"אולי יש חמישים צדיקים" (י"ח כ"ד)
את המעשה שלפנינו סיפר יהודי אחד, על הגאון רבי אברהם דוב אויערבאך זצ"ל (אחיו של הגרש"ז זצ"ל), ממנו ניתן ללמוד איך אפשר להוכיח ולהעיר לזולת בצורה מכובדת, באופן שיישמר כבודו של הזולת, וכך מספר היהודי:
בהיותי בחור, ניגשתי להיות חזן, ואחר התפילה כיביתי את הנרות שבעמוד החזן ברוח פי, ולא ידעתי שבספר חסידים כתוב לא לכבות את הנרות ברוח הפה. לאחר קצת זמן, ניגש אלי רבי אברהם דוב, ושאלני בתמימות כמי ששואל דבר הלכה, האם יודע אני למה בערב שבת כשמטיבין את הנרות ומדליקים אותם, מכבים ברוח הפה, אף שבספר חסידים כתוב לא לכבות ברוח הפה?…
אמרתי לו שאינני יודע. ואז השיב לי: "כיון שכל הטעם משום סכנה, ובערב שבת שהוא מצוה, הרי שומר מצוה לא ידע דבר רע"…
ממשיך היהודי ואומר: "מלבד הידע החשוב שקיבלתי, למדתי מזה כיצד ניתן להעיר לאדם בדרך כבוד ובשיא הרגישות, ושאפשר ליידע אדם על הלכה שנתעלמה ממנו, גם בצורה מכובדת ועקיפה, שאבין מעצמי שביום חול לא מכבים כך, ולא מוכרחים לעשות זאת על ידי מחאה ישירה, מתנשאת ופוגעת"…
****
אדם אחד שאל את הרה"ק רבי יודל'ע הורוויץ זי"ע מדז'יקוב, אודות דרכו והנהגתו של הרה"ק מריבניץ זי"ע, שכידוע עסק רבות בתעניות וסיגופים, ושאל הלה את הרבי אם דרכו הוא מצד הקדושה, השיב לו רבי יודל'ע בחריפות ואמר לו: "דאס וואס דו פרעסט און זויפט (מה שאתה זולל וסובא) – על זה אתה לא מסתפק, אם זה מצד הקדושה או להיפך, רק מה שהוא צם ומסתגף – על זה יש לך ספיקות אם זה מצד הקדושה"…
***
הרה"ח ר' שמואל אונגאר הי"ו, העסקן הנודע בעיר התורה לייקווד, סיפר לי סיפור נפלא, ששמע מאחד המקורבים של מרן הגאון האדיר שר התורה, רבי משה פיינשטיין זצ"ל, וכך סיפר:
באחת הפעמים שישב אצל הגאון רבי משה זצ"ל, נכנס אליו אחד שהיה נראה קצת מוזר, וביקש מרבי משה שיכתוב לו המלצה כי הוא צריך ללכת לאסוף כספים. רבי משה קיבל אותו בסבר פנים יפות, ואמר לו שיכין עבורו את ההמלצה, וסיכם עמו באיזה יום לבוא לקבל את ההמלצה. כשיצא האיש, שאל המקורב את רבי משה "למה הסכים ראש הישיבה מיד לתת לו את ההמלצה, והלא האיש הינו 'חברה'מאן'" [כזה העונה לתואר "כבדהו וחשדהו"]…
מספר המקורב, שהוא כבר ישב אצל רבי משה עשרות עשרות פעמים, ומעולם לא ראה על פניו סימן שהוא ברוגז על מישהו, ברם כעת הביט עליו הגאון רבי משה במבט חד, ואמר לו בחריפות "הנה, יהודי הגיע, ואמר שהוא צריך עזרה – אם אינך רוצה לעזור לו – אל תעזור – אבל אל תפריע!!"…
***
מסופר שפעם בא אחד אל מרן הגה"ק בעל 'חזון איש' זצ"ל, ואמר לו: "ס'קומט מיך א מזל טוב – [מגיע לי מזל טוב], אמר לו ה'חזון איש': "לא מגיע לך כלום, כל מה שיש לך – הכל הוא חסדים מאת הקב"ה"…
***
סיפר לי הרה"ג ר' ברוך שטערן שליט"א, בן הגה"צ אב"ד מירון שליט"א, מחשובי חסידי וויזשניץ-מאנסי, שכ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ-מאנסי זי"ע היה קורא מידי פעם את העיתון 'דער איד', היוצא לאור באמריקא (וכידוע שגדולי ישראל צריכין לדעת את כל מה שאירע, כי שואלים אותם על דא ועל הא…) – בדרך כלל היה קורא רק הכותרות, ולפעמים גם כתבות למיניהן שנצרכו לו לדעת בענייני הכלל.
פעם היה כ"ק מרן האדמו"ר מפאפא שליט"א, עומד להגיע לביקור בביתו נאוה של כ"ק מרן האדמו"ר מוויזשניץ-מאנסי זי"ע, ובטרם הגיע, אמר המשב"ק להרבי מוויזשניץ, שהאדמו"ר מפאפא מגיע כבר, וצריכים להוריד את העיתון מעל השולחן, אך הרבי לא התייחס למה שהוא אומר. אח"כ אמר הגבאי שוב: "הלא הוא מגיע בעוד כמה דקות, וצריכים להוריד את זה מהשולחן", אז אמר לו הרבי "אל תגיד לי מה לעשות"…
וכך נשאר העיתון על השולחן, כשהאדמו"ר מפאפא נכנס לביתו של האדמו"ר מוויזשניץ, וישבו ושוחחו יחד כשהעיתון על השולחן. לפתע, שאל הרבי מוויזשניץ את הרבי מפאפא: "פאפא רב, עד מתי אתם נשארים כאן בעירנו?", והשיב הרבי מפאפא: "עד יום שלישי", הגיב הרבי מוויזשניץ: "בעיתון 'דער איד' כתוב עד יום רביעי"…
בדומה לזה מסופר, שפעם הגיע כ"ק האדמו"ר מסקולען זי"ע אל הרבי מוויזשניץ זי"ע לביקור, וגם אז אמר הגבאי שיש להוריד את העיתון מעל השולחן, כי זה לא מתאים שזה יהיה על השולחן בעת שמגיע האדמו"ר מסקולען, ואמר לו הרבי: "אם מתאים לי – עס פאסט מיר – לקרוא עיתון, אז מתאים – עס פאסט – שהרבי מסקולען ידע מזה"…
ידידי הגה"צ רבי שלמה יונגער שליט"א דומ"ץ טאהש בקרית יואל סיפר לי, שסיפר לו יהודי אחד הגר בקרית יואל, שפעם ביקש ממנו הרה"ק מטאהש זי"ע שייתן לו סכום הגון ביותר, וכשהרבי התחיל להתנצל שהוא צריך את זה לצורך חשוב מאוד, אמר לרבי: "אני נותן את הכסף לרבי בתשואות חן – הרבי יכול לעשות עם הכסף מה שהוא רוצה"…
מספר היהודי, שכשהרבי שמע את דבריו, התחיל הרבי לייסרו בתוכחת מוסר, ושאל אותו: "מה הכוונה שאני יכול לעשות עם הכסף מה ש'אני' רוצה, וכי אני עושה עם הכסף מה שאני רוצה?? – אני עושה מה שהקב"ה רוצה!!"…
פעם הוצרכו לסדר אצל הממשלה כמה עניינים, לטובת המוסדות של הרה"ק מטאהש זי"ע, ולשם כך מינו כמה עורכי דין שיסדרו את זה. ואחד מעורכי הדין הגדולים – כשהתחיל לסדר את העניינים – שאל את הרבי: "למי שייכים המוסדות?" והשיב הרבי "להקב"ה". והמשיך העורך דין ושאל את הרבי: "מי הבעל הבית של המוסדות?", והשיב הרבי: "הקב"ה". ושוב שאל: "מי מחליט כל הדברים בענייני המוסדות?", והשיב הרבי: "הקב"ה"…
כמו כן מסופר, שכשעבר הרבי טאהש זי"ע מאירופה, להתגורר במדינת קנדא, הגיעו לגבול של מדינת קנדא, ושם שאלו את הרבי: "מה אתה הולך לעשות בקנדא?", והשיב הרבי: "אני עבד ה', ואני הולך לעשות רצון ה'!". שאלוהו שוב: "במה אתה הולך להתעסק שם?", השיב הרבי שוב: "אני עבד ה', ואני הולך לעשות רצון ה'!". שאלוהו: "מנין יהיה לך פרנסה?", והשיב הרבי: "פרנסה תהיה לי מהקב"ה"… ושוב כבר לא שאלוהו דבר והניחו לו להמשיך לדרכו…
(מתוך 'נועם שיח', מכון אפריון שלמה – נח תשפ"ב)