המעשה שלפנינו אירע עם יהודי שהתגורר ברחוב קהילות יעקב בבני ברק, בדירת שלושה וחצי חדרים. היה לו צפוף והוא רצה להוציא מרפסת כדי שיהיה לילדים להיכן לצאת לשחק. הוא הלך להחתים את כל השכנים על הסכמתם, כולם חתמו חוץ מאחד שאמר שהוא מסכים, אבל לא צריך חתימה היות ו'מילה שלי היא כמו ברזל'… כמה שניסו לשכנע אותו לחתום כמו כולם, הוא שב ואמר: "המילים היוצאות לי מהפה הן כמו ברזל, לא צריך חתימה"…
משראה היהודי שכולם מסכימים ורק אחד מסרב לחתום אבל גם הוא מסכים, הלך וקנה ברזלים בחמשת אלפים ₪, כדי שבהמשך יביא קבלן שיתקין לו את המרפסת מחומרי הברזל. אולם רק הגיעו הברזלים והונחו בחצר הבניין, והנה השכן ההוא אשר פיו כמו ברזל הזמין פקח של העירייה והתלונן שיש כאן דייר שמתכוון לבנות, והוא מבקש שיעצרו את הבנייה מבעוד מועד…
השכן שביקש את רשותם של דיירי הבניין מראש, נפגע מאוד מהמעשה ופנה אליו בתמיהה: "למה אתה מזמין פקח, הרי אתה בעצמך הרשית לי? [בנוסף לכך, הוא עצמו, כמה שנים קודם לכן, הרחיב ובנה מרפסת בלי אישור ואפילו לא נטל רשות מהשכנים], אם לא היית מרשה, לא הייתי קונה ברזלים, גרמת לי עכשיו נזק של 5,000 שקלים". השכן טען לעומתו, שהבנייה תחסום לו את האוויר והוא חולה ריאות (עכשיו הוא נזכר ממחלתו…). אבל השכן תמה עליו: "למה את כל זה לא אמרת עד עכשיו? לא הייתי מזמין ברזלים ולא הייתי מפסיד 5000 שקלים"?
בסופו של דבר, השכן החליט שהוא מתגבר על כעסו ומוותר על חלומו להוציא מרפסת, אך היות ובלי מרפסת קשה להם לגור שם, הם יעברו דירה למקום אחר והם בטוחים שמוויתור לזולת לא מפסידים. הוא הלך וקנה דירה במקום אחר, המחיר היה אז לפי דולרים לפני שהתהפך המחיר מדולרים לשקלים. הדירה עלתה מיליון ומאה אלף שקלים. דירת גג, שתי קומות, חמישה חדרים + חצר גדולה בגג. הוא עדיין לא מכר את הדירה הישנה, היה קשה למכור אותה כי לא היה לה טאבו. בינתיים הוא חיזק את עצמו שמוויתור לא מפסידים והוא רק ירוויח מזה.
אבל בינתיים העסק הסתבך עם מס הרכישה, שהרי החוק ידוע שמי שבבעלותו שתי דירות צריך לשלם מס רכישה, אלא אם כן הוא מוכר דירה אחת תוך שנה. מיודענו לא הצליח למכור את הדירה הישנה בגלל שלא היה לה טאבו, ונאלץ לשלם 40 אלף שקלים מס רכישה. ולמרות כל זאת, עדיין הוא המשיך וחיזק את עצמו שמוויתור לא מפסידים, למרות שנראה שהוא הפסיד.
כך היה לא יום ולא יומיים, אלא במשך תקופה ארוכה הוא מחזק את עצמו ואת בני ביתו כי חזקה עליו האמונה שאם מוותרים לשני רק מרוויחים, גם אם לא רואים את התוצאה תיכף ומיד. באותו זמן החליטו להפוך את מחירי הדירות מדולרים לשקלים, ואז עלו מחירי הדירות ב 15%- , כך יצא שאותו יהודי הרוויח כ-600 אלף שקלים ביום אחד, שהרי הוא קנה דירה לפי דולרים, ומיד אחר כך השוק התחלף ובפועל הוא שילם בשקלים. את דירתו הישנה הוא הצליח לבסוף למכור ליהודי זקן שלא הפריע לו שאין לדירה טאבו, והוא כמובן שילם לפי המחירון החדש של השקלים.
בזה לא הסתיים עדיין הסיפור. היות ונשאר לאותו יהודי הרבה כסף, הוא הלך וקנה דירה במקום אחר על הנייר, ולאחר תקופה עבר לבניין חדש ואת הדירה הישנה פיצל לשלוש יחידות דיור, אותן הוא משכיר בכ-15,000 שקלים!
כל זה בזכות הוויתור, וכפי שהיה רגיל בפיו של מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל: "מעודי לא ראיתי אדם מוותר ומפסיד"!