הגיעה לפני שאלה, מדובר היה במשפחה בה האבא התקדם יפה מאד בהתקרבותו לשמירת מצוות, ואף העביר את בתו ללמוד בבית ספר תורני, אבל ככל שהאבא התקדם, כך הלכה אשתו אחורנית, ולא רצתה לשמוע כלל על יהדות ומצוות.
בשלב מסויים הגיעו ההורים לגירושין, כיון שהילדה היתה בגדר 'קטינה'. זכותה של האמא להחזיקה אצלה, אבל העסקנים הצליחו להגיע אתה להבנה שתסכים לכך שהבת תמשיך ללמוד במוסד התורני שבו היא לומדת.
ההסדר פעל היטב כמה חדשים, אבל בשלב מסויים הודיעה האמא שהיא מוכנה להמשיך את ההסכם בתנאי שהבת תקיים את המצוות רק בבית הספר… "כשהיא מגיעה הביתה", אמרה האם, "אינני רוצה לראות אותה עוסקת בקיום מצוות".
האם התבטאה בארסיות ואמרה שמצידה שתגמור הבת את כל המצוות היומיות שלה בבית הספר, ואם נשארו לה עדיין מצוות, שתקיים אותן מחר… רק לא בבית…
כעבור שבועיים נגשה התלמידה למורתה בבית הספר, ואמרה לה – בגאוה בלתי מוסתרת – ש"אל תחשבי שאני מצייתת לאמא שלי; אני ממשיכה לשמור מצוות גם בבית, ומנסה עד כמה שאפשר להסתיר את קיומן מאמי, והשם יתברך עוזר לי בכך!"
הבת סיפרה למורה, שבעת שהיא ניגשת לאוכל, לדוגמא, היא מקיימת את מצות נטילת ידיים בערמומיות, ועושה עצמה כאילו היא רק רוחצת את הידיים מפני הלכלוך שעליהן; את ברכת 'על נטילת ידים' היא זוכרת בעל פה, ומברכת אותה בלחש ובמהירות, כדי שאמה לא תראה,
"אבל כשאני מגיעה לברכת המזון יש לי בעיה", מספרת הבת. "כיון שאינני זוכרת את הברכה בעל פה, והנני זקוקה לברכון, הרי אמא של תראה אותי מברכת, ואז לא יהיה לי טוב…".
"את רוצה לשמוע, המורה, מה אני עושה?" – המשיכה הבת בגאווה גלויה, "אני נכנסת לשרותים, עם הברכון בכיסי, ומברכת שם את ברכת המזון בכוונה גדולה!!!"
המורה שמעה את הדברים ולבה התפלץ. הבת כלל אינה יודעת שיש בכך בעיה הלכתית, וסיפרה את שסיפרה מתוך שמחה וגאווה, כדי להוכיח למורה עד כמה היא משתדלת ומתאמצת בשמירת המצוות.
המורה לא ידעה מה לומר וכיצד להגיב. שהרי אם תאמר לבת שאסור לעשות כך, היא עלולה להוריד ממנה את החשק והשמחה לקיום מצוות; ואולי כדאי לומר לה שתברך לא בשרותים, אלא באמבטיה, שדינה לכאורה יותר קל.
"השאלה הזו עולה עד כסא הכבוד", המלצתי בדברי פתיחתי לתשובה.
ולעצם הענין: ברור שהמורה צריכה לומר לתלמידתה שאסור לברך בשרותים, ומה גם שעדיף כבר לברך באמבטיה, כיון שהאמבטיות בימינו הן בדרגת איסור קלה יותר, מאחר והן מוחזקות בדרך כלל בנקיון ובהגיינה רבה.
אמנם ודאי שהאמבטיה אינה פתרון, ויש לומר לילדה שלא תברך לא בשרותים ולא באמבטיה אלא תברך 'ברכה מקוצרת', כמו שמובא בשו"ע או"ח (סימן קפז הלכה א), שאם אמר במקום ברכת הזן – "בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פתא", יצא.
ובמשנה ברורה שם (ס"ק ד) נאמר, שאף שנוסח זה "הוא דוקא בדיעבד, אבל לכתחילה לכו"ע אין לשנות כלל מנוסח הברכה שתיקנו לנו חכמים וכו', משמע באחרונים דילדים קטנים נוכל לחנכם לכתחילה בנוסח זה מברכת הזן, וכן מעט מעט מכל ברכה עד שידעו לברך כל הברכה כתיקונה". ואם כן במקרה שלנו יכולה הילדה לומר את ברכת הזן בנוסח זה.
(מתוך הגדה של פסח' חישוקי חמד)