"כשהגעתי לגיל בר מצוה, מינו שומר אחר במקומי קראו לו אהרן הוניגסברג. כשהוא הגיע לגיל בר מצוה, אמר לו מרן הגר"ח, נו אהרן הוניגסברג היית כזה שומר טוב, מגיעה לך מתנה… איזו מתנה ניתן לך??? חשב רבי חיים מעט, אולי אלמד איתך בחברותא מסכת מגילה???
אליעזר (לייזר) רוט
רוב בני האדם נוהגים להתרפק בבגרותם, על הזיכרונות הנעימים משנות הילדות שלהם, השכונה בה התגוררו, החברים עימם שיחקו, ובית הכנסת בו התפללו. תמיד נעים להיזכר בשנות הילדות ובשכונת הילדות, ואם זכית להתגורר בסמיכות לגדולי עולם כמו מרן הסטייפלער ובנו מרן הגר"ח קנייסקי זצ"ל, הנוסטלגיה הזאת מלאה בסיפורים מדהימים שיכולים למלא ספרים עבי כרס. הדברים נכונים לכל אדם, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשהילד שהתגורר בשכנותם של גדולי עולם, הוא מגיד המישרים הג"ר אליעזר יוטקובסקי שליט"א, יו"ר 'אנחנו וצאצאנו' שיודע לזהות את ה'סיפור' שבכל אירוע, ולעשות בו שימוש לאחר מכן בדרשותיו…
בגיליונות שהתפרסמו לקראת שבת הגדול ולקראת חג הפסח, הבאנו חלקים מתוך שיחה מרתקת שקיימנו עם הרב יוטקובסקי, ובה העלה זכרונות וסיפורים רבים מהבית הגדול של מרן הגר"ח זצ"ל, ורעייתו הרבנית בת שבע ע"ה. כעת נביא עוד עובדות ומעשיות ששמענו מפיו, את חלקם ראה בעצמו או אפילו היה שותף להם, ואחרים שמע מפי חברים ומכרים.
"אבי מורי היה לומד חברותא בקביעות עם מרן הגר"ח", מספר הרב יוטקובסקי, "כל לילה היה רבי חיים מגיע לביתנו בשעה 2:00 לפנות בוקר. הנקישות היו נשמעות על הדלת בדיוק בשעה 2:00 והם היו לומדים עד השעה 4:00 בדיוק. כך היה עד שנולד הילד הראשון, אז אמר מרן הגר"ח לאבי מורי, עכשיו אתה יכול ללמוד איתי, רעייתך כבר לא תישאר לבד בבית, יש לה תינוק שיישאר איתה…", ואכן מאז היה אבא הולך ללמוד עם רבי חיים.
"אגב, פרט מאוד מעניין בחברותא הזאת: מרן הגר"ח ואבי היו לומדים גמרא עם תוס', הם לא למדו רש"י. כמובן ששניהם ידעו כל מילה ברש"י עוד קודם, אבל זה מעניין מאוד העניין הזה".
חברותא עם הגר"ח
"זה המקום לציין שאצל מרן הגר"ח, הדיוק בכל הקשור לשעות הלימוד היה חשוב מאין כמוהו. אני זוכר שפעם כשהיינו בישיבה קטנה, אחד הבחורים בשכונה אמר לנו שהוא רוצה ללמוד בחברותא עם רבי חיים קנייבסקי… צחקנו עליו, מזל שהוא לא מבקש ללמוד עם החפץ חיים. רבי חיים קנייבסקי היה כבר אז מפורסם בכל העיר כתלמיד חכם משכמו ומעלה, מה פתאום שילמד בחברותא עם בחור צעיר?
"עוברים כמה ימים והבחור הזה מגיע כשהוא זורח מאושר… לשמחה מה זו עושה??? "אני החברותא של רבי חיים קנייבסקי", כך הוא מספר לנו. שאלנו אותו מה? איך? מי סידר לך דבר כזה? והוא השיב שהוא ניגש לביתו של הגר"ח, דפק בדלת, רבי חיים פתח ושאל לרצונו והוא אמר שהוא רוצה ללמוד עמו בחברותא.
"נענה רבי חיים ושאל מה אתה רוצה ללמוד, הוא אמר איזו מסכת הוא רוצה, אני לא זוכר מה איזו מסכת זו היתה, ורבי חיים אמר לו שבסדר גמור, אין שום בעיה. "תבוא בכל יום בשעה 19:30 ונלמד עד השעה 20:00. אבל יש לי שני תנאים: בלי איחורים ובלי חיסורים. אם אתה מאחר פעם אחת, החברותא מסתיימת".
"הם למדו יחד במשך כשנה וחצי אם אני זוכר נכון. ואז אחרי שנה וחצי הבחור החסיר פעמיים, בפורים ובשושן פורים. הוא הגיע למחרת שושן פורים, דפק בדלת, רבי חיים פתח לו ואמר לו שהוא כבר קבע חברותא עם מישהו אחר…
"התנצל הבחור מעמקי לבו והתחנן על נפשו. "היה פורים, לא יכולתי לבוא", הוא אמר. שאל אותו רבי חיים: "תינח בפורים לא היית, אבל למה לא באת אתמול?". הבחור השיב שהיה שושן פורים וכל המשפחה נסעה לירושלים והוא לא רצה להישאר לבד ועוד הסברים כהנה וכנה, אבל כבר נגזרה גזרה, רבי חיים כבר קבע חברותא עם מישהו חדש ולא יכול היה לבטל".
מסכת אחת במתנה
מנהג היה לנו בבית הכנסת 'לדרמן', שבהפסקה שהיתה בין 'קבלת שבת' לתפילת ערבית בליל שבת, היו לומדים לאור ה'לוקסים' שהוצבו בבית הכנסת, ומאחר ואסור לקרוא בשבת לאור הנר מחשש שמא יטה, היו צריכים להציב שומר, ולכן היה שומר קבוע, ילד כבן 12 או קצת יותר שהיה שומר עד הבר מצוה. כשהוא היה מגיע לגיל בר מצוה, היו ממנים ילד אחר.
"גם אני הייתי שומר כזה, במשך תקופה ארוכה הייתי עולה אחר כבוד אל הבימה מיד אחרי 'קבלת שבת', ושומר משם על כולם שלא יגעו בלוקסים… הייתי צריך לסקור את הלומדים כולם.
"כשהגעתי לגיל בר מצוה, מינו שומר אחר במקומי קראו לו אהרן הוניגסברג. כשהוא הגיע לגיל בר מצוה, אמר לו מרן הגר"ח, נו אהרן הוניגסברג היית כזה שומר טוב, מגיעה לך מתנה… איזו מתנה ניתן לך??? חשב רבי חיים מעט, אולי אלמד איתך בחברותא מסכת מגילה??? כמובן שהילד שמח מאוד על המתנה הנפלאה שזכה לקבל בלי שציפה לכך, וכל הילדים האחרים ששמרו לפניו ואחריו יכלו רק לקנא בו על כך שהוא זכה למה שאנחנו לא זכינו…".
"אגב, אם כבר דיברנו על התאורה ב'לדרמן', אחת מחוויות הילדות הכי מתוקות שהיו לנו היתה להדליק את האור במוצאי שבת… הרי הלוקסים לא הספיקו עד מוצאי שבת, וכשהגיע מוצאי שבת, בית הכנסת היה חשוך מאוד, ואז, בדיוק בזמן היה ניגש אחד הילדים ומדליק את תאורת החשמל… היה לנו תור מסודר איזה ילד מדליק באיזה שבוע את האור…".
שידוך על הגג
"אני זוכר שסיפרו בשכונה סיפור מאוד יפה, שמתאר היטב את מידת הזריזות של מרן הגר"ח לקיום המצוות. הרי רבי חיים היה זריז שאין כדוגמתו. הוא תמיד היה מתפלל שחרית כוותיקין, מנחה ב-12 וחצי בצהרים, מעריב הוא תמיד התפלל בזמן, אף פעם לא דחה את התפילה למניין הבא או רבע שעה אחר כך. מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה. וכך בכל המצוות.
"ביום מן הימים עלה הגבאי המיתולוגי של בית הכנסת 'לדרמן', אל הגג, כדי לסדר איזו תקלה שאירעה בדוד המים. על הגג היה דוד עם מים שהוכנו מראש לשימוש בשבת, כדי שלא יהיה חשש של שימוש במים שמגיעים על ידי שאיבה חשמלית וכו' וחשש הוצאה מרשות לרשות, ומדי פעם היו צריכים לעלות על הגג כדי לסדר את הדוד ואת הצינור וכו'.
"רבי חיים הגיע לבית הכנסת אולי רבע שעה לפני מנחה, וראה את בנו של הגבאי. שאל אותו "איפה אבא שלך?", השיב לו הבן שהאבא נמצא על הגג וגם הוא עולה עכשיו לגג כדי לעזור לאביו. נענה רבי חיים אומר לו: "תגיד לאבא שלך שאני מחפש אותו יש לי משהו חשוב לומר לו אחרי שירד מהגג".
"עולה הבן אל הגג ומספר לאביו שרבי חיים מחפש אותו. האבא שמע ואמר בסדר גמור, תיכף אני יורד למנחה, אגש לרבי חיים ואשאל אותו לרצונו. עודם מדברים זה עם זה והנה רבי חיים עצמו מגיע… הגג של לדרמן הוא גג די גבוה, צריכים לעלות שלושה מפלסים עד שמגיעים למקום שבו עומד דוד המים, ולכן הגבאי נבהל, הוא חשב שיש כאן איזה משהו מאוד דחוף.
"אבל רבי חיים אמר לגבאי: "ראיתי שיש לך בן בגיל השידוכים, הוא עושה רושם של בחור מאוד מיוחד, דיברתי עליו עם רעייתי, ואנחנו חשבנו להציע אולי איזו הצעה כשידוך, נערה שרעייתי מכירה ולדעתה יכולה להתאים… אתה רוצה לקחת את הפרטים ולברר???".
"רבי משה כהן כמובן מאוד שמח לקבל את המחמאות וגם לשמוע את הצעת השידוך, אבל הוא לא הבין מה כל כך דחוף, "בעוד עשר דקות מתפללים מנחה", הוא אמר למרן הגר"ח, "הרב יודע שאני לא אפסיד את התפילה וממילא הוא יפגוש אותי בבית הכנסת. למה הרב היה צריך לטפס על הגג רק כדי להציע לי שידוך???".
"ענה לו רבי חיים זצ"ל: "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. להציע שידוך זו מצוה, ומצוות לא דוחים למועד אחר. מקיימים אותן ברגע הראשון שהדבר מתאפשר".
'עזרה' חד פעמית
"בביתו של מרן, היתה הרבנית עושה את הכל, ומעולם לא ביקשה מבעלה שיעזור לה במטלות הבית, חוץ מפעם אחת שהרגישה מאוד לא טוב, ושכבה במיטתה לנוח. היא שאלה את מרן זצ"ל, אולי הוא יכול להכין לה כוס תה. כמובן שרבי חיים הסכים בשמחה, הוא ניגש אל המיחם שהיה על הפרימוס, וניסה למזוג מים אל הכוס, אלא שהמיחם היה סתום מאבנית והמים זרזפו בקצב איטי מדי. זה לוקח שניות ארוכות עד שהכוס מתמלאת, ורבי חיים לא יכול להפסיד כל כך הרבה שניות… הוא פתח ספר ועיין בו עד שהכוס תתמלא, וכמובן שכח את עצמו בתוך הספר, כשבינתיים המים זורמים החוצה והמיחם מתרוקן, ומתמחם עד ועוד, עד שלבסוף התפוצץ בקול רעש גדול, וגרם לנזקים…
"אמרה הרבנית, זאת היתה הפעם הראשונה שביקשתי מבעלי עזרה, וזאת גם הפעם האחרונה בעזרת ה'. הבנתי את הרמז העבה, יותר אני לא מבקשת ממנו כלום, הוא קודש קודשים לה'…".
תנור בשיא הקיץ
זכורני שפעם נשרף ביתו של מרן, ואני הייתי נוכח שם אחרי שכיבוש את השריפה, כשבאו לפנות את כל הלכלוך לקראת שיפוץ הבית. מרן זצ"ל עמד שם בחוץ, ודאג שלא יזרקו את ארון הספרים לפח, כי תשמישי מצוה צריכים גניזה… הוציאו את הארון חלקים חלקים, ומרן אמר, החלק הזה צריך גניזה, המדף הזה אינו צריך גניזה כי עשיתי תנאי שאוכל להניח עליו את המגבת שלי וממילא הוא לא נחשב תשמיש מצוה"…
"הוא נזהר לא להניח את המגבת במדף של ספרים, אלא אם עשה על תנאי על המדף לפני שהחל להשתמש בו להנחת ספרים!!! מויראדיג!!!
"בכל אופן, כשכיבו את הלהבות הגיע חוקר השריפות ושאל מי פה בעל הבית? אני רבי חיים: "אני גר כאן", החוקר לא הבין, "אבל מי בעל הבית פה?", ורבי חיים בשלו, "אני גר כאן". המשיך החוקר ואמר: "זה נראה שהשריפה פרצה מהאמבטיה, מה יש לך באמבטיה?", ורבי חיים עונה לו, "אני לא יודע, לא הייתי שם…". "אולי יש שם מכונת כביסה או מכשיר חשמלי אחר?", עונה לו רבי חיים, "אולי…".
"כעין זה מספרים שפעם התקלקל תנור האפייה בביתו של מרן והיו צריכים לקנות תנור חדש, אבל היו אלו ימי בין המצרים והרבנית התלבטה אם היא צריכה להמתין עד אחרי תשעת הימים או שהיא יכולה לקנות את התנור כבר עכשיו כי היא צריכה לאפות חלות ועוגות וכו'.
"ניגשה הרבנית לרבי חיים ושאלה אותו: "חיים, מותר לקנות תנור או שצריך לחכות לאחרי תשעת הימים"… רבי חיים הסתכל עליה בחוסר הבנה: "למה לקנות תנור? מזג האוויר מאוד חם עכשיו…".
"אמרה לו הרבנית, "לא תנור שמחמם את הבית. תנור אפיה שאופה עוגות וחלות. התקלקל לנו התנור הישן, וצריכים לקנות חדש…".
"רבי חיים התנצל על השאלה שלו והסביר את עצמי: "לא ידעתי שיש לנו תנור אפייה". הרבנית לא הבינה, "מה זאת אומרת, מה חשבת, איך אני אופה לך את החלות כל שבוע???", ורבי חיים השיב בפשטות: "חשבתי שאת הולכת למאפייה".
הערת אגב, סביר להניח שרבי חיים כן ראה את התנור, וידע על קיומו, אלא ששכח זאת שוב ושוב, כי הוא היה מתפלל על עצמו שלוש פעמים ביום שיישכח מזיכרונו כל מה שאינו דברי תורה או קשור בלימוד התורה ובקיום המצוות, ולכן שכח בכל פעם מחדש את הפרטים ה'לא חשובים', כמו העובדה שיש לו תנור ומכונסת כביסה…
לענות תשובות כמו הגר"ח
"סיפור מעניין מספרים שפעם בא הג"ר בצלאל פכטהלט לפני מרן ושאל אותו שאלה קשה: "הרי אנחנו רואים שהרב עונה לכל אחד תשובה אחרת, גם אם אנשים באים עם אותה שאלה. שניים באים עם אותה בעיה, לאחד הרב אומר לעשות ניתוח ולאחר לא לעשות, שניים באים עם אותה שאלה על שמות בשידוכים, לאחד אומר הרב שיש לחשוש לבעיה הזאת ולשני לא.
"פעם באו לבקש ברכה על אשה אחת, אמרו את שמה 'עדינה' בת רבקה למשל. נענה מרן ואמר "מה זה עדינה? 'עדינא' היתה אשתו של לבן הארמי. צריך להחליף שם, ואכן שמעו בקולו והחליפו. שמע מישהו אחר את הדבר, ומיהר לבוא לרבי חיים ולמר שיש לו בת ושמה עדינה, האם גם הוא צריך להחליף את שמה. שאל רבי חיים, למה להחליף??? מה רע בשם עדינה? היא היתה אמא של רחל ולאה…".
"בכל אופן, שאל הג"ר בצלאל פכטהלט, ילמדנו רבינו, למה לפלוני משיב הרב כך ולפלמוני ההיפך הגמור. איזה היגיון יש בזה?
"ענה לו רבינו, מה ששמים לי משמים בפה, את זה אני עונה. התשובה הראשונה שעולה לי, היא התשובה שאני עונה…
"שאל אותו הרב פכטהלט, האם גם אני יכול לעשות כך ולפסוק לאנשים איך להתנהג כי 'זה מה שעלה לי? או שרק הרב יכול לענות כאלו תשובות?".
"ענה לו מרן הגר"ח תשובה מאוד פשוטה: "אם לא תחשוב במחשבה שלך על שום דבר חוץ מעל תורה ויראת שמים, ואלו יהיו המחשבות היחידות שעולות בראשך כל הזמן, תוכל גם אתה לענות ולהדריך אנשים כיצד לנהוג, לפי התשובה שתעלה בפיך, ולא תטעה לעולם".