מנהגו בקודש של מרן הגר"ח מוולוז'ין זצ"ל היה, שלא לברך ברכת 'שהכל נהיה בדברו' אם לא נמצא עמו מישהו שיוכל לענות 'אמן' על הברכה. הוא נהג כן על פי הזוהר הקדוש שאומר, שמי שמברך ברכה ולא עונים עליה אמן – ברכתו הרי היא כאיגרת הנשלחת לשמים שלא פותחים אותה מיד. אבל אם כן עונים עליה אמן – הרי היא כאיגרת הנפתחת מיד.
אירע פעם שרבי חיים ישב ועסק בתורה עד לשעת לילה מאוחרת, וכשסיים ללמוד, חש בצמא גדול. דא עקא, הוא לא היה יכול לשתות, כי אין מי שיענה אמן על ברכתו! כל בני הבית כבר היו ישנים והוא לא רצה להעירם ולגזול את שנתם
צמאו הלך והתגבר, ולפתע, בשעה שתים בלילה, הוא שומע דפיקות בדלת. אחד מהבחורים שלמדו בישיבה נכנס, וביקש רשות לשאול שאלה בלימוד.
רבי חיים ביקש ממנו להמתין קמעא, עד שיברך וירווה את צמאונו. לאחר שרבי חיים בירך – והלה ענה אמן – רבי חיים שתה, והתפנה להקשיב לשאלתו של תלמידו, והשיב לו את מה שהשיב.
למחרת בבוקר, כשרבי חיים הגיע לישיבה, פגש את הבחור שהיה אצלו באישון ליל, ואמר לו: "דע לך כי מה שהשבתי לך בלילה על שאלתך היא רק תשובה אחת לשאלה ששאלת. כעת אענה לך תשובה מעמיקה יותר", והוא רצה להתחיל לומר לו את התשובה הנוספת..
אלא, שהתלמיד מיהר לתקן: "רבי, אני לא הייתי אצלכם בלילה לשאול שאלה. כנראה שהיה זה מישהו אחר"…
רבי חיים התפלא ושאל: "אתמול, בשעה שתיים בלילה, לא הייתם אצלי לשאול שאלה?".
"לא! אתמול בשתיים בלילה ישנתי שינה עמוקה"…
התברר מעל לכל ספק שרבי חיים זכה לגילוי אליהו, שהתגלה בדמותו של בחור הישיבה, כדי שיהיה מי שיענה אמן על ברכתו, והוא יוכל לשתות מים ולהרוות את צמאונו!
הבחור התרגש מאוד. רץ מהר למשגיח וסיפר לו בהתלהבות: "לראש הישיבה שלנו יש רוח הקודש, הוא זכה לגילוי אליהו!" תוך כדי שהוא מספר לו את סיפור הדברים.
נענה המשגיח ואמר לו: "זה שלראש הישיבה שלנו יש רוח הקודש, והוא זוכה לגילוי אליהו – את זה אני כבר יודע מזמן… אבל מה שאליהו בחר להתחפש דוקא בדמות שלך, מבין כל מאות הבחורים האחרים – זה בשבילי דבר חידוש, והדבר מהוה סימן מובהק שגם אתה משהו מיוחד.." סיים המשגיח את דבריו.
(נאה דורש)