"אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן" (בראשית י"ז, י"ט)
כ"ק האדמו"ר מ'מבקשי אמונה' שליט"א אינו חדל מלהודות את בוראו על חסדיו הרבים, כשלאחר שלושים ושתיים שנים זכה לישועת זרע של קיימא, ומספר שוב ושוב על הייאוש הרודף, ועל התפילות המרובות שהצילו.
אצל כ"ק האדמו"ר מ'מבקשי אמונה' שליט"א כל תפילה פשוטה, כמוה כ'תפילת הימים הנוראים', כל תפילה היא 'ישות' של דבקות ותחינה לפני בורא העולם שמולידה פירות, וגם אם באופק לא נראית הישועה, חלילה מלהתייאש, עוד תפילה ועוד תפילה והישועה בסוף בא תבוא. את הדברים למד כ"ק האדמו"ר שליט"א על עצמו ובשרו, וכפי שהוא דורש ומלמד את הבאים לחסות בצלו ולהתחזק באישו היוקדת:
שלושים ושתיים שנים חלפו מיום חופתי, י' בשבט תשל"ט, עד ליום בו זכיתי לחבוק פרי בטן, זוג תאומות, בי"ב באדר ב' תשע"א. השנים שחלפו עד אז היו מלאים בציפייה דרוכה וארוכה רצופת תפילות ותחנונים לפני בורא העולם. שלושים ושתיים שנים וחודשיים בהם לא אמרנו נואש, התפללנו, חיכינו וקיווינו.
אי אפשר לתאר את שברון הלב ואת הצער העמוק בו היינו שרויים, אוקיינוסים של עוגמת נפש עברו עלינו כשהסכנה הגדולה שריחפה מעל ראשנו היה ה'ייאוש'. לא היה חסר מי שייאש אותנו, מאנשי רפואה עד מקובלים רואי נסתרות. אולם המשכנו כל אותן שנים להתפלל, לקוות, להתברך אצל צדיקים ולנסות סגולות רבות. זכורני את אותו מקובל גדול שהפצרתי לקבל ברכתו והבטחתו, אולם הוא ייאש אותי בציינו שהוא לא רואה עוד עבורי סיכוי לזרע בר קיימא, הוא אף הוסיף ואמר: "אני מבטיח לך שלא יהיו לך ילדים לעולם!" צדיק מפורסם אחר אמר לי ביגון: "איני רואה לך ילדים, אולם על ידי שתעמיד תלמידים הגונים דורשי ה', יישאר לך שם ושארית לעולמי עד!".
דברי ייאוש אלה שנאמרו לי לאחר כמעט שלושה עשורים של תקווה כמעט אפסית, איימו לשבור את רוחי. הרי יש בדברים מעין אלה הנאמרים לאחר שנים רבות כל כך מבלי פתח של אור, כדי לשבור את לבו של אדם מן היישוב. אולם לי היה ברור שלא אתן שלא אדם או כוח שבעולם ייאשני. התחזקתי בכל כוחותיי בד' יתברך והצבתי נר לרגלי את דבריו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע ששאג: "געוואלד, אין שום ייאוש בעולם כלל!" ידעתי את אשר אמרו חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים", והחלטתי לקבל על עצמי תוספת תפילה: להתפלל מידי יום בדמעות שליש על ציון מצבתה של רחל אמנו, גם היא היתה עקרה שנים רבות עד שחסד שמים השיגה וילדה את יוסף ובנימין, ולסיים שם את ספר התהלים כולו".
שנה שלימה הגעתי מידי בוקר אל הציון הקדוש של 'מאמע רחל' ובקול נהי בכי תמרורים סיימתי את ספר התהלים, דבר יום ביומו. העתרתי וביקשתי מאבי שבשמים שיזכני לשכר פרי הבטן. כעבור שנה מתמדת של תפילה ואמירת תהלים ניסה היצר לשבור את רוחי וללבי החלו להתגנב מחשבות: "שנה שלימה אתה מתפלל לפנות בוקר בציון הקדוש ועדיין הישועה לא באה, אין זה אלא גזירת שמים ומה לך שתמשיך להתפלל ולבקש". אולם המשכתי להתחזק, והחלטתי להמשיך באמירת כל ספר תהלים מידי שחר בציונה של רחל אימנו.
בתום השנה השנייה, בי"ב באדר ב' תשע"א הגיעה הישועה הפלאית – פקד ה' אותנו בזוג תאומות!
מדברים אלו למדתי לימוד גדול אותו אציע לפני כל מבקש ישועה:
דבר ראשון – אסור להתייאש! יעבור על האדם מה שיעבור עליו ועדיין חלילה לו מלהרים ידיים, עליו להתחזק באמונה תמימה במי שאמר והיה העולם, הקב"ה הוא כל יכול ובכוחו הגדול לשנות סדרי בראשית!
ושנית, צריכים ללמוד על כוחה של תפילה. להתפלל ולהתפלל ושוב להתפלל, בלי תפילה האדם לא מקבל כלום! ואילו בכוחה של תפילת האדם לחולל ניסים ונפלאות ממש. הבעיה היא שאנשים לא מכירים מספיק בערכה של התפילה, התפילה היא מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם (ברכות ו, ב) ולו רק יבין האדם את כוחה ומעלתה, אזי יזכה לפעול ישועות גדולות ושידודי טבע – – –
(מתוך ראיון המבשר, גליון יום הכיפורים תשע"ח)