"כזאת שאלה צריך לשאול תלמיד חכם. אתה לא יודע שאני עם הארץ?!"

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

מגיל 14, כך במשך שלושים שנה בדיוק, זכיתי לשטוח אלפי שאלות בלימוד, בהדרכה ובהנהגה, בעצה ותושיה, קמיה רבינו הכ"מ.  בנוסף, בשנים האחרונות, באדיבותם של משפחת רבינו, העברתי במרוצת השנים אלפי שאלות לרבינו, משאלותיהם של תושבי אלעד, ומאות נכנסו לרבינו לשטוח את שאלותיהם בכל חלקי התורה, בבקשת עצה וברכה, ספיקות ותהיות, כשגדול דורנו, מרא דכולא תלמודא וגדול סבלני הדור, מקבל את כולם במאור פנים ובסבלנותו הנודעת.

בעידנא דחדוותא וברגע של העזת פנים, הרהבתי עוז ושאלתי את רבינו הכ"מ, כיצד עונה הוא לכל השואלים, בכל נושא וענין. הראה לי רבינו זיע"א את דברי מדרש תהילים (מזמור א): "כך מקובלני מרבותי, שכל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים".

באחד הפעמים שאלתי שאלה ציבורית ורבינו השיב בכל הרצינות: "כזאת שאלה צריך לשאול תלמיד חכם. אתה לא יודע שאני עם הארץ?!"…

ואם כי שסבר, בענוותנותו המופלגת, שאינו "תלמיד חכם", ותמיד תמיד הדגיש ש"אני עונה מקופיא ואין לסמוך למעשה על מה שאני כותב" (בתקופה אחת, לאחר נישואי, נהגתי לשלוח מכתבי שאלות בענייני יו"ד ח"ב, וכשהבחין רבינו הכ"מ שהשאלות נוגעות למעשה, מכתב אחר מכתב, טרח לציין בשולי אחד ממכתביו שהוא עונה מקופיא ואין לסמוך על דבריו למעשה. כך גם אמר לי בכמה הזדמנויות, זירזני בעצמו להדפיס את כל המכתבים, אבל להדגיש שהדברים "לא למעשה"),  מכל מקום היה פשוט לו שעונה לשם שמים, וממילא אם חז"ל אמרו שהמשיא עצה לשם שמים- סופן להתקיים, אם כן הדברים יתקיימו.

נכחתי פעם כשנכדו יבלחט"א ביקש להכניס עוד אנשים. נאנח רבינו הכ"מ ואמר: "כל הזמן חולים ורפואות וברכות", ובכל זאת הסכים שייכנסו עוד ועוד. לא היה קל לו לרבינו, לשמוע כל העת את צרותיהם של ישראל, אך – כך הסביר – הרי כתוב במשנה "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות". אם כך כתוב בחז"ל, אזי חייבים לקיים.

ההתייחסות לדברי חז"ל בלבבו של מרא דכולא תלמודא זיע"א היתה כפשוטה. מה שכתוב בחז"ל, בכל גמרא או מדרש, בבלי וירושלמי, מדרשים לא מפורסמים לקהל הלומדים הרחב ודברי הזוה"ק והקדמונים, הרי הם קודש קדשים. בכל פעם שנשאלה שאלה שיש עליה התייחסות בחז"ל או בקדמונים, הרי כך הורה למעשה, ללא כחל ושרק.

בכל פעם ששאלוני על הוראות שהורה רבינו והשואלים לא הבינו, היה פשוט וברור שההוראה נמצאת בחז"ל או בספרים. כך היה בעשרות מקרים. נותר היה רק לחפש ולמצוא את המקור (פ"א אמר לשואל ששאל על אחד שביזה ת"ח, שהוא "חייב סקילה", ותמהו השומעים מנין. חיפשתי ומצאתי כך מפורש בזוה"ק, שכשם שמחלל שבת דינו בסקילה, כך המבזה ת"ח דינו בסקילה. ופ"א אמר לאחד שבדק את המזוזות, שיבדוק שוב. תמה השואל בפני שהרי בדק לא מזמן, ומצאתי שרבנו הכ"מ בפירושו על מסכת מזוזה, מביא מהספה"ק שעצם בדיקת מזוזות היא סגולה לדברים רבים, עי"ש. ולבסוף הוברר שהמזוזה היתה פסולה. פ"א הורה לי לשואל שביקש ברכה לשידוך, שיעשה שילוח הקן, והראני מקורו במדרש. פ"א ניסחתי לאברך אחד שאלה בענייני חסד, ורבינו השיב לו שימשיך לעסוק בחסד ובירכו ש"יחיה תשעים ושתים שנה". תמה השואל למקור הענין ומצאנו את דברי הגמרא והמפרשים במסכת מועד קטן, שרב חסדא שעסק בחסד חי 92 שנה. פ"א השיב לי דבר שלא הבנתי את פשרו. חיפשתי ומצאתיו בכתבי האריז"ל. ועוד כהנה וכהנה עשרות פעמים, כשתמיד נמצאו כל הוראותיו הקדושות בדברי חז"ל). ולמרות בקיאותו הבלתי נתפסת בכל חלקי התורה, תמיד היה פותח את הגמרא בפנים, מהש"ס הקטן שנמצא ליד מקום מושבו, מדפדף מיד למקום הנכון ומקריא בהטעמה.

מלבד בקיאותו העצומה בכל חלקי התורה ועשרות ספריו הנודעים, עודד תמיד מאות מחברי ספרים לחדש ולסדר את כתביהם לדפוס, ותמיד דחף ועודד, כשהוא שואל "על מה הספר הבא" והמריץ לכתוב עוד ועוד, כשהוא משיב על כל הספיקות ואף כותב הערות ומראי מקומות, מברך ומעודד, כך שבזכותו נכתבו מאות ספרים ממחברי ספרים רבים.

עשרות שנים השיב רבינו בכל יום על מאות מכתבי תורה (!!!), כשהוא מקדיש לכך כמה שעות בכל יום (כפי הזכור לי, כשלש עד חמש שעות ביום), חוץ מסדרי "חובותיו" הידועים בכל חלקי התורה. הכל כדי לעודד את אלפי השואלים. ידוע שהקדיש זמן רב לענות בפרוטרוט לשאלותיהם של ילדים רכים והסביר להם את התשובות באורך, כדי לעורר בהם חשקת התורה הקדושה.

***

אך למכביר לספר על מאות הניסים העצומים שראו עיני, מראות שמימיים של רוח הקודש, "צדיק מושל ביראת א-לוקים", וכדברי השיטמ"ק (ב"ק נ, א): "שכן דרכו של הקדוש ברוך הוא שמסכים לסברת הצדיקים שבדור". לא יאומן כיצד כל ברכה שבירך ועצה שהשיא התקיימה, וכפי שביאר רבינו הכ"מ בזה בספרו "אורחות יושר" ערך "רוח הקודש", עי"ש. כאשר כל משפט וברכה שהוציא מפיו הטהור, הוצרך לימוד, דקדוק והבנה, ורבים מגדולי ישראל דקדקו, רצו לדעת "מה בדיוק ר' חיים אמר", כפי שנכחתי בעצמי בכמה הזדמנויות.

רבנו זיע"א השתתף בחתונתי ובירכני שיוולד לי בן תוך שנה. בתוך השנה נולד בני הראשון. שיגרתי מברק לרבינו זצוק"ל (אז היו עוד מברקים) וסיפרתי לו שנולד לי בן. למחרת התקשר אלי נאמן ביתו הרה"ג רבי ישעיהו אפשטיין שליט"א ואמר שמרן יכול לבוא לסנדקאות בברית, למרות שהיא בחיפה. השבתי שיש לילד צהבת ובינתיים לא ניתן לעשות ברית וביקשתי שרבינו יברך שהברית תהיה בזמנה.

ביום הברית עצמה נסענו ל"מעייני הישועה" ושם אישרו לערוך את הברית. לאחר הברית נכנסתי עם הרך הנולד לרבינו. מרן זיע"א מיד קרא ואמר: "מה עם הצהבת? מתי הברית?".

סיפרתי שהברית התקיימה כעת ואמו"ר שליט"א היה הסנדק.

הגיב רבנו בבת שחוק: "טוב מאד. הרי כיבוד אב דאורייתא. אבל אל תדאג, שנה הבאה יוולד לך בן ואני אהיה הסנדק".

ואכן, ביום הולדתו הראשון של בני הבכור, נערכה שמחת הברית בנו"ש בחיפה ורבינו הכ"מ היה הסנדק.

לאחר הברית פנה אלי מרן זצוק"ל ואמר: "רוצה עוד בן?"…

עניתי: "עכשיו בת"….

ומרן זיע"א אמר: "אז תהיה לך כעת בת"…

וכך הווה, כמובן. וכך גם היה בשאר הילדים, כשמרן זצוק"ל מברך בדיוק נמרץ, וכך קם והיה.

מעשה במשפחה, שהרופאים גילו בבדיקות שערכו שלתינוק העומד להיוולד, ישנו מום בלב ועוד מכלול של מומים קשים, שלא יאפשרו לתינוק לחיות לתקופה ארוכה. בני המשפחה פנו למספר בדיקות אצל מספר פרופסורים שונים, אך התשובה היתה אחידה, התינוק לא יחיה במשך זמן רב, וגם אם יחיה – יסבול ממחלות וצרות קשות.

בני המשפחה יצרו איתי קשר וביקשו שאבקש את ברכתו של מרן זיע"א. כתבתי בפרוטרוט לרבנו זיע"א על הבדיקות ודברי הרופאים המומחים וביקשתי שיגזור בכוח תורתו שהתינוק יוולד בריא ושלם. "הלא צדיק גוזר והקב"ה מקיים", ביקשתי. ואכן, כעבור 3 ימים הגיע מכתב תשובתו של רבנו, ובו נכתבו שתי מילים: "רפואה שלמה".

התינוק נולד כעבור כחודש בריא ושלם. הרופאים ערכו שוב ושוב את בדיקותיהם והביטו בתוצאה שלפניהם בהתרגשות ובהתפעמות. "נס! פשוט נס!", אמר פרופסור אחד שחזה שחורות. "הלכתם אולי במקרה לרב גדול?" הוא שאל ובני המשפחה אישרו ש"אכן כן, רבי חיים קניבסקי בירך בכתב ברפואה שלמה"…

סיפר לי ידידי הרב… שאחיו, היועץ הרפואי ועסקן הרפואה הנודע… אמר לו שישנם רבים המייעצים בנושאי רפואה מבלי שום ידע ונסיון בתחום ועצותיהם גרועות ולעיתים גם נוראיות, גובלות בפיקוח נפש ובסיכון חיי אדם. "אך כאשר מרן הגר"ח קניבסקי מייעץ ומשיב תשובות חותכות בנושאי רפואה, אני לא אומר כלום, משום שגם אם לי נראה שעצתו תמוהה ולא ברורה כלל ועיקר מבחינה רפואית טבעית, מ"מ המציאות טופחת על פני פעם אחר פעם, כשרבי חיים תמיד צודק לבסוף", ובאמתחתו סיפורי-הוד רבים ומופלאים על עצות של מרן זיע"א בענייני רפואה, שהצליחו תמיד מעל המשוער.

בחור בישיבתנו, ישיבת "משאת המלך", סבל מבעיות קשות באוזן וכמה רופאים בכירים טענו שיש לו קרע בעור התוף והדבר מצריך ניתוח. הבחור נכנס, לפני כמה שבועות, לרבינו זיע"א ורבינו אמר לו: "אין לך שום דבר. לא צריך לעשות כלום".

כעבור שבוע נסע לבדיקות בביה"ח הדסה, הפרופסור ערך שוב צילום ועמד מופתע, הלום רעם. הכל נעלם. המליץ בתדהמה על טיפות אוזניים ותו לא.

לפני שנים רבות קיבל יהודי מכתב זימון למשרדי מס הכנסה, בעקבות עסק שפתח ללא שנרשם בכלל במס הכנסה. הציעו לו להיפגש עם יהודי שעובד במס הכנסה, שעוזר לאנשים מאחורי הקלעים. ואכן, קרוב משפחתי נסע אליו. הוא הביט במכתב הזימון ואמר: "אין מה לעשות. הפקיד שזומנת אליו הוא יסודי מאד. 'תופר תיקים' ידוע. אם נפלת לידיים שלו – אין לך שום סיכויים". ובכל זאת, הוא הרים כמה טלפונים וניסה להפעיל קשרים, אך כולם אמרו שזהו עסק ביש.

הגענו לבית רבינו והרבנית ע"ה אמרה שהוא נסע לחתונה באולמי "קרויזר". הגענו לשם ובדיוק רבינו יצא החוצה. הציעו לנו לנסוע עם הרב ברכבו ולדבר איתו בדרך. עלינו למכונית. רבינו שאל במה הענין והיהודי סיפר את המעשה. רבינו אמר בנחרצות: "לא יקרה כלום. לא יעשו לך שום דבר".

למחרת הגיע האיש למשרדי מס הכנסה. אותו פקיד רצה לצאת להפסקת צהרים. הוא הביט במסכים, עילעל כמה שניות, שאל כמה שאלות סתמיות ושלח אותו לחופשי….

לא ניתן להעביר כעת על הכתב אלפי מכתבים ופנקסי הנהגות רבים שהועלו על הכתב במהלך השנים, כשהלב שותת דם ואנו אנו באים. ועוד חזון למועד. העולם חשך בעדנו. בצילו של רבינו ישבנו והתבשמנו עשרות בשנים. מי יתן לנו תמורתו של ענק הענקים, גאון הגאונים, שכל חייו היתה מקשה אחת שכל כולה תורה ורצון השי"ת. בלתי לד' לבדו. שקידה והתמדה בלתי פוסקת, שלטון ללא מצרים בכל מכמני תורה, ענוה ויראה, קדושה וטהרה, מידות טובות ועצומות בין אדם לחברו ודביקות בו יתברך, בפשטות ובחינניות מלבבת, בסבר פנים יפות ובהארת פנים תמידית.

מי יתן לנו תמורתך, רבינו הקדוש הכ"מ.