וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם (יג, כח)
לפני כמה שנים נמצא באחת מערי אירופה שלד של גופה באורך עשרה מטרים! הראו לי את התמונה, ממש "וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם".
כשראיתי את התמונה נזכרתי בסיפור שקרה עם ה"אור החיים" הקדוש זיע"א, שפעם אחת הגיע למקום שנקרא "בני משה". כתוב בספרים שהמקום הזה נמצא מעבר לנהר הסמבטיון, שכפי שמובא בחז"ל (בראשית רבה יא) "יורה" בזעף – בכל ימות השבוע – אבנים ענקיות, ואין איש שיכול להתקרב אליו ורק בשבת הוא נח. כך שמיקומו המדויק של "בני משה" נסתר מידיעת בני אדם.
ה"אור החיים" הקדוש הצליח באורח פלא להגיע לשם, וכשאחד מבני המקום ראה את ה"יצור קטן הממדים" הזה – נטלו והכניסו לכיסו…
במשך כל השנים לא הצטייר בדמיוני כיצד ניתן להכניס בן אדם לתוך כיס. אבל לאחר שראיתי את התמונה של השלד, עשרה מטרים אורכו, הצלחתי לדמיין שיצור כזה ענק מסוגל בהחלט להכניס לכיס יצור בגובה מטר וששים – שבעים…
המשך הסיפור היה, שכשנכנסו תושבי "בני משה" לבית הכנסת להתפלל, אותו אדם התנמנם, ואביו נגלה אליו בחלום, ואיים עליו: "הישמר לך ושמור נפשך מאד! קדוש העולם נמצא בכיסך. הוצא אותו לאלתר וְנְהַג בו כבוד מלכים!"
הלה התעורר והוציא את ה"אור החיים" הקדוש מכיסו, ולאחר שביקש את מחילתו, הזמינו אותו בני המקום לשאת דרשה, ולומר להם דברי תורה ביום השבת.
למחרת בבוקר, ביום ראשון, ליוו אותו והראו לו את הדרך לצאת מהמקום הזה החוצה, וגם זה בדרך נס.
(רבי ראובן אלבז שליט"א – משכני אחריך)