשו קשה עליו כברזל, אין לו טעם בתפילה ולמרות שהוא מנסה שוב ושוב, הוא מרגיש שלבו לב אבן לכל דבר שבקדושה.
שאל אותו רבי חיים לשמו, והשיב אותו בחור שקוראים לו באחד השמות שהוזכרו בתורה כרשעים. נענה מרן שר התורה ואמר: "לא עוד פלוני יקרא שמך כי אם אברהם", ואכן נפתח לבו לתורה ותפילה.
והרי יודעים אנו שאין מחיר לתורה הקדושה, וממילא ברור שהצלחה בלימוד התורה קודמת לכל דבר אחר.
מספרים שמרן הסטייפלער שאל פעם בדרך מליצה: הרי אצל החופשיים שאינם שומרי תורה ומצוות, משתמשים בכל השמות שבתנ"ך (כך היה בעבר…) ואפילו 'נמרוד' הם קוראים לבניהם, ואם כן מדוע לא מצינו כמעט אף אחד שקרא לבנו 'דתן'? והשיב הסטייפלער בדרך צחות כי השם 'דתן' מזכיר להם 'דתיים' ולכן הם חוששים מפניו…
ובהקשר זה נוהג היה מרן הסטייפלער להורות, שיש לקרוא לילדים בשמות שיהיו חביבים עליהם, ולא בשמות שנתפסים כמוזרים בחברה בה הילדים צפויים לחיות. שאלה אותו בתו, אם כן מדוע קרא את שמה יוספה, והשיב לה הסטייפלער: "זה שם כל כך יפה, והייתי בטוח שתשמחי עם השם הזה".
ובאמת הגמרא במסכת יומא דף פג, מביאה כמה מעשים ברבי מאיר שהיה בודק אדם, וידע את מעשיו על פי שמו, כי 'שמא קא גרים'.
ונוסף על כך כותב רבינו האריז"ל, והובאו דבריו בספר 'עמודי השבעה', שכשהורים נותנים שם לבנם או לבתם, אין זה סתם שם בעלמא, משום שרוח הקודש נזרקת בהם כעין נבואה, והם נותנים לילד את השם שמתאים לאופיו, תכונותיו ועתידו. והוא מוסיף שהדבר נכון אפילו לגבי הורים גויים לילד גוי, ולאו דווקא בזרע ישראל, וכמו שמצינו שנקראה רות בשם זה, משום שממנה יצא דוד שריווה להקב"ה בשירות ותשבחות, והרי אביה של רות לא היה יהודי, ועדיין נזרקה בו מעין רוח הקודש כשנתן לה את שמה.
עוד מספרים על אחד ששקל לקרוא לבנו על שם שכנו המבוגר שנפטר, והאלמנה השכנה מאוד רצתה שיקראו ילד עם שם בעלה. וכששאל למרן הגרי"ש אלישיב, אמר רבינו הגרי"ש שהדבר אינו מומלץ, מאחר והם מתגוררים בסמיכות לאלמנה, בכל פעם שיקראו לילד בשמו של בעלה המנוח, יזכיר לה הדבר את אלמנותה ויגרום לה צער נורא.
ובדידי הוא עובדא, באלמנה אחת מגבעתיים שרצתה מאוד שמישהו ייקרא על שם בעלה, שהיה שמו שמעון, אבל מאחר והלה לא היה מקהל יראי ה', נכדיו לא חפצו לתת לילדים שם כזה 'מיושן', והיא פנתה אלי והציעה לשלם סכום כסף נכבד למי שיקרא על שם בעלה…
באותה העת הכרתי יהודי שבדיוק נולד לו ילד, וידעתי שמצבו הכלכלי דחוק מאוד, והם סובלים בבית מעוני ומחסור, והתלבטתי אם ראוי להציע לו לקרוא לבנו על שם מי שלא נמנה על קהל יראי ה', ולפתות אותו לעשות זאת בתמורה לתשלום.
פניתי למרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ושאלתי את פיו כדת מה לעשות, אם ראוי להגיש הצעה כזאת ליהודי שנולד לו בן אם לאו. נענה מרן זצ"ל בשלילה נחרצת, כזאת לא ייעשה לקרוא לילד על שמו של אדם זר שלא היה שומר תורה ומצוות, אבל אמרתי למרן זצ"ל שאותו יהודי אין לו מה לאכול, והכסף יוכל להציל אותו, וכששמע זאת מרן הגראי"ל שינה את הוראתו, ואמר לי שאם כך הרי זו מצווה רבה להציל יהודי מחרפת רעב.
הצעתי את ההצעה ליהודי, והוא הסכים על אתר, ואני כבר הודעתי לאלמנה מגבעתיים שמצאתי 'לקוח' שמוכן לקרוא לבנו על שם בעלה.
דא עקא, כשהגיע האיש לביתו וסיפר זאת ליולדת, היא נחרדה חרדה גדולה והתנגדה בכל תוקף, עד שלבסוף הגיעו לפשרה שיקראו לילד 'שמעון' ויכוונו לרבי שמעון בר יוחאי.
האלמנה ובני משפחתה הגיעו לשמחת הברית בהתרגשות גדולה, ופנקס הצ'קים בידה כדי לתת את מה שהתחייבה, אבל כשמלו את הילד ואמרו 'ויקרא שמו בישראל' הכריז האב בקול 'שמעון' והאם הוסיפה ממקום עומדה על יד המחיצה "על שם רבי שמעון בר יוחאי".
כששמעו זאת בני משפחתו של שמעון המנוח, הם לא שילמו לאיש דבר. מבחינתם, עשו זאת בצדק רב.
לאחר מכן שאלתי את פיו של אחד מגדולי הפוסקים, אם אותה יולדת לא היתה מגלה את הסוד, והם היו קוראים לבנם על שם רבי שמעון בר יוחאי, האם היה מותר להם לקחת את הכסף מהאלמנה?
ולאחר מחשבה השיב לי אותו גדול שעל פניו מותר הדבר, כי הרי כל ה'שמעונים' המצויים בימינו, קרויים בסופו של דבר על שם רבי שמעון בר יוחאי או על מי שנקרא על שמו, ולכן 'שמעון' אחד לכולם, והוסיף שלהלכה למעשה יש לעיין בדבר, ובוודאי שגם אם כך הוא הדבר, עדיין נשארת השאלה במקומה לגבי מי שהיה לו שם שונה שאינו שמעון.
***
אמש סידר הרב לכל האורחים מקום, ורק אותי השאיר בלי לסייע לי, היום אחר תפילת המוסף חזר הדבר על עצמו בשנית, וכעת הרב לא רוצה לענות על שאלתי?
"ופצתה האדמה את פיה"
שאלה: ויכוח נוקב שהתגלע בין גדעון ואליהו, הסתיים במריבה מכוערת מאוד ובלבו של גדעון נשארה תרעומת קשה מאוד על אליהו, עדי כדי חשש שהוא עלול להיכשל בלאו של "לא תשנא את אחיך בלבבך".
והנה ביום מן הימים, חבר משותף של שניהם מזמין את גדעון להשתתף בשבע ברכות לנישואי בתו, וגדעון מבין שכשהוא יגיע לשם הוא צפוי להיתקל ביריבו אליהו, מה שעלול להביא לחידוש הוויכוח ולהגברת השנאה רחמנא ליצלן.
האם מוטל על גדעון חיוב להימנע מהגעה לאותה שמחה, או שהוא צריך ללכת לשם ולהתגבר על היצר ולהימנע מריבוי השנאה?
תשובה: ה'חשוקי חמד' במסכת סוכה דף כה, דן בשאלה הזאת ומכריע שגדעון צריך ללכת ולהשתתף בשמחה, ולעשות כל מאמץ כדי ליישר את ההדורים בינו ובין אליהו, גם במחיר של ויתור ואפילו השפלה כביכול. עליו להפוך מאויב לאוהב! זאת חובתו בעולמו, ואדרבה מוטל על כל אחד שנקלע למצב כזה לגדוע את המחלוקת בעודה בתחילתה.
ומומלץ לכל יהודי שרוצה להימנע מהאיסור החמור של שנאת חינם ומחלוקת, לשנן שוב ושוב את דברי רבינו הנשר הגדול ה'רמב"ם' זי"ע, שכתב באגרת לבנו רבינו אברהם זצ"ל בזו הלשון:
"אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון, ומה נשאר עוד?! ראיתי לבנים השחירו, ומשפחות ניפחתו, ומשפחות ניספחו, ושרים הוסרו מגדולתם, ועיירות גדולות נתעררו, וקבוצים נפרדו, וחסידים נפסדו, ואנשי אמונה אבדו, ניקלו ונתבזו, בסיבת המחלוקת.
"נביאים ניבאו וחכמים חכמו ופילוסופים חיפשו, ויוסיפו לספר רעת המחלוקת ולא הגיעו לתכליתה.
"לכן שינאו אותה, נוסו מפניה והתרחקו מכל אוהביה וגואליה ורעיה, וגם אל כל שאר בשרכם – אוהב מדנים, התנכרו ורחקו קרבתם פן תיספו בכל חטאתם.
"התפארו בסבל (סבלנות), כי היא הגבורה הישרה והנצחון האמיתי, כי בבקשכם הנקמה, שמא לא תשיגוה, ותחלו לבבכם בתוחלת ממושכה, ושמא תוסיפו על בושתכם חרפה כגולל אבן אליו תשוב. ואם תשיגוה, הנה חטאתם לה'…".
עוד מוסיף שם הרמב"ם מה קורה למי שנכנס למחלוקת עם הזולת חלילה: "ודעו אשר תמצא אתכם: שנאה, בלבול השכל, טרוד השינה, בלבול פעולה, גילוי מומים, לב נוקם, חוטא ומחטיא, חרטה באחרית. לכן תכירו מעלת הסבל, והייתם קדושים בעיני אויביכם. והתקדשתם, ותתחרטו מזיקיכם, ותגדל נפשכם בעיניהם, וישובו ויטיבו ליבם אם הם אנשי לבב. ואם הם אנשי בליעל, יכאבו ויצר להם על אשר לא תתבזו עמהם לעשות כמוהם, ותימלכו עליהם בכתר המוסר.
"תתנהגו בענוה, כי הוא סולם לעלות למעלות הרמות, ועימה לא תצטרכו לסבול. דעו כי אין עדי כענוה. הנה רבן של נביאים לא נתייחס על כל מידותיו כמו על הענוה. שימו מחסום לפיכם ורסן ללשונכם".
וביתר שאת יש להיזהר ממחלוקת שמעורבים בה גם גדולי ישראל, שנשיכתם נשיכת שרף ועקיצתם עקיצת עקרב, ומעשה נורא מובא בשם רבינו הגרי"ז בספר 'פניני הגרי"ז', ששמע מאביו רבינו חיים בריסקר, מעשה שהיה כך היה:
היה יהודי אחד, מתלמידיו של רבינו בעל ה'תומים' הרבי ר' יהונתן אייבשיץ זיע"א, שפעם התבטא בזלזול אודות רבו, בהקשר לנושא הקמיעות שהיה רבי יהונתן נותן לאנשיו. רבינו ה'תומים' הקפיד על אותו תלמיד, ומאז נענש בחומרה רבה והיה נע ונד בארץ, במקום בו היה ישן לילה אחד לא יכול היה לישן למחרת, והוא לא ידע מדוע באה אליו הרעה הגדולה הזאת.
כך היה האיש נודד במשך שנים, עד שהגיע לעיר קושטא (איסטנבול) שבטורקיה, ושם כיהן פאר "איש האלוקים החכם הספרדי רבינו יצחק בכר דוד זיע"א", כך מכנה רבינו הגרי"ז את בעל ה'דברי אמת'.
המנהג בבית מדרשו של ה'דברי אמת' היה שכל העניים היו עומדים בשורה אחר תפילת ליל שבת, והרב היה מסדר אותם ודואג לכל אחד מהם למקום אכסניא, וגם אותו תלמיד של רבי יהונתן אייבשיץ עמד שם בין שאר העניים האורחים, והרב סידר לכל אחד מקום וכשהגיע לאותו תלמיד, דילג עליו כאילו לא ראה אותו בכלל.
למחרת בבוקר שוב נעמדו כל העניים בשורה אחר תפילת המוספין, והרב סידר לכל אחד מקום אירוח, אבל כשהגיע לאותו יהודי דילג עליו כאילו אינו קיים בכלל.
בשבת אחר הצהרים נכנס הרב לומר שיעור בגמרא, ואותו יהודי ישב בין שומעי השיעור והתעוררה אצלו שאלה בדברי הגמרא. הוא הבחין שאנשים אחרים שיושבים שם שואלים את הרב שאלות תוך כדי, ולכן הרשה לעצמו לשאול גם כן כמותם. הוא שאל את השאלה אבל הרב התעלם ממנה, ניסה לשאול שוב, הגביה את קולו, צעק את שאלתו בצעקה רמה, אבל הרב התעלם ממנו כאילו היה אוויר.
כאן כבר נשברה רוחו של היהודי, הוא שאל את הרב בקול בוכים… יסביר לי כבוד תורתו, מה ראה להתעלם ממני כאילו איני קיים בכלל? אמש סידר הרב לכל האורחים מקום ורק אותי השאיר בלי לסייע לי, היום אחר תפילת המוסף חזר הדבר על עצמו בשנית, וכעת הרב לא רוצה לענות על שאלתי? ילמדנו רבינו, במה חטאתי כנגד כבודו ואדע לכפר על מעשי, אבל למה להתעלם ממני בצורה כזאת?
נענה הרב בעל ה'דברי אמת' ואמר לו: "יען כי יש עליך קפידא של אדם גדול מאוד, קפידא מהרבי רבי יהונתן אייבשיץ".
נחרד התלמיד חרדה גדולה, והבין שכל מה שעבר עליו בשנים האחרונות בא לו בגלל שפגע בכבודו של רבי יהונתן אייבשיץ: "אם כן", הוא אמר, "מיד בצאת השבת אפנה לדרכי ואחיש את צעדי לעיר פראג, אולי אחלה פניו של רבי יהונתן, ויסלח לי על הפגיעה שפגעתי בו וסוף סוף אבוא אל המנוחה ואל הנחלה…".
ענה לו איש האלוקים מקושטא: "מסופקני אם תצליח להגיע אליו…".
אבל התלמיד לא ויתר, מיד עם צאת השבת שם פעמיו לדרך, ועשה כל מאמץ כדי להחיש את דרכו, ואכן כעבור זמן לא רב הגיע לפראג, ומיהר לשים את פעמיו אל ביתו של רבי יהונתן, אלא שאז גילה לחרדתו הגדולה כי איחר את המועד, ורבי יהונתן כבר הובא באותה שעה למנוחות.
כמובן שרבינו הגרי"ז לא סיפר את הסיפור בכדי, ואביו רבינו חיים גם הוא לא סיפר סתם סיפורי מעשיות אלא ללמדנו לימוד חשוב הם באו: ממעשה זה יש ללמוד עד כמה צריכים להיזהר מלזלזל בכבוד הצדיקים וגדולי התורה, כמו שנזהרים מאש, כי מילה אחת שאינה במקום יכולה לגרור תוצאה שקשה לשער וקשה לתאר.
ויהי רצון שנזכה לכבד תלמידי חכמים גדולים וקטנים, ונהיה אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה.