בריה חדשה
סיפר לי חתנו של רבינו שליט"א, הגאון רבי דוד אפשטיין שליט"א, מראשי ישיבת 'תורה בתפארתה': גיסו של רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, הגאון רבי שמחה לוין זצ"ל, בא לבקר את רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בערוב ימיו. מרן זצוק"ל כבר היה בחולשה גדולה מאוד, והגר"ש לוין ראהו לומד כדרכו עם כל ההתלהבות ועם הניגון הידוע.
הוא פנה לרבינו ושאל: "היתכן כדבר הזה, רבינו כה חלש, ואיך זה שכהוא מגיע ללימוד הרי הוא נעשה כבריה חדשה? מה הפשט בזה?
אמר לו רבינו זצוק"ל: "אספר לך. בזמנו, כשבאתי להיבחן אצל הגאון רבי אליהו ראם זצ"ל, הוא שכב במיטה, היה חלש וזקן, ואמר לי: 'אין לי כח עכשיו לבחון'. שאלתי אותו, אם אוכל לומר לו שטיקל תורה? אמר לי, 'אתה יכול'.
"התחלתי לומר, ורבי אליהו ראם החל להתווכח ולהתפלפל ולהביא ראיה מפה ומפה. אחרי שסיים להתפלפל, אמר לי שעכשיו הוא יכול לבחון אותי.
"שאלתי אותו, מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר?
"אמר רבי אל'ה: דוד המלך אומר בתהילים 'אמרתך חייתני', עד הלימוד באמת אין לי כח, אבל איך שהתחלת לדבר איתי בלימוד, קיבלתי כח!'"
אמר רבינו הגרי"ש אלישיב לרבי שמחה לוין: "אני באמת חלש מאוד, זה הכל עד שאני מתחיל ללמוד, כשמתחיל ללמוד – התורה נותנת חיות חדשה!"
מדוע 'קהילות יעקב' נכתב בלשון קלה להבנה
עוד סיפר לי הגאון רבי דוד אפשטיין שליט"א: בין האירוסין לחתונה שלי נפטר מרן הסטייפלער זיע"א. באתי לנחם, אמרו, "החתן הגיע", הייתי חתן טרי של רבינו שליט"א והושיבו אותי על יד רבינו.
ישבו שם שלושה מגדולי ראשי הישיבות, מרן הגרמ"ש שפירא זצוק"ל, ראש ישיבת באר יעקב, מרן הגרב"ש שניאורסון זצוק"ל, ראש ישיבת טשעבין ויבלחט"א מרן הגרב"מ אזרחי שליט"א, ראש ישיבת עטרת ישראל. הם ישבו ודיברו בשבח מרן הסטייפלער זצוק"ל, על הספרים שלו, 'קהילות יעקב', כיצד טרח ויגע לכתוב בלשון הכי קלה שיכולה להיות כדי שכל אחד יבין מה שכותב.
ואז רבינו שליט"א אמר להם: "אומר לכם את הסיבה שאבא אמר לי למה כתב כל כך קל. אבא אמר: 'יש ספרים שיש להם 'שפראך' קשה, אנשים מעיינים בספר ומשקיעים את הכח להבין מה מתכוון המחבר. מרוב שהם מרוכזים ומשקיעים את הכח מה מתכוון המחבר להגיד, הם לא מספיקים להעיר על דבריו האם הוא צודק או לא. אני רציתי שהספר יהיה כל כך קל, שלא יצטרכו להעמיק מה התכוונתי, כי יבינו, אלא ישקיעו להבין האם מה שכתבתי נכון או לא, אם יש מה להעיר על דבריי'".
כך לימד רבינו לבנו את המשנה המורכבת ביותר
רבינו שליט"א למד עם כל ילדיו ששה סדרי משנה ואת כל הש"ס. כשהגיע ללימוד המשנה האחרונה במסכת קינים עם בנו הגאון רבי יצחק שאול שליט"א, בהיותו ילד, ביקש לשמור לכך זמן מיוחד. זו הרי משנה מאוד מורכבת עם חשבונות מרובים, כיצד יכולה האשה להגיע למספר עצום של קינים מספק מה התכוונה ומה אמרה, ורבינו שליט"א רצה להסביר לו שיוכל להבין בצורה ברורה.
בכל יום למד רבינו שליט"א עם בנו בביתו, אך הפעם, ללימוד המשנה המורכבת המתין רבינו שליט"א לשבת, אז לקח עמו את בנו ל'טיול' ארוך, עלה איתו את רחוב רשב"ם ועבר לרחוב נוסף, כאשר תוך כדי ההליכה הוא מסביר לו את כל המשנה לפרטי פרטים, בסבלנות עצומה, עד שראה שאכן הבין את המשנה היטב.
במאמר מוסגר ראוי לציין: פעמים רבות התפעלו ילדיו של רבינו שליט"א מהסבלנות העצומה שלו. רבינו, שסדרי הלימוד שלו כה יקרים בעיניו וכל התורה כולה פרוסה בפניו, הקדיש זמן יקר מאוד להסביר כל דבר מילה במילה עד שראה שבניו מבינים הכל.
שליטה עצומה בכל אורחות החיים לפי השו"ע
עוד סיפר לי הגר"ד אפשטיין שליט"א: אני זוכר את המקרה הזה כביכול אירע עתה. לקראת סוף סעודת שבת הגיע שליח מביתו של מרן הסטייפלער לומר לרבינו שליט"א שהמצב מאוד מאוד קשה וכדאי שיזדרז להגיע. כולם החלו לרוץ בבהילות, אבל רבינו שליט"א, בשיא יישוב הדעת, אמר: 'רגע, עוד לא אכלנו את הקומפוט'. אצל רבינו סעודת שבת, עונג שבת, זה הלכה ולא זזים מההלכה בכל מצב. צריך לסיים סעודת שבת.
הביאו קומפוט מיד, רבינו אמר ברכת המזון והלך במהירות לבית אביו. בדיוק כשהגיע החלה יציאת הנשמה. כאשר הרופא אמר שמרן הסטייפלער השיב את נשמתו, לא עבר שבריר שניה ורבינו שליט"א סובב את הראש ואמר: 'אין מסתכלין בפני המת'.
לאחר מכן, במשך כל השבת רבינו כביכול התנתק מהאסון הנורא, ומיד כשיצאה שבת פרץ בבכיה נוראה.
עוד סיפר הגר"ד אפשטיין שליט"א, שכאשר הרבנית ע"ה חשה לא בטוב בשבת חול המועד סוכות והגיעו כוחות הצלה, רבינו שליט"א אחז באמצע לימוד שולחן ערוך בסדרי לימודיו. בכל העת שטיפלו בה המשיך רבינו ולמד שו"ע. מיד כאשר סיפרו לו שהרבנית נפטרה, ניגש לארון הספרים, החזיר את שו"ע חושן משפט והוציא שו"ע יורה דעה הלכות אבלות. והסיפור חזר על עצמו, במשך כל השבת רבינו לא בכה, אולם איך שיצאה השבת בכה רבינו בבכי נורא.
המעשים הנוראיים הללו מגלים בפנינו על השליטה העצומה של השולחן ערוך בכל אורחות חייו של רבינו שליט"א. הכל-הכל, כולל רגשות נוראיים, מתנהל אצל רבינו אך ורק לפי השו"ע.
"מאן דאשכח גלימא"
מעשה יפה לסיום: סיפר לי הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א, כי בהיותו ילד נאבד לו פעם סוודר וביקש מרבינו שליט"א לנסח לו מודעת השבת אבידה. רבינו שליט"א, אשר כל לשונו ושיגו לשון לימודים, כתב בזה הלשון: "האי מאן דאשכח גלימא דעמרא דמקרי סוודר בלע"ז, ייתי לגבי דידי", ורשם את השם והכתובת…
(מגזין 'במה' bama.org.il הביא לדפוס: הרב ישראל קוטלר)