בשיטה מקובצת (על גיליון מסכת זבחים יח: אות כה) מובא שרבינו תם שלח לרבינו חיים כהן תשובות מלאות שערות שתלש מזקנו מרוב צער על מנהג העולם להקל בקנבוס עם צמר, שלשיטתו קנבוס הוא פשתן ואסור עם הצמר.
אולם נראה ברור שהמטרה שהניח רבינו תם את השערות בתוך התשובות ששלח לרבינו חיים כהן, היתה להראות ולהמחיש את גודל צערו בענין זה, אבל אין ראיה מכאן על הנחת שערות בתוך ספרי קודש.
ובשו"ת תורה לשמה (לבעל ה"בן איש חי" סי' שו) כתב שיש להזהיר את המון העם שדרכם להצניע שערות זקנם הנתלשים תוך הספרים דודאי לא ראוי לעשות כן.
ובס' ליקוטי מהרי"ח (ח"א עמ' קו – קביעת עיתים לתורה) מביא מספר "מאורי אור" שהתרעם על מנהג זה, אולם כתב שכבר דשו בה רבים אנשי מעשה, אך מובן דכל זה דווקא לאותן הנזהרין בחומרת האריז"ל שלא לעקור הזקן כדי שלא לפגום בצינורות (עי' בארוכה בשו"ת וישב הים ח"א סי' יד) משא"כ אותן שכל היום הולכים בשוק ועוקרים שיער זקנם וזורקים לאשפה.
בס' כבוד הספרים (פרק ב) כתב שיש בזה משום בין אדם לחבירו שלפעמים גורם להרגשה לא טובה כשבא חבירו להשתמש בספר.
ובס' "תורה יבקשו מפיהו" (תולדות והליכות הגר"ש שקופ זצ"ל עמ' 257) מובא שרבי שמעון שקופ היה גונז שערותיו בספרים.
בס' גנזי הקודש (עמ' רנח שאלה יא) מובא תשובת הגר"ח קניבסקי שליט"א שאין לעשות כן.
ונראה להביא טעם נוסף למנהג זה ע"פ מה שכתב בס' "אגרא דפרקא" (לבעל הבני יששכר אות של"ז) שמנהג ישראל כשעוסק בתורה ומתקשה באיזה דבר, הוא מסלסל ומהפך בזקנו וממשמש בו, והלא דבר הוא, ונראה לומר דהנה הזקן מרמז לי"ג מידות של רחמים, וידוע די"ג מדות שהתורה נדרשת בהם מכוונים כנגד י"ג מידות של רחמים, וכאשר האדם אינו מבין איזה דבר הוא סימן שאינו יכול להגיע לאותה מדה שהדבר הזה נדרש בו וע"י שממשמש בזקנו, ובאיתערותא דלתתא עובדא לעילא ומתעוררים י"ג מידות של רחמים ומושפעים לי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן ומושפעים אל האדם ואז מתגלה לו הדבר הנעלם מאתו, ע"כ .
ולפי דבריו נראה לומר שכשיושב האדם ולומד ומתקשה באיזה דבר, אולי ע"י שמניח את שערות הדיקנא בתוך הספר שמעיין בו, הוא גורם יותר לאיתערותא דלעילא.
(קב ונקי)
תשובות מלאות שערות
רבינו אפרים הוא שהיה שולח לרבינו תם תשובות מלאות שערות, ולא כפי שנכתב בכתבה
תשובות מלאות שערות
לפענ"ד משיגרת הלשון משמע שלא רבינו תם היה שולח התשובות מלאות שערות, אלא רבינו אפרים שלח תשובותיו לרבינו תם מלאות שערות עיי"ש