סיפר הרה"ק מסאדיגורה זיע"א (הובא גם בספר 'בינת ישראל' גראדזיסק):
מעשה ביהודי אחד בשם ר' אליעזר מחודרוב, מחסידי רוז'ין, שעסק במכירת עורות לעשיית מעילים. נוהג היה לקנותם בזול ולמכרם במשך החורף, ואז הכניס סכום גדול שהספיק לו למחייתו גם עבור ימות הקיץ. פעם בא להתברך אצל הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א (יומא דהילולא שלו חל ביום שישי הבעל"ט ג' חשון). פתח הרה"ק וסיפר לו כדלהלן:
מעשה ביהודי שעסק במכירת עורות לצורך עשיית מעילים. פעם לא היה חורף קר והגשמים היו מועטים, ובאין דורש למעילים לא הצליח היהודי למכור את עורותיו. חשש האיש פן לא יהיה לו איך לפרוע את חובותיו וייהפך לבעל חוב גדול. מה עשה? עד היום היה לומד ארבע שעות קודם התפילה, לאחר מכן היה מתפלל בהתלהבות, אחר כך היה אוכל פת שחרית ושוב היה מתיישב ללמוד, ורק אחר הצהריים היה עוסק שעה או שעתיים במכירת העורות – אך עתה, בחששו שייהפך לבעל חוב, ויתר על סדרי לימודו כדי לחפש בחיפוש אחר חיפוש קונים לעורותיו.
יצא האיש השכם בבוקר מפתח ביתו, והנה בא גוי אחד כנגדו: "האתה זה מוכר העורות?" שאל. "רצוני לקנות ממך עורות רבים".
באותו רגע נכנס לו ליהודי הסוחר הרהור תשובה בלבו. אמר לעצמו: מה?! ויתרתי לי על סדרי לימודי בשביל הפרנסה?! היתכן כדבר הזה?! פנה אל הגוי ואמר: "אינני חפץ בעסקה זו".
סבר הגוי שאין הוא מרוצה מן המחיר שהציע לו. הגביה את המחיר, אך הסוחר נשאר בסירובו. הגביה את המחיר עוד, ושוב נשאר הסוחר בסירובו. כראות הסוחר שהגוי אינו מרפה ממנו, הרים את רגליו וברח ממנו. נכנס מיד לבית הכנסת והתחיל ללמוד כמימים ימימה.
הפטיר הרה"ק את סיפורו ואמר: "מסירות נפשו של האיש ללימוד התורה עוררה רעש גדול בשמים". חשקה נפשם של הנוכחים בחדר לדעת מה היה סופו של מעשה ומה עלה בגורלם של העורות. שאלו אותו: "ובכן, מה היה עם העורות?".
התנער הרה"ק ואמר: "שוטים! הלא אפילו הסוחר בעצמו לא רצה לדעת מה עלה בגורלם של העורות, ואתם צריכים לדעת?!"
(נתכוון בזה שהעיקר שצריך להוציא מהסיפור הוא אמונתו החזקה של אותו חסיד ולא מה שעלה בגורל העורות…)
(הבינני ואלמדה)