לאחר שהוכתר לכהן פאר כדיין דמתא בעיר אנטוורפן וחבר בית הדין דקהילת 'מחזיקי הדת', פעל רבינו הגרי"ט וייס זצ"ל, אשר לימים היה לגאב"ד העדה החרדית בירושלים, לחיזוק ענייני הדת והכשרות בעיר, עול העירובין היה על שכמו, וכן הרים את קרן הכשרות של העיר והכניס הרבה תיקונים נחוצים בכל תחומי ההידור בהלכה.
היה ידוע בעיר שבמוצאי פסח היה מרן זצ"ל עומד בעצמו לשמור בחנויות שלא יביאו חמץ מהגויים קודם זמן צאת יום טוב, היה זה זמן מרומם מאד, כל רבני העיר הסבו אז אצל שולחנו הטהור של הרה"ק ר' יענקלע מפשעווארסק זצ"ל, אך מרן זצ"ל יצא לרחוב העיר לעמוד על המשמר.
סיפר הגרי"ז פאללאק שליט"א דומ"ץ אנטווערפען ותלמידו של מרן זצ"ל (ונדפס בספר שמושה של תורה) כי מיד בתחילת עבודתו בקודש בדיינות בעיר אנטוורפן, בא אליו בעל המאפיה, ואמר לו: "הרב ווייס לא הרשה לי להשתמש בשום דבר מפוקפק, אולם תמיד מצא לי אחר במקומו שאין בו שום חשש",
וסיפר לו אודות מרקחת שמרן זצ"ל אסר להשתמש בו, אך שקד כל הלילה להתקשר עם מקומות אחרים עד שמצא מרקיחת דומה בכשרות מהודרת.
לצד שקיעותו כל כולו בעמל התורה ובהוראות ההלכה לכל תושבי העיר, היה אוחז ידו בעמוד החסד ורבות עסק בצרכי צדקה וחיזר בעצמו על הפתחים למען אלמנות ויתומים, וכן פעל רבות בשנים כגבאי הצדקה דכולל "שומרי החומות".
בקרב מקורביו מאותם ימים מסתובבים סיפורים מופלאים על סכומים אדירים של צדקה שהיה נותן מכיסו הפרטי, ובמיוחד סייע בכל לבו ונפשו למוסדות החינוך הטהור על טהרת הקודש בארץ ישראל כאשר כל ענייני הצדקה הרבים נעשו על ידו בנאמנות ובמסירות אין קץ ובסתר והצנע לכת להפליא.
על הדין ועל האמת ועל השלום
מעשה פלא סיפר תלמידו הגרי"ז פאללאק שליט"א (גם הוא נדפס בספר שמושה של תורה), אותו שמע, בעצמו מפי הרבנית ע"ה באותו יום בו אירע, ומעשה שהיה כך היה:
בשבת קודש דרש מרן זצ"ל בשבחו של אורח עני, ובמוצאי שבת הגיע אחד מחשובי בעלי הבתים אל מרן זצ"ל כשבידו לא פחות מעשרת אלפי פראנק, נדבה עבור אותו עני.
הגיע בוקרו של יום ראשון, ואותו בעל בית נדיב מופיע שוב אצל מרן זצ"ל, כשהפעם ברצונו לתבוע אדם כלשהו לדין תורה.
מרן זצ"ל שאלו אם אמש כשמסר את הכסף לצדקה כבר היה בדעתו לקרוא את פלוני לדין תורה ושמא היה בכוונתו לשחד את הרב בעקיפין חלילה וחס, והלה השיב בשלילה והצהיר שרק לאחר מכן חשב להזמין את חברו לדין תורה, בלי שום קשר לנדבה שנתן אתמול.
אך מרן זצ"ל לא היה בטוח בנכונות דבריו, ולכן החזיר לו את נדבתו. עם זאת, כדי שלא יפסיד העני מחמת חששו, נתן לעני את מלוא הסכום מכיסו הפרטי!
(מעובד מתוך קובץ 'ואלה תולדות יצחק' על קורות חייו של מרן הגאב"ד זצ"ל)