התלמיד שהפך לרב
מסכת הרבצת התורה של מרן זצ"ל בישיבה החלה בשנת תש"ו, כשנתיים לאחר שבא לישיבה, בעודו בחור צעיר לימים. באותה תקופה החלה הישיבה לקלוט אל שורותיה מאות תלמידים חדשים, מהם בחורים ניצולי שואה, תלמידי ישיבת מונטריי בשוייץ, ילדי טהרן ועוד, שנזקקו לשיעורי עזר כדי להתאימם לרמת הלימודים בישיבה ולהכניסם להווי הישיבתי. מרן הרב מפוניבז' זצ"ל ראה צורך חיוני בהוספת אנשי צוות חדשים. בישיבה, ומרן זצ"ל שמיד עם בואו לישיבה קנה את מעמדו כאחד הבחורים המופלגים ביותר בידענותו ובלמדנותו המופלגת, נבחר על ידי הרב מפוניבז' כמי שמתאים לתפקיד. שם זכה להעמיד עשרות תלמידים על רגליהם שמרגישים כי הם חבים לו את כל חייהם הרוחניים. הוא החדיר בהם אהבת תורה, והפך אותם לבני ישיבה מובהקים לכל דבר.
בד בבד החל מרן למסור 'חבורות' לעיתים תכופות בפני שאר בני הישיבה, אחת לכמה ימים, והחל משנת תשי"א התמנה על ידי הרב למגיד שיעור קבוע בישיבה, והחל למסור שיעורים יומיים, אותם לא חדל מלמסור עד יומו האחרון. אחיו רבי יעקב זצ"ל סיפר כי היה זה מרן ה'חזון איש' זצ"ל שעמד מאחורי המינוי המפתיע של מרן זצ"ל, והאיץ ברב מפוניבז' למנותו כר"מ קבוע בישיבה. היה בכך משום חידוש ביחס לצוות הישיבה, מרן זצ"ל היה תלמיד של ראשי הישיבה עצמם וצעיר מהם.
הגאון רבי נפתלי נבנצאל זצ"ל, מתלמידי הישיבה באותם שנים, הסביר מדוע נבחר דוקא מרן זצ"ל לכהן כר"מ בישיבה: "אני זוכר שכשהביאו אותו לר"מ, דיברו עליו בתור אברך שיודע ש"ס בעל פה, כך דיברו בישיבה!"
רבי יעקב סיפר, שכאשר החל מרן זצ"ל למסור שיעורים בישיבה למדו אז מסכת יבמות, ולאחר כמה ימים פגש את הרב מפוניבז', ואמר לו הרב בהתפעלות: "אחיך רבי גרשון מוסר את השיעורים בטוב טעם ודעת, בצורה בהירה כל כך, כשהוא רק בתחילת דרכו מחד, ומאידך עוסקים בישיבה במסכת סבוכה מאד".
מרן זצ"ל סיפר לא אחת על הקושי הרב שהיה בזמן ההוא להכין שיעורים, בעידן טרום ספרי המראי מקומות שיעורי רבי שמואל': "היינו יושבים כל היום ומכינים את השיעורים, כמעט משיעור לשיעור". הרמי"ם המעטים של אותם ימים הזיעו שעות ארוכות בניסיון לאתר את הנושאים המרכזיים בכל סוגיה, ולהכינם למסירה. "אך לפלא", הוסיף מרן זצ"ל בחיוך, "שאז גם הספיקו מדי שיעור להקיף חומר רב מהמקובל כיום, מה שהוסיף עוד שעות יגיעה והכנה". בני הבית מעידים כי מרן היה מסתגר בבית לכל הפחות מהשעה שמונה בערב ועד שתיים לפנות בוקר, כשלא היה שייך להפריעו בשום דבר במהלך השעות הללו.
הגאון השקדן רבי חיים ברמן שליט"א מספר שבשנים הקדמוניות היה ידוע בישיבה כי לרוב מרן זצ"ל מכין את השיעור עד השעה ארבע לפנות בוקר! וזו הסיבה לבעיות לחץ דם שמרן זצ"ל סבל ממנה רבות.
הנהגת הישיבה
בכל מהלך השנים נהג מרן זצ"ל שלא להתערב בענייני הנהגת הישיבה בכלל ובפרט, ומלבד השיעורים היומיים, הכלליים והחבורות שמסר בישיבה לא נטל שום חלק פעיל בענייני הישיבה האחרים. תמיד כשבאו לשאלו על עניני הישיבה אמר: "רבותי שלימדוני תורה נמצאים פה, אין לי דעה לידם". רק כאשר הסתלקו ראשי הישיבה; הרב שך זצ"ל ורבי דוד פוברסקי זצ"ל, אזר כגיבור חלציו ונטל את עול ראשות הישיבה והנהגתה ביד רמה, ומאז כל דבר קטן כגדול הביאו אליו.
אי ההתערבות שלו בענייני הישיבה בחיי ראשי הישיבה וגדולי הדור הקיימים, לא נבעה מענווה גרידא, אלא מתפיסת עולם שכל דבר שאינו נמצא בתחום אחריות האדם, לא בהכרח שתהיה לו סייעתא דשמיא להכריע בו בצורה נכונה. פעם כשהתעוררה שאלה בעניין הישיבה וביקשו ממרן זצ"ל להכריע בה, הוא סירב בתוקף והסביר: "שר התורה הגאון בעל ה'דובב מישרים' מטשיבין זצ"ל, כאשר היה בחוץ לארץ הוא היה פוסק בהלכות חמורות, אך כשהגיע לארץ הוא חדל מלפסוק. שאלו אותו מה נשתנה, והוא השיב: "בחוץ לארץ אני הייתי הפוסק היחיד, לכן היתה לי סייעתא דשמיא להכריע. פה בארץ יש עוד הרבה פוסקים, ומי יימר שדוקא לי תהיה הסייעתא דשמיא להכריע". "לעניננו", אמר מרן זצ"ל, "כאן בישיבה הרב שך ורבי דוד האחראים, ממילא הסייעתא דשמיא נתונה בידו להכריע בכל עניניה, זה אינו התחום שלי ויתכן שלא תהיה לי סייעתא דשמיא להכריע נכון".
קדושה דסדרא
מרן זצ"ל היה ידוע בזהירותו הרבה והקפדנית שלא להחסיר סדר מסדרי הישיבה, ועד יומו האחרון, הרי היה בחינת 'זקן ויושב בישיבה' כבחור צעיר עול ימים. באמצע הזמן, בימי בין הזמנים, בליל שישי, במוצאי שבת, תמיד הוא נתון כל כולו לסדר קבוע ורציף. בימי בין הזמנים התקיים בביתו המשך לשיעורים שנמסרו בזמן, בהם השתתפו כחמישים תלמידים. לא היה הפסק ברצף אפילו לא ליום אחד, והשיעור נמשך עם כל משתתפיו מידי יום, אפילו ביום בדיקת חמץ. אחרים תלו בכך את סוד הצלחתו הגדולה, ומקור מנוחת הנפש הנדיר שניחן בה.
בבוקר בו קם מהשבעה על אחיו הגאון רבי יעקב זצ"ל, כבר בשעה שתיים עשרה בצהריים ניצב מרן זצ"ל על משמרתו, ומסר את שיעורו הקבוע בישיבה.
מסופר כי באחד מימי בין הזמנים של חודש אב, כששהה למנוחה בבית נכדו הגאון רבי אהרן ויס שליט"א, מראשי ישיבת מיר ברכפלד, אמרו למרן כי בשעה חמש הרכב יהיה מוכן לקחתו לאן שצריך. מרן הגיב בתמיהה: "שעה חמש? זה הרי באמצע הסדר!".
הרבצת התורה של מרן לא נשארה בתחום זכייתם של תלמידי ישיבת פוניבז' לדורותיה בלבד. במשך שנים רבות מסר שיעור לבעלי בתים בבית המדרש 'אהבת חסד'. בשנים הקדמוניות גם מסר חבורות במסכת חולין בכולל שעל ידי מוסדות מחנובקה, ששכן באותם ימים ברחוב מהרש"ל. אך כאשר מרן הגרא"מ שך זצ"ל העיר למרן על כך שאינו מגיע לדבר בלימוד עם בני הישיבה בסדר ב' מחמת זה, חדל מרן למסור שיעורים בפני האברכים. הגאון רבי ירוחם פוברסקי שליט"א מספר כי בימי בחרותו למד חברותא עם מרן זצ"ל, והכין עמו את השיעור השבועי במסכת חולין. לדבריו, סדר לימוד החברותא שלו עם מרן זצ"ל החל בימי בין הזמנים, הם למדו אז את כל פרק בהמה המקשה עם הרא"ש, ולאחר מכן במשך הזמן הכינו את השיעור מידי יום שלישי בלילה.
שיעור מיוחד היה מוסר מרן זצ"ל במשניות טהרות לבני משפחתו הענפה, שיעור המתקיים מידי מוצאי שבת בביתו, ועוד שיעורים רבים בכל מקצועות התורה.
עם מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ״ל
קשר מיוחד של הערכה עצומה וכבוד הדדי מופלא שרר כל השנים בין מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל ובין מרן זצ"ל. הם היו נפגשים בהיכל הישיבה דבר יום ביומו במשך עשרות שנים, וכעמיתים ורעים לעבודת קודש משותפת האירו על בני הישיבה הקדושה בחכמה ותבונה, באהבה ורעות. גם בשנותיו האחרונות של הרב שך, כאשר קשתה עליו ההליכה, היה נכנס מרן מפעם לפעם לבקרו בביתו, ושוחחו רבות בדברי תורה וענייני השעה. עד ראיה מספר לנו, כי הביקורים הללו היו תכופים. היו תקופות שבא אחת לשבוע.
מרן היה רגיל לספר, כי אינו יכול לשכוח את היום הראשון לבואו של הרב שך לישיבה בשנת תשי"ב. הוא נכנס לבית המדרש והסתובב בין הלומדים לחפש מי מהם זקוק לעזרה, ושאל את מרן: "צו וועמען קען מען מאכן גוטס היינט'?" ["עם מי ניתן להיטיב היום?"], עד שראה בחור שלא היה שרוי בשמחה, ונכנס עמו בדברים בתוך בית המדרש, ודיבר עמו בלימוד זמן מרובה על מנת לעודדו. תמיד כשמרן היה מספר זכרון זה, היה מוסיף: "כך צריך ראש ישיבה להתנהג!"
נכדיו של מרן הרב שך מעידים כי תמיד דחף ועודד אותם להיכנס לשיעורים אצל מרן. פעם התבטא בפני אחד מתלמידיו שליט"א: "רבי גרשון הוא מגיד שיעור אמיתי, כי עיקר משאת נפשו לכוין את התלמידים בדרך הלימוד הראויה". למרות שהרב שך נהג לא ללכת בשום פעם לשמחות אירוסין של תלמידים, אבל לשמחות האירוסין של צאצאי מרן זצ"ל תמיד טרח ובא. אצל חלקם אף שימש כשדכן.
נאמן ביתו של מרן הרב שך, הרה"ג ר' רפאל וולף שליט"א מספר, כי הוא זוכר מקרה באחד מימי ראש השנה, שלא חש הרב שך בטוב, והלך לביתו לפני סוף התפילה. הוא ביקש ממרן זצ"ל להישאר עד סוף התפילה ולאחל לבחורים 'א גוט יאר' במקומו, למרות שהיו שם גם שאר ראשי הישיבה שהיו מבוגרים בגילם ממרן זצ"ל.
כאשר הקים הרב שך את תנועת 'דגל התורה' וביקש ממרן שליט"א להצטרף כחבר מן המנין ב'מועצת גדולי התורה' של התנועה, לרוב ענוותנותו סירב להצטרף בשלב הראשון, ומרן הרב שך אמר בחיוך: "נו, כבר ה'חזון איש' אמר שיש לכם מום…". אך מרן זצ"ל השיבו בפשטות ובטבעיות אופיינית: "אכן כך אמר ה'חזון איש', אך ברוך השם התרפאתי כבר מאותו המום…"
רק בשנת תשס"ג הסכים להצטרף ל'מועצת'. היה זה לאחר שעלו מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל ומרן הגאב"ד הגר"נ קרליץ זצ"ל למעונו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל וביקשו לצרפו כחבר מן המנין ב'מועצת'. מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל הסכים בחפץ לב ושיבח את ההצעה. הגראי"ל שלח מי מטעמו לברר את דעתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל על כך, שאף הוא נעתר לבקשה בחפץ לב, ומפני כבודם של גדולי הדור ניאות מרן להצטרף ל'מועצת גדולי התורה'].
בתחילת שנות ה-ל', כשעבר הרב שך טיפולים מורכבים לא חש בטוב ולא היה ביכולתו לקבל את הפונים אליו, לכן תלה אז פתק על דלת ביתו: "לשאלות ניתן לפנות להרב אדלשטיין, רחוב ראב"ד 17". פתק זה הוסר לאחר שנודע הדבר למרן, וברוב ענוותנותו פנה אל הרב שך וביקש להסירו. (מפי הרב י. א. אשר הפתק נמצא עד היום ברשות אביו). גם רבים מבני הישיבה העידו בפנינו שכאשר הגיעו לשאול דעת תורה ועצה מהרב שך, פעמים רבות הוא הפנה אותם להתייעץ עם מרן זצ"ל.
עובדה מעניינת מספר לנו אחד התלמידים, כי לפני מספר שנים התלווה אל מרן זצ"ל למקום מסויים, וכשבאו למקום עמד שם יהודי זקן בצד, וסיפר לו כי לפני עשרות שנים היה צריך להתייעץ עם מרן הרב שך, וכשבא לביתו היה שם עומס בקבלת קהל. הרב שך יצא לציבור ואמר: "אינכם צריכים להתעכב, אתם יכולים ללכת לרבי חיים קנייבסקי, או אם חפצים אתם, הרי שכאן ברחוב לא רחוק בבנין מספר 17 מתגורר רבי גרשון אדלשטיין, לכו אליו". אותו יהודי זקן הלך כעצת הרב שך אל רבי גרשון, והוא בגודל ענוותנותו לא הבין מה הם רוצים ממנו, הוא חשב שמא רעבים הם, והוציא להם לחם עם מרגרינה!…
סיפר איש החסד הרבני הנגיד רבי יעקב לויסון שליט"א מלונדון, מקורבם של גדולי ישראל, שאחר פטירת מרן ה'סטייפלער' זצ"ל שאל את הרב שך: "וואס וויטער?", ["מה יהיה הלאה?"], השיבו הרב שך: "יש לנו ברוך השם את רבי גרשון ורבי חיים". אמר ולא יסף!
כעין זה סיפר הגאון רבי ד. מ. ש. שליט"א, ששמע בשעתו בתקופת הסתלקותו של ה'סטייפלער' מהגאון רבי צ. ש. שליט”א כי הרב שך התאונן בפניו לא אחת: "פטירת הסטייפלער' הותירה אותי כיתום! נשארתי בודד! כל עול הציבור מונח על צווארי". לאחר ימים אחדים כשנכנס רבי צ. ש. שוב לביתו של הרב שך, אמר לו הרב שך כשנהרה שפוכה על פניו: "התחלתי להפנות את הבאים אלי לאחרים; אלו הזקוקים לברכה לרבי חיים ואלו הזקוקים לעצות לרבי אהרן ליב או לרבי גרשון". [והוסיף: "אבל אני שומע כי רבי גרשון לא מסכים ליטול על עצמו את עול הציבור, הוא חש את עצמו כמי שאינו ראוי לכך, הוא בורח מכל הכרעה מעשית"].
דבר מענין שמענו מפי בעל המעשה, כי פעם נאלץ לעשות צעד מסויים בענין אישי כל שהוא שלא מצא חן בעיני הרב שך, בגלל סיבה מסויימת. בצר לו ניגש הבחור אל מרן זצ"ל שהיה מעורה בפרטים וביקש ממנו לגשת עימו אל הרב שך ולהציג בפניו את הצדדים ביתר בהירות. כשמוע הרב שך כי רצונו של מרן זצ"ל מסכימה עם רצונו של הבחור, אמר: "בטלה דעתי אצל דעתו". [מפי הרב י. נינוער].
ביטויים מפליגים ביותר נשמעו במשך השנים מפי הרב שך אודות מרן, שביטאו יותר מכל את הערכתו העצומה והיוצאת דופן כלפיו; בהסכמת הרב שך לספר 'הוד צבי', בו לוקט תורתו של רבי צבי יהודה זצ"ל, אבי מרן, כתב כך: "אבל לכבודו ולכבוד בניו הגדולים אין מסרבין!".
הגאון הצדיק רבי זאב כהן שליט"א, מראשי ישיבת מאור התלמוד' ברחובות, מעיד כי שמע מהרב שך כבר לפני עשרות שנים: "היום עוד לא כולם מכירים את רבי גרשון, אבל כשהוא יהיה ראש ישיבה, אז כולם יכירו את גדלותו, ואז כולם ישמעו בקולו". תלמידים אחרים שמעו נוסחאות דומים. לתלמיד אחד אמר פעם הרב שך: "מהפסיעות של רבי גרשון ניתן לקבל יראת שמים". ואילו רבי צ. י. העיד כי שמע פעם מהרב שך: "תסתכלו על צורת ההליכה של רבי גרשון, על הפסיעות שלו, הוא הולך כמו צדיק.
אחד הדברים שביטאו במיוחד את הערכתו של הרב שך כלפי מרן וסמיכתו על שיקול דעתו, היה הפרט שהעביר לידיו את גיליונות ספרי 'אבי עזרי' קודם הדפסתם, כדי שיחווה דעת על אמיתות הדברים. בהרבה מקומות נוספו שינויים והושמטו קטעים בעקבות הארות והערות שהאיר ועורר מרן זצ"ל לפניו.
(אוסף גיליונות מבית צוף לאור)