"והיה עקב תשמעון "
ישנה שאלה שאנשים רבים שואלים את עצמם בדורנו השפל. אנחנו רואים שחז"ל הקדושים אומרים שאם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם ואם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים.
אנחנו מאמינים בני מאמינים שהראשונים אכן היו כמלאכים, ואם ככה, חז"ל הקדושים היו לעומתם כבני אדם, ואם חז"ל כבני אדם, הרי אנחנו כחמורים מדורי דורות… כבר נשתכח מאיתנו מה הוא צלם אנוש בכלל. ירידת הדורות הולכת וצוברת תאוצה כמו כדור שלג שככל שהוא גדול יותר, כך קצב הגדילה שלו נהיה הרבה יותר מהיר.
וכאן הבן שואל: מה יהא עלינו? אנחנו נמצאים בתחתית של התחתית. המוחות חלשים כל כך, הכח שלנו להיאבק ביצר הרע תשוש וחלוש. אם נתאמץ מאוד ללמוד יומם ולילה ולעשות את רצון ה', הסיכוי שלנו להצליח בכך נמוך מאוד, האם אנחנו יכולים להיות כאלו עובדי ה' כמו שהיו בדורות קודמים?
הרי גם אם נתאמץ מאוד מאוד להעפיל לפסגות רוחניות עילאיות, אנחנו נישאר בתחתית של התחתית, חמורים. אפילו לא נגיע לדרגה של להיות 'כבני אדם', וגם לא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר.
ואם כן מה התועלת והתכלית בעובדתנו, למה אנחנו מתאמצים כל כך, אולי עדיף חלילה וחלילה להרים ידיים ולהתייאש מראש במקום להילחם במלחמה אבודה?
הרבי בעל ה'אוהב ישראל' מאפטא זיע"א, מבאר את הפסוק הראשון בפרשתנו במהלך ארוך ומיוחד, הוא מחדש פירוש נפלא בדרישה "עקב תשמעון".
מתוך דבריו עולה ששנות העולם הן קומה שלמה, קומת אדם הראשון, כל הנשמות הן נשמות שנלקחו מאדם הראשון וכולנו נכללים בו כי הוא האב הקדמון והראשון לכולנו. אבל לא כל הנשמות הן אותו הדבר, יש נשמות שהן מהראש, מהלב, ויש נשמות שהן כביכול מהידיים והרגליים.
ויש את הנשמות הכי הכי נמוכות, אלו שנמצאו בעקבים, אלו הנשמות של דור עקבתא דמשיחא, מלשון עקב. ועל זה אומר הפסוק 'והיה עקב תשמעון', אם הנשמות האלו, הנמוכות כל כך, מהעקבים ישמעו את מצוות ה', התמורה תהיה 'ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד'.
יתירה מזאת, מרן החידושי הרי"ם מגור אומר דבר פלא: "והיה עקב תשמעון", הוא אומר ש"והי' זה הרי כידוע לשון שמחה כמו שאומרים חז"ל, וממילא יש כאן שמחה גדולה שאנחנו בדור של עקבא דמשיחא, עם נשמות קטנות ונמוכות, אנשים שפלים בלי טיפת התרוממות רוחנית כמו שהיה בדורות הקודמים, ובכל זאת, זאת סיבה לשמוח.
למה באמת? אומר ה'ישמח ישראל' מאלכסנדר זצ"ל, שהוא שמע מאביו הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זיע"א, שאמר לו שרבי חיים ויטאל שאל את מורו ורבו האר"י הקדוש, איך אנחנו יכולים לתקן את העבירות והעוונות החמורים שבידינו? הרי המשנה אומרת שפרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה בשבת ברצועה שבין קרניה, שלא ברצון חכמים, ומוסיפים חז"ל ומסבירים שזאת לא היתה הפרה שלו אלא של שכנתו, ולמה נקראה על שמו, מפני שהוא לא מיחה בה.
ומספרים חז"ל שהושחרו שיניו מפני התעניות. רבי אלעזר בן עזריה צם כל כך הרבה צומות כדי לכפר את העוון הזה שהוא לא מיחה בשכנתו שהפרה שלה יצאה ברצועה שבין קרניה, שלשיטתו זה בכלל מותר, אבל הוא היה צריך למחות בה ולא מחה, ולכן הוא צם כל כך הרבה צומות עד שהשיניים שלו נהיו שחורות!
שאל רבי חיים ויטאל, הרי לנו יש עוונות הרבה הרבה יותר כבדים וחמורים מרצועה שבין קרני הפרה של השכנה, גם אם ישחירו השיניים שלנו בתעניות לא נספיק לכפר אפילו על כזה חטא קטן, ומה נעשה עם כל החטאים הגדולים שחטאנו והעווינו ופשענו בשוגג ובמזיד? איך נוכל לתקן את נפשותינו ונשמותינו ולהגיע אל התיקון השלם? זה הרי בלתי אפשרי!!!
השיב לו רבינו האריז"ל ואמר לו שההיפך הוא הנכון, דווקא בגלל שאנחנו כאלו קטנים, בגלל שהנשמות שלנו כל כך נמוכות, היצר שלנו כל כך גדול וחזק לעומתנו, והתגברות הכי קטנה שלנו על היצר שווה יותר מאלפי סיגופים ותעניות שעשו בזמן התנאים.
ומוסיף ה'ישמח ישראל', ואם בדורו של האריז"ל כבר זה היה המצב שכל התגברות קטנה של יהודי היתה כמו אלפי תעניות וסיגופים של התנאים והאמוראים, מה נענה אנן אבתריה? בדור שלנו, כלומר דורו של ה'ישמח ישראל' בוודאי ובוודאי שכל התגברות קטנה שווה הרבה הרבה יותר.
ואנחנו נוסיף, הרי מאז ה'ישמח ישראל ועד עתה עבר על עם ישראל מה שעברו, צרות ותלאות מצאונו, ירידת הדורות הואצה שבעתיים, בדור שלנו אין לך יום שאין קללתו הרוחנית גדולה משל חברו, כל כך הרבה המצאות וכלים וטכנולוגיות שעומדים עלינו לכלותינו ברוחניות חלילה וחלילה, ועדיין לא נושענו.
בדור שלנו, העקב של העקב, יהודי שמתגבר על הניסיון וזועק אל ה' בתפילה, מחולל רעש גדול ועצום בשמים! כל התגברות, כל פעולה קטנה של קדושה, כל התנזרות מטומאת הרחוב ומזוהמת החטא, מאירים כספיר בשמי מרום וחשובים עד מאוד בפני הבורא ברוך הוא.
והיה עקב תשמעון, אם תשמעון אל מצוות ה' בזמן של עקבתא דמשיחא, יהיה 'והיה' לשון שמחה, תהיה שמחה גדולה בשמי מרום, וביתר אם יהיה זה בדברים הקלים שאדם דש בעקביו – ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד.
**
מעשה היה עם בני זוג תל אביביים שהגיעו לסמינר ערכים כדי לשמוע על היהדות ולהתחזק בשמירת המצוות. הוא, הבעל רצה מאוד להתחזק בתורה ובמצוות, אבל אשתו היתה רחוקה מאוד למרבה הצער, ולכן הוא שכנע אותה לבוא איתו לסמינר ערכים בתקווה שזה ישנה את דעתה.
כשהגיעו השניים לסמינר, התקשו המרצים להתמודד עם הגברת. היא היתה מאוד לעומתית, כל הרצאה היתה נתקעת באמצע כי הגברת היתה מתחילה להתווכח ולתקוף, כמה שניסו להסביר לה או לפחות לבקש ממנה שתיתן לדבר, זה לא עזר, היא התפרצה שוב ושוב לדברי המרצים בשאלות ובוויכוחים.
אחרי תקופה הם הגיעו פעם נוספת, ושוב חזרה המנגינה על עצמה. היא תוקפת ומתווכחת ולא מפסיקה לשאול שאלות. אוטמת את האוזניים משמוע ומנסה לסתום גם את הפה של המרצים.
בפעם השלישית שבני הזוג נרשמו, הודיעה להם הנהלת 'ערכים' שאין מקום עבורם. פעמיים הספיקו להנהלה, אף אחד לא רוצה שהגברת תפריע גם בפעם השלישית.
בעלה לקח את זה מאוד קשה, הוא כל כך קיווה שיצליח לגרום לה להתקרב לתורה ומצוות, והנה כל החלום שלו קרס והתנפץ. היא עד כדי כך לעומתית עד שאפילו ב'ערכים' שזה מקום שמיועד לאנשים עם שאלות, כבר לא מוכנים לשמוע עליה בכלל…
כשהיא ראתה כמה בעלה מצטער, היא הסכימה, לכבודו, לבוא לסמינר שלישי, והתחייבה בפני ההנהלה שהיא לא פותחת את הפה בהרצאות. היא מבטיחה להקשיב בשקט, דממה. היא לא שואלת שום שאלה בשום פנים ואופן, יהיה מה שיהיה. הסכימה ההנהלה לאפשר לבני הזוג להירשם לסמינר בפעם השלישית והם אכן הגיעו.
האשה עמדה בדיבורה. היא ישבה בהרצאות, הקשיבה ברוב קשב, לא התווכחה ולא תקפה, ממש ההיפך הגמור מהפעמים הקודמות.
בלילה האחרון בסמינר, ערכים עושה סימפוזיון בו הוא מעלה מהקהל כאלו שמוכנים לספר על השינוי שהם עושים, על העבר ותוכניות העתיד… בסמינר זה העלו כמובן את ניצחון ערכים – הגברת המרדנית שנכנעה לאחר שהרסה להם כל כך הרבה סמינרים.
הגברת עלתה והכריזה שהיא מוכנה לעמוד מול כל המדענים ולהפריך להם כל שאלה באמונה במציאות הבורא, בתורה משמים… אבל… אשה רעה לא משנה את עצמה בסמינר… וכאן היא מוסיפה, הכל אמת, יש אלוקים בשמים יש תורה משמים, אבל אנחנו כאן בעולם לא מתאים לנו לחיות עם זה, לא שייך שנחיה עם זה, גבוה מדי…
שוב הרסה במחי יד את כל עמלם של אנשי ערכים!…
ישב על הבמה הגאון רבי אריה שכטר זצ"ל וכזקן וותיק לא התבלבל במיוחד ממה שאמרה, ביקש שתישאר ליד המיקרופון, ופנה אליה בשאלה: האם טסת פעם לאמריקה?
בודאי! עשר פעמים! במגדלי התאומים ביקרת? [היה זה כשעוד המגדלים היו קיימים]
מה השאלה?! שבע פעמים!
ובכן, מה תאמרי אם את עומדת במדרכה הסמוכה למגדל ואדם עם רמקול צועק לך מהקומה התשעים ושבע: גברת מוכן לך על השולחן במשרדי חמישים מיליון דולר! מזומן, אם את מצליחה לעלות לכאן תוך שלש דקות, כל הכסף שלך!… ברור אפוא שתסיקי מסקנה תוך שניות שהאדם סתם מהתל בך.
לעלות קומה בריצה לוקח מינימום חמש שניות, אחרי ארבע קומות חייבים חמש עשרה שניות מנוחה, כך שאחרי עשר חמש עשרה קומות עברת את השלש דקות שלך… ברור שאין כוונתו של האדם רצינית, אמת?
הגברת צחקה בזלזול ואמרה: סליחה כבוד הרב מסתבר שמעולם לא היית במגדל התאומים… דוקא כן, ולא פעם אחת, עונה הרב שכטר…
אם היית שם, השיבה, צריך אתה לדעת שאף אחד אינו עולה למגדל במדרגות, יש שם את המעליות הטובות והמהירות בעולם, אתה רק לוחץ על הכפתור ותוך דקה וחצי אתה בקומה המאה ושמונה! כך שתוך דקה ועשרים שניות אני מגיעה לקומה תשעים ושבע ונשארה לי דקה וחמשים שניות לנוח!…
בדיוק לכך ציפה הרב שכטר, והוא ענה ואמר לה:
התורה הקדושה מעידה על עצמה: "לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה…" אומר רש"י במקום: "לא בשמים הוא – שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללמדה" הדברים תמוהים וכי כיצד נעלה לשמים? חז"ל כבר קבעו כי המרחק בין כסא הכבוד לארץ הינו עשרות מיליוני שנות הליכה, אדם חי מקסימום מאה עשרים שנה, כיצד אפוא יעלה לשמים לקחתה?
"זאת התשובה לשאלה שאתם שואלים", הרעים הרב בקולו, "לקיים את המצוות זה קשה? לא ולא! יש מעלית. רק שברוחניות זה לא מספיק ללחוץ על כפתור, ה'כפתור' שמפעיל את המעלית הרוחנית הוא ההתגברות על היצר. אתה תשמור שבת אחת כהלכתה, שבת שניה ושלישית, ואז תרגיש שזה נהיה קלי קלות. תתגבר על היצר פעם פעמיים ושלוש, ותראה שאתה מזנק לגבהים, עובדה, המוני אנשים ניסו והצליחו. רק אלו שהיו חלשי אופי ולא ניסו בכלל להתגבר, נשארו למטה, בתחתית.
"והיה עקב תשמעו", ברגע שתתגברו על היצר ותקיימו את המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, כבר תגיעו בקלות למצב של "ושמרתם ועשיתם".
**
ולסיום אספר לכם דבר נפלא ששמעתי מיהודי באשדוד, והסיפור הזה יש בו מסר של חיזוק עצום אל מול הניסיונות הקשים בדורנו. היהודי הזה סיפר לי שלפני כארבעים שנה הוא נסע פעם באוטובוס מירושלים לבני ברק, והתיישב ליד יהודי מבוגר. אותו יהודי נכנס עמו בשיחה, ובתוך הדברים סיפר לו שהוא זכה ללמוד בראדין, אצל מרנא החפץ חיים זצ"ל.
וכך סיפר לו היהודי: ביום מן הימים הורה לי החפץ חיים לנסוע לבית הורי ולהיפרד מהם כי אני לא אראה אותם עוד שנים רבות. לאחר מכן הוא שלח אותי לווילנא, אמר לי שאפנה לגרח"ע גרודזינסקי כדי שיסדר לי סרטיפיקט שאיתו אוכל לעלות לארץ ישראל.
"לפני שנפרד ממני אמר לי החפץ חיים שהוא רוצה לספר לי סיפור: היה פעם יהודי שהיה צריך לצעוד רגלית מעיר אחת לחברתה ביום חורפי. הוא בוסס את רגליו בשלג, והתקדם עוד צעד ועוד צעד, הקור חדר לעצמותיו, אבל אין ברירה, הוא חייב להגיע אל היעד.
"אחרי שעתיים הליכה, כשעבר הגיע לחצי הדרך, הוא רואה פתאום כרכרה שמגיע ממולו, והבעלים היהודי פותח את החלון ושואל אותו: "ר' יהודי, אתה צריך משהו, צריך עזרה, אני נוסע לכיוון הנגדי אבל אם אתה צריך עזרה אני יכול לנסות לעזור לך".
הוא אמר לאותו יהודי עשיר בתגובה: "אני לא צריך כלום, אבל קר לי מאוד מאוד…". הזמין אותו היהודי להיכנס לעגלה המחוממת והמרווחת, נתן לו שמיכה עבה להתכסות בה והגיש לו כוס תה חם להשיב אליו את נפשו.
"היהודי מתרווח לו בכרכרה שממשיכה לנסוע לכיוון הנגדי. חם ונעים. בעיקרון הוא צריך לרדת ולצעוד הלאה בדרכו, אבל בפועל העגלה מחזירה אותו לאחור, לדרך ממנה הוא בא. על כל רגע נעים וחמים בכרכרה הנוסעת במהירות, הוא ישלם בעוד עשר דקות של צעדה בקרח ובשלג. אם הוא ישב בעגלה רבע שעה, הוא יצטרך לאחר מכן לצעוד את כל הדרך מחדש…
"הבנת", אמר החפץ חיים לתלמידו, "אתה יוצא לדרך קשה וארוכה, יהיה לך קר מאוד בדרך, הרגליים יכאבו, אתה תהיה עייף ויגע, וכל הזמן יחלפו מולך עגלות מלאות כל טוב שייסעו לכיוון הנגדי. היצר הרע יזמן לך הרבה מאוד ניסיונות, לפעמים אתה רק תרצה להתרווח לרגע אחד בעגלה החמה והנעימה, רק לרגע אחד להיכנע ליצר ולהתמכר להנאה שבפריקת העול רח"ל, אבל קח בחשבון שכל רגע בעגלה של היצר הרע, יעלה לך בעוד ימים ארוכים של עבודה להתקדם בדרך העולה בית ק-ל.
"אם תזכור את המשל הזה, ותיזהר שלא לעלות על העגלות שממול", אמר לו החפץ חיים, אני מבטיח לך שתגיע בשלום אל היעד שאליו אנחנו צועדים".