להלן שלושת הכללים החשובים שיבטיחו לכם בעז"ה הצלחה בתורה גם בימי בין הזמנים.
א. סדר היום. באיזו שעה אקום. מתי, כמה זמן, ומה אני הולך ללמוד לפני התפילה. מתי ואיפה אני הולך להתפלל. וכך הלאה: מתי, ועד מתי, איפה, ומה יהיה הסדר א', כנ"ל סדר ב'. לעזור בבית, ללכת לשיעור. מתי, ואיפה, מנחה. מעריב. וכך יתר הפרטים של היום., ובאיזו שעה אני הולך לישון.
מאוד מומלץ שזה יהיה בכתב. ומה טוב אם אפשר שיהיה לו 'סדר היום' מסודר על כל הימים, שיוכל לרשום בכל יום וכל סדר שמילאו אותו. .מובן שמזדמנים זמנים ומצבים שהם יוצאים מן הכלל, אבל הסדר הוא על הכלל.
קשה להשיג החילוק בין אם יש 'סדר היום' לכאשר אין. זה עושה את ההבדל העצום בין יום מלא לבין יום מבוזבז ח"ו.
ב. יעד. כמו ה'חובות' של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. אם זו מסכת חדשה שרוצים ללמוד, או שהולכים לחזור עליה אי"ה, מקצוע שרוצים לסיים, פרקים מסויימים, סימנים, הלכות, ספרים, וכדומה.
וכדאי וחשוב לחשב ולהחליט כמה הולכים בעז"ה ללמוד בכל יום, וכמה בשבת, יום טוב, ערב יום טוב, וכן הלאה.
ישנו לשם לימוד, וישנו 'לימוד עם מטרה ויעד' לאן להגיע. זה לימוד אחר לגמרי, לומדים יותר עם גישמאק, ומפליא איך שהזמן נהיה כל כך הרבה יותר מלא, ואיך שפתאום מוצאים 'אוצרות' חדשים של זמן שלא ידעו מהם. זה בדוק ומנוסה. תשאלו אצל כל אלו שנבחנים בתוכניות השונות.
וישנו עוד דבר חשוב. ג. חברותא. הן שזה לימוד אחר עם חברותא, ב'בהירות' וב'גישמאק', והן שעם חברותא זהו 'איש את רעהו יעזורו'. האחד מעורר השני וצריך להתאים עצמו לזמן, וזה שונה מכאשר צריכים להיות ה'משגיח' על עצמו. אבל יש ליזהר שזה לא יהיה הפרעה, כגון שעד שהחברותא מגיע לא לומדים… וכדומה. זה צריך להיות חברותא שמתאימה שמתעלים ביחד. עם זאת, ישנם 'יחידים' שמותאמים יותר ללמוד לבד. כל א' צריך להכיר את עצמו.
חברותא שהוא רק יותר חלש בכשרונות, אבל מתמיד בלימוד, זוהי מעלה, אע"פ שעם חברותא עם ראש טוב יכולים ללמוד יותר מהר, אבל חברותא כזו מומלץ יותר ברוחניות, שכן כשמקריב מעצמו ללמוד עם השני יש סייעתא דשמיא מיוחדת להצליח בלימוד, וכן בגשמיות, שכן כאשר לומדים עם חברותא מקבלים 'בהירות' עצומה במה שלומדים, והלימודים נשארים בקניין נצחי.
ע"פ המבשר מתוך 'אידישע עצה [כת"י] – ערך בין הזמנים'