וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה (ה, כג)
ר' מאיר רוטשילד, אבי משפחת רוטשילד המפורסמת, היה חסיד נאמן של הרבי מצ'ורטקוב, והיה מבני ביתו הקבועים.
הרבי חסך במשך שנים סכום כסף גדול עבור נישואי בניו ובנותיו, ושמר את צרור הכסף במגירת שולחנו. במשך כל השנה לא היה הרבי פותח את המגירה, ורק בליל בדיקת חמץ היה פותח אותה, כדי לבדוק אם אין בה חמץ.
שנה אחת, בליל בדיקת חמץ, פתח הרבי את המגירה, והנה שוד ושבר, המגרה ריקה לחלוטין. אין בה פרוטה לפורטה. כל הכסף שנחסך במשך שנים רבות, והיה מיועד להשאת הבנים והבנות, נעלם ואיננו. בני המשפחה פנו אל המשטרה, וזו חקרה ודרשה, אך ללא הועיל.
לימים התחתן ר' מאיר, ועבר להתגורר בעיר אחרת. עד מהרה נתפרסם שהוא בנה לעצמו בית יפה, וריהט אותו ברהיטים יקרים. החשד החל להתעורר אצל הרבנית, והיא שתפה בכך את הרב.
"הרי ר' מאיר היה חסר כל, כאשר שהה אצלנו", אמרה הרבנית, "ומניין יש לו פתאום כסף לבנות לעצמו בית מפואר ולרכוש רהיטים יקרים? כנראה, הוא זה שגנב את כספנו".
הרבי דחה את הדברים מכל וכל. לא ייתכן, ר' מאיר הוא יהודי ירא שמיים, תלמיד חכם ובעל מידות נאצלות. איך אפשר לחשוד בו שגנב את הכסף?
אמרה הרבנית: "הרי בדקנו וחקרנו, ולא מצאנו שום רמז לגבי זהותו של הגנב. עכשיו ניצבים לנגד עינינו כל הסימנים שהוא הגנב".
הרבנית הפצירה ברבי, שייסע וינסה לחקור את ר' מאיר בעדינות, האם ידו היתה במעל. לא יכול היה הרב לעמוד בלחצים, ויצא לדרך בפיק ברכיים. הוא היה בטוח במאת האחוזים שנסיעתו לחינם, ועשה זאת רק כדי להניח את דעתה של הרבנית, שיסור החשד מליבה.
ר' מאיר הופתע לראות את הרבי בפתח ביתו, וקיבלו בשמחה גדולה. הוא הכניסו לטרקלינו, כיבד אותו במזון ובשתייה, ולאחר מכן שאל: "במה אוכל לעזור לרבי?"
ביגון ובפנים כבושות בקרקע, אמר הרבי: "אני מתנצל מראש, אין לי כל ספק ואינני חושד כלל, אבל רוצה אני להסיר ספק מליבותיהם של בני הבית, שמחשבה עלתה בהם… מבקש אני לשאול, האם יש לך מושג מי גנב את הכסף? ברור לי, שתשובתך תהיה שאין לך כל ידיעה על כך. רק אמור לי זאת בפיך, ומיד אסע לדרכי חזרה".
הרבי הרים את עיניו, והביט בר' מאיר בתקווה, אך לפליאתו ולצערו הגדול אמר ר' מאיר: "אני חייב להתוודות. החשד שחשדו בי, חשד אמת הוא. אני לקחתי את הכסף. לצערי, היה לי רגע של חולשה, ולא עמדתי בניסיון".
הרב עמד הרב נדהם, מבלי יכולת לפצות את פיו. מצד אחד, אבן נגולה מעל לבו, הוא שמח על שלא חשדו בכשרים. אך מצד שני, הוא הצטער צער רב על שתלמידו היקר נכשל בגנבה.
ר' מאיר המשיך ואמר: "לצערי, לא מצוי כרגע בידי כל הסכום. אני מבקש מהרבי, שיאפשר לי הסדר תשלומים. אשלם חלק מהסכום עכשיו, ואת השאר אחזיר בתשלומים, בסכום שנקצוב מראש, מדי חודש בחודשו".
הרבי הסכים, וחזר לביתו ברגשות מעורבים.
חודשים רבים חלפו, וכפי שהבטיח ר' מאיר, מדי חודש בחודשו נשלח אל הרבי הסכום שנקצב, ע"ח פירעון החוב.
יום אחד התדפקו שוטרים על דלתו של הרבי, וביקשו ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, כי למפקד יש בשורה טובה עבורו. הלה קיבל את הרבי בכבוד, ושאלו על אודות גניבה גדולה שאירעה בביתו לפני חודשים רבים.
"אכן, כן", אמר הרבי, "התלוננו אז במשטרה, אך ללא תוצאות".
"כבוד הרב", בישר לו המפקד בשמחה, "מצאנו את הגנב!"
הרבי החוויר ואמר: "אינני מבין, הרי הגנב החזיר כבר את הגנבה".
"לא יתכן", אמר המפקד. "שמע את אשר אירע. כפרי עני אחד התחיל לשתות בבית המרזח כמויות גדולות באופן חריג, והוציא סכומי כסף גדולים כדי לשלם גם עבור המשקאות של חבריו. עניין זה עורר בנו חשד, וחקרנו את האיש חקירה מעמיקה. הוא נשבר, והודה שאשתו שהיתה עובדת בעבר בביתו של הרב, גנבה סכום כסף גדול מהמגרה שבשולחן של הרב. במשך חודשים רבים הם שמרו על העניין בסוד, אבל עכשיו החליטו שנשכח כבר, מן הסתם, עניין הגנבה, והם יכולים להתחיל לבזבז את הכסף. מאחר שכך, התחיל הכפרי להוציא כסף רב על שתיה ולהתהולל".
הרבי לא ידע את נפשו. הוא חזר לביתו מדוכדך, ואמר לאשתו בצער ובדמעות: "רואה את, צדקתי כשאמרתי שלא ייתכן שזהו ר' מאיר. עתה אין לי ברירה, חייב אני לנסוע אליו ולנסות לפייסו, אם כי איני יודע, איך ובמה אוכל לפייס אותו על חשד נורא כזה שחשדנו בו".
נסע הרבי אל ר' מאיר, והתנצל בפניו כשדמעות זולגות מעיניו, ושאל אם יוכל למחול לו על החשד ועל הכלימה הנוראה שהכלימוהו. ר' מאיר מחל מיד, והתחנן בפני הרבי שלא יצטער.
הודה לו הרבי על דבריו, ושבחו על אצילות נפשו, אך אמר: "מוכרח אני לשמוע ממך הסבר, ולהבין את פשר מעשיך. מדוע הודית בדבר שלא עשית, ועוד לקחת על עצמך התחייבות כספית כה גדולה?"
אמר לו ר' מאיר, "ראיתי את הצער הגדול של הרבנית, ואת הכאב של הרבי. החלטתי לקחת על עצמי את הביזיון את ההוצאה הכספית, ובלבד שהרב והרבנית לא יצטערו".
חזר הרבי וביקש את סליחתו, וברכו בעושר גדול, לו ולכל דורותיו. ואכן, ברכתו של הרבי התקיימה. ר' מאיר רוטשילד התעשר עושר רב, והעושר המשיך וליווה את המשפחה לדורותיה.
(רבי אברהם צבי מרגלית שליט"א)
לא מדובר ברבי מצורטקוב
הביטוי 'חסיד נאמן של הרבי מצ'ורטקוב' עלול להטעות. מאיר אנשיל רוטשילד נפטר חמש עשרה שנה לפני שנולד הרבי הראשון מצ'ורטקוב. הסיפור יכול היה להתקיים ברבי צבי הירש מצ'ורטקוב אביהם של הרבי ר' שמעלקא מניקולשבורג ושל בעל ההפלאה זיע"א.