שח הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א: סיפר לי יהודי אחד שהתחזק לאחרונה באמונה ובטחון וזכה לראות ישועה למעלה מדרך הטבע. ומעשה שהיה כך היה:
יהודי זה מתגורר בארה"ב ושידך לבנו כלה מתושבי קנדה. רצו המה שהזוג החדש יתיישב בארה"ב ולשם כך התחילו לפעול על מנת שהכלה החדשה תקבל אזרחות אמריקאית. הן ידוע שדבר זה אינו קל, אלא דורש הרבה טרחה וזמן וכסף וכולי האי ואולי. אך המה עשו ככל אשר הושת עליהם, ובסוף נקבע תור לשני בני הזוג בתאריך פלוני ופלוני שם ידונו הרשויות בבקשתם להעניק אזרחות לאשה בנימוק שנישאה לאזרח אמריקאי.
אך אז התעוררו להם שתי בעיות. הראשונה, שלאחר כל ההשתדלויות שעשו עדיין היה חסר להם כמה מהמסמכים הנצרכים, והרי ידוע שבמקרה כזה פקידי הרשויות אינם מקבלים תירוצים אלא פוסלים את הבקשה על אתר בלי רחמנות; אך בנוגע לזה אמר להם העורך דין שלהם שבכל זאת ילכו בתאריך המיועד. והבעיה השניה שהתעוררה היא, שהרי בשעת הפגישה עם פקידי הרשויות הפקידים ישאלו את בני הזוג שאלות רבות כדרכם, והנה כאן מתברר שבעוד היא יודעת את שפת האנגלית על בוריה, הוא אינו יודע אף לא מילה אחת באנגלית מאחר שלמד במוסדות אנ"ש. כששאלו את העורך-דין מה לעשות, הוא השיב שאין שום מניעה במקרה כזה להעמיד מתורגמן, והציע לאבי הבעל שיבוא עם בני הזוג בתאריך המיועד ויאמר לפקידים שהוא משמש כמתורגמן שלהם.
כשהגיעו שלשתם בתאריך המיועד ובשעה המיועדת, שאל הפקיד את אבי הבעל: "מה אתה עושה כאן?" והשיב: "היות שבני אינו יודע לדבר באנגלית, באתי הנה להיות המתורגמן שלו". אמר לו הפקיד: "אין זה הולך ככה. לא כל אחד יכול לבוא ולהיות מתורגמן. היית צריך להודיע מראש שאין בנך יודע לדבר באנגלית ואז היינו מעמידים לו מתורגמן משלנו, שאנו סומכים עליו, ובכן כעת תישאר בחוץ ובני הזוג ייכנסו לבדם".
ברגע הראשון רצה האיש להקים קול זעקה כדרכם של בני אדם הנקלעים למצבים כאלה, אך מיד נזכר שהוא נמצא בידיו של הקב"ה, וכיון שכן בלם את פיו ונשאר לשבת בחוץ.
הוא יושב ויושב ורואה שהזמן חולף, רבע שעה, עשרים דקות, חצי שעה, ועדיין בני הזוג סגורים בפנים. הוא חושב לעצמו: הרי הניירות חסרים ובני אינו יודע אנגלית, כך שעל-פי טבע אין סיכוי שכלתו תקבל אזרחות. זה היה בשבילו כאב גדול, שהרי השקיע בדבר טרחה מרובה, זמן וכסף, ואם יפסלו עכשיו את בקשתה, יצטרכו להתחיל מבראשית, והרי האזרחות נחוצה מאוד, כי בלעדיה קשה יהיה לבני הזוג להתיישב בארה"ב כאזרחים מן השורה.
ישב שם האיש בחדר ההמתנה ושינן לעצמו ללא הרף: 'השאלה אם יתנו לה אזרחות או לא יתנו, אינה קשורה כלל וכלל לפקיד היושב כאן. אפילו יעלה רוגזו עד לשמים ויסרב באופן מוחלט ליתן לה אזרחות, אם הקב"ה ירצה – היא תקבל אזרחות. ומאידך, אפילו יהיה חביב מאוד וירצה ליתן לה אזרחות, אם הקב"ה לא ירצה – היא לא תקבל'.
ותוך כדי הוסיף בקשה: "רבונו של עולם! איני יודע מה טוב להם לבני הזוג, אך בדרך הטבע נראים הדברים שטוב הוא להם כדי שיוכלו להקים את ביתם בישוב הדעת, ועל כן אני מבקש ממך שתהיה בעזרם, שהרי אתה כל יכול".
כך ישב במקומו בעיניים עצומות ודיבר עם הקב"ה. אף הוא מעיד על עצמו, שעד שלא התחיל לעבוד על מידת הביטחון לא היה מסוגל לזה, כי טבעו הפוך לגמרי, לקום ולעשות ולשדד מערכות, אך הודות לכך שהתחיל לעבוד במידת הביטחון, יכול היה לשבת במקומו ולדבר עם הקב"ה ותו לא.
כעבור כמה רגעים נפתחה הדלת, הפקיד הערל קרא לו להיכנס פנימה, הוא הושיט לו דף והורה לו לחתום עליו שהוא משמש כמתורגמן. ואז שאל אותו כמה שאלות קצרות, והפטיר: "בסדר גמור! היא קיבלה אזרחות".
לאחר שיצאו, שאל האיש את בנו: "מה עשיתם כל-כך הרבה זמן בפנים? הרי אינך יודע אנגלית!".
אמר לו בנו: "אספר לך. כשהפקיד ראה שהיא יודעת אנגלית ואני לא, שאל בתמיהה (כשהוא נותן לאשתי לשמש כמתרגמת): איך יתכן? היא איננה אזרחית ואתה אזרח, אז איך זה שאינך יודע אנגלית? הסברתי לו שאני לומד בבית ספר פרטי ושם אין לומדים אנגלית ואף לא משתמשים בשפה זו. מיד עלתה לו חמתו בראשו והתחיל לצעוק: 'זה נקרא ללמוד?! אפילו את שפת המקום אינך יודע?! ובמשך זמן רב היה עסוק אך ורק בטענות על החינוך כשכולו רותח מזעם.
"אחר כך התחיל לבדוק את הניירות, וכשראה שכמה מהם חסרים, גבר רוגזו עלי: 'וכי חשבת שככה היא תקבל אזרחות?! הרי לא הבאתם את כל הניירות הנצרכים!' אמרתי לו: הרי עשינו את הכל דרך עורך דין פלוני; תתקשר אליו ותדבר אתו. אמר לי: 'לא ולא! איני מתקשר לאף אחד. הרי אינך יודע אנגלית והניירות חסרים. אין על מה לדבר!'.
"כך היה במשך כל מחצית השעה. והנה פתאום מצא הוא עצמו את המספר של העורך דין על אחד מהניירות והחליט להתקשר אליו. הוא התקשר, דיבר אתו כמה רגעים, ואז קרא לך להיכנס והדברים המשיכו להתגלגל עד לאישור המיוחל"…
מספר האיש: "לזאת עדיין לא התרגלתי. נס גלוי כזה?! הרי אין לזה שום מהלך על-פי טבע! אכן ראה ראיתי בעיניי איך הקב"ה מנהל את העולם".
ואז הוסיף וסיפר: "הן אמת שהיו עוד כמה מבני המשפחה שידעו את מצוקתנו במשך אותה חצי שעה והתפללו ואף עשו סגולות שונות. אבל דבר אחד בטוח, שאילו לא הייתי עובד על מידת הביטחון, הייתי הורס ומקלקל ללא כל ספק, שהרי אני מכיר את עצמי, ובוודאי הייתי מתרוצץ מהכא להתם ומהתם להכא וצועק ורוטן. והרי לקלקל כל אחד יודע… והנה זכיתי במקום לצעוק, להתקרב אל ה' ולהרגיש דבוק בו, ואף לראות איך בדרך זו כל השערים נפתחים…
נחוץ מאוד להבין את משמעות הסיפור הזה. עיקר המעשה אינו סיפור הנס, אלא יגיעתו של בעל המעשה להישאר בשלוותו גם כשהוא נמצא במצוקה. העסק בסגולות גרידא אינו עבודת ה' ולא בשביל זה באנו לעולם. באנו לעולם כדי לעשות מה שצריך בכל עת ובכל שעה, וכשהאדם עושה מה שמוטל עליו, הקב"ה בוודאי מושיע אותו.
(הבינני)
