בתכריך כתביו של אחד מתלמידי ישיבת קמניץ, אשר בהם סיכם את השיחות שמסר המשגיח הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל, מצאנו כמה וכמה עובדות שסיפר אודות הגאון רבי ברוך בער מקמניץ בעל ה'ברכת אברהם' זצ"ל, ומגדולי ישראל נוספים. הדברים תורגמו מאידיש בתרגום חופשי:
שמעתי פעם מאחד מתלמידיו של מורי ורבי הגאון רבי שמחה שעפס (שליט"א) זצ"ל, שלמד גם בבריסק, והוא סיפר לי שלרב מבריסק היתה 'חבורה' של תלמידים שהיו באים ללמוד אצלו סוגיות בסדר קדשים עוד בעיר בריסק בה כיהן ברבנות. אחת למספר שנים היתה מתחלפת החבורה בחבורה אחרת.
"זה לא היה קל ללמוד אצל הרב קדשים", הוא סיפר, "הוא היה הרב של העיר, ולכן הוא לא יכול היה לקבוע שעה מדויקת מתי השיעור יתחיל, כי היה טרוד בענייני העיר. השיעור היה צריך להתחיל כמדומני בשעה שש בערב ולפעמים הוא היה מתאחר ומתחיל בשבע ואפילו בשמונה בערב. בימות החורף היה מאוד קר בחוץ, ובבית הרב היה מאוד חם. הבחורים התלמידים היו באים עם מעילים חמים בגלל הקור שבחוץ, אבל פחדו לפשוט את המעילים בתוך הבית ולהניחם בצד, כי הילדים שהסתובבו בבית, היו ילדים חריפים שידעו להמציא משחקים שונים עם המעילים הללו…
בשל כך, חלק מהתלמידים נשארו לשבת כל השיעור כשהוא לבושים במעיל המחמם בתוך הבית שהיה מוסק היטב, וזה לא היה קל עבורם, בלשון המעטה.
הרב מבריסק ראה את צער התלמידים, וכדי להפיס את דעתם הוא אמר להם פעם אחת: "אתם חושבים שאתם סובלים בשביל לימוד התורה?, בואו אני אראה לכם מה זה נקרא לסבול עבור התורה".
הרב קרא להם להיכנס אחריו ל'חדר בית הדין' שבו היה מנהל את דיני התורה שלו, הוא התכופף והוציא שני שקים ישנים שהיו מונחים מתחת לשולחן, ואמר להם: "אתם רואים את שני השקים הללו? דעו לכם, על אחד מהם היה ישן הגאון רבי איסר זלמן מלצר, על השני היה ישן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, על זה הם היו ישנים, וככה הם למדו וצמחו גדולי עולם".
**
שיחה זו היא ביום היארצייט של רבינו, ה'היליגער רבי ברוך בער' זצ"ל, ולכן אדבר מעט על הנושא של קריאת עיתונים, כי הוא היה מופקע ומופרש לחלוטין מעיתונים. הוא לא רצה להסתכל על עיתון!
וכך שמעתי מאחד מרבותי שלמד בקמניץ אצל רבי ברוך בער, שקרה פעם שאחד מבני הבית הלך לחנות לקנות חבילה של חמאה ובעל החנות עטף את החמאה עם נייר עיתון.
רבי ברוך בער נכנס הביתה לאחר ששב מהישיבה, וכשהבחין בפיסת נייר עיתון בביתו נחרד ושאל, מה זה איך מגיע לבית שלי עיתון?
השיבו לו בני הבית שחס וחלילה הם לא קנו עיתון, אלא בעל החנות עטף את החמאה בעיתון ישן. רצו בני הבית לקחת את הנייר ולזרוק לפח אבל רבי ברוך בער הזדעזע קשות, הוא לא הסכים להרשות שאחד מבני הבית ייגע בזה חלילה, כי הרי באותו הזמן שזורקים את הנייר אפשר להסתכל בטעות לרגע קט, ולראות מה שכתוב שם, לכן הוא הודיע שהוא עצמו ישליך את העיתון לפח, אבל הוא לא רצה לגעת בעיתון, ולכן הביא את סל האשפה לשולחן שעליו היה מונח הנייר המקומט והמוכתם בשומן החמאה, וכך, בתנועה של 'כלאחר יד' הוא גרר את העיתון אל תוך פח האשפה.
בני הבית והתלמידים גם ידעו שאם אירע חס וחלילה שרבי ברוך בער נגע בטעות בנייר של עיתון, הכיור שבו הוא נוטל ידיים יהיה תפוס עכשיו במשך עשר דקות לפחות, כי אחרי נגיעה בעיתון הוא היה נוטל את ידיו חמש עשרה פעמים או עשרים פעמים במטרה להיפטר מהטומאה שדבקה בידיו.
מה קרה? הוא נגע בעיתון! איך כבר יכול להיראות השיעור שהוא ימסור היום אחרי שנגע בעיתון רחמנא ליצלן… איך כבר ייראה הלימוד שלו בכזה יום נורא ואיום…
אבל היום אנחנו לא רק שלא נוטלים ידיים אחרי שנוגעים בעיתון, אלא קוראים אותו שוב ושוב, ומעניינים כאילו היה זה קטע מתוך הרשב"א להבדיל, ומפלפלים במה שהיה כתוב בעיתון… בגלל זה היום אין לנו כזה רבי ברוך בער!!!
**
מעשה דומה שמעתי שפעם הגיע רבי אברהם וולף אל הסטייפלר הקדוש, ובידיו חוברת מסוימת של לימודי חול. הרב וולף, היה לו סמינר תחת ניהולו, והוא רצה לשאול את דעתו של הסטייפלער אם אפשר להכניס כזאת חוברת לתכני הלימוד בסמינר.
אני אחזור באוזניכם על תשובתו של הסטייפלער: "מעולם לא הסתכלתי באיזה ספר או עיתון, חוץ מספרים של דברי תורה".
שמעתם? "מעולם"!
אתם רוצים לדעת איך צומח כזה ר' חיים קנייבסקי? – כי כשהאבא הוא הסטייפלער – הבן צומח להיות ר' חיים קנייבסקי! שבקי בבירור בכל התורה כולה, כל המדרשים כל הזוהר הקדוש ואני כבר לא מדבר על בבלי וירושלמי עם כל הראשונים, אני כבר לא מדבר על זה – הוא זכה לכל זה בגלל שהאבא אף פעם לא הסתכל בחוברת, אף פעם לא הסתכל בעיתון".
**
שמעתי שהשייגעץ התפגר
יהודי אחד נכנס פעם למרנא החפץ חיים וסיפר לו שיש בראדין חנות שמוכרת חוברות לא כשרות רחמנא ליצלן.
החפץ חיים שלח לקרוא לבעל החנות, והורה לו שיביא את כל החוברות.
הביא בעל החנות את החוברות לחפץ חיים, וכשהוא ראה מה התוכן המופיע בחוברות, הוציא מכיסו כסף, שילם עבור כל החוברות ובו במקום קרע אותן לגזרים.
מיד לאחר מכן אמר החפץ חיים לבעל החנות שהוא אוסר עליו מכל וכל למכור חוברות כאלו בראדין.
נענה בעל החנות ואמר: "אבל זאת הפרנסה שלי? כיצד אוכל להתפרנס אם לא ממכר חוברות אלו? יש לי אשה וילדים לפרנס".
הניח החפץ חיים את דעתו ואמר לו: אל דאגה יקירי, אני אדאג לך בימים הקרובים למשרה קבועה שממנה תוכל להתפרנס בכבוד.
אחרי שבוע שלח החפץ חיים לקרוא לבעל החנות ואמר לו: "שמעתי שהשייגעץ (בגוי) שתפקידו היה לצלצל בפעמוני הכנסייה כל יום ראשון, כדי לקרוא לתושבים הגויים של ראדין שיבואו לבית תיפלתם, התפגר.
"ממה שאני מבין, הוסיף החפץ חיים לספר ליהודי הנ"ל, "הם מחפשים עכשיו מישהו חדש שיצלצל בפעמונים, וגם מוכנים לשלם על כך שכר לא רע.
"דע לך שיש באפשרותי לנצל את מעמדי כרב העיירה, על מנת להשפיע על הכומר המקומי שיקבל אותך לתפקיד. כל שיידרש ממך זה לבוא פעם בשבוע, ולצלצל בפעמונים עד שכל הגויים בראדין מתאספים אל בית התיפלה, ובתמורה תקבל שכר נאה".
נחרד היהודי חרדה גדולה וזעק זעקה מרה: "רבי!", הוא שאג באימה וביראה, "הרי אני יהודי מבטן ומלידה, אבותי ואבות אבותי מסרו נפשם על קדושת ה', אני שומר שבת מעודי ומימי לא הכנסתי לפי מאכל פיגולים וכעת הרבי מציע לי להיות זה שמצלצל בפעמון וקורא לגויים להתפלל אל הצלוב שלהם? איך יעלה על הדעת שאני אעשה מעשה נבלה שכזה?".
נענה החפץ חיים ואמר לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר!!! לקרוא לגויים אל בית תיפלתם אתה לא רוצה, ולקרוא ליהודים לבית תיפלתם של הנוצרים אתה כן מוכן? הרי כשאתה מפיץ ומוכר את החוברות הטמאות האלו אתה חוטא ומחטיא את הרבים, ואיך לא תפחד מפני ההשלכות החמורות של המעשים שלך?".
**
אני אספר כאן מעשה שהיה אצלנו בישיבה
לסיום נביא עוד התייחסות של הגרמ"א שטרן זצ"ל לגאון רבי ברוך בער זצ"ל, בשיחה אחרת, ועמה סיפור חשוב למחנכים, משגיחים ולכל אדם באשר הוא:
הגמרא מביאה במסכת תענית "רבא אמר אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל", הוא לומד וזה לא הולך הוא לא מתעלה אז צריך לחשוש "בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים". לפעמים הרבי אשם". הרבי צריך לדעת שכל אחד מהשיעור שלו, הוא בן יחיד שלו! צריכים להיות באופן קבוע עם הסברת פנים לקבל כל אחד!
ידוע שראש הישיבה מרן ר' ברוך בער זצ"ל, אם היה מגיע אליו תלמיד עם חולשה בסברא, הוא היה לפעמים שואל שאלות לא לעניין, היה רבי ברוך בער 'מסביר' לו את מה שהוא שואל, והיה עושה לשאלה שלו 'פנים חדשות', והבחור הוא בכלל לא שאל עד כדי כך כמו שראש הישיבה הסביר. על ידי כך הוא ממש הגביה את התלמידים שהרגיש מכך חיזוק נפלא ועל ידי כך התאמץ ללמוד ביתר שאת.
יש כאלה בחורים שהם בעלי כשרונות, וכשהם שומעים בחור שואל שאלה לא לעניין, הם מעלים חיוך של ביטול על פניהם, מעבר לכך שיש כאן פגם חמור במידות שלהם, זה גם מונע מהבחור להתקדם. אדרבה, מי שאכפת לו מהטובה של השני צריך לעודד אותו להשמיע את סברותיו ולעזור לו לחדד אותן כדי שהשאלה כן תהיה לעניין!
אני אספר כאן מעשה שהיה אצלנו בישיבה. הבחור בעל המעשה כבר לא נמצא כאן, אז אני יכול לספר את זה.
לפני שנים רבות כשהייתי מבקר בגייטסהד הייתי מתאכסן אצל המשגיח שם הגאון הצדיק ר' משה שוואב זצ"ל.
פעם אחת כשהתפללתי שם בישיבה הוא קרא לי לחדר שלו ואמר לי יש כאן איזה בחור בישיבה שהוא לא מצליח. הוא מאוד שקט אין לו מגע ומשא עם אף אחד ,והוא כבר נמצא כאן שנה שלימה, ולא רואים אצלו שום התקדמות! אולי תנסו לבקש ממנו שיבוא ללמוד אצלכם בקמניץ, אולי ה'שינוי מקום' יעזור לו.
"אמרתי לו אני רוצה קודם לדבר עם הבחור… עשו איזה 'שעת הכושר' ודיברתי אתו וראיתי שאמנם הוא בחור ביישן, אבל הוא בחור נורמלי לחלוטין. סיכמתי עם המשגיח שישלחו אותו לישיבה שלנו.
"לפני שהוא הגיע, עשיתי אסיפה וקראתי לכל הבחורים שישנים כאן בפנימייה ואמרתי להם רבותי, חז"ל אומרים 'יש קונה עולמו בשעה אחת', אני נותן לכם עכשיו אפשרות או לקנות עולמכם או להפסיד עולמכם, אין כאן משהוא באמצע…
"לא סיפרתי להם את הבעיות שהין לבחור בגייטסהד, אבל עדכנתי אותם שמגיע בחור חדש, ביישן מאוד, וביקשתי שיקרבו אותו ויראו לו פנים שוחקות. "על ידי זה הוא יתעלה בלימוד ויהיה לכם את הזכות של ההתעלות שלו", אמרתי להם.
בישיבה בדרך כלל יש בחורים בעלי דעת, וכך הם אכן נהגו כמו בחורים בעלי דעת, וכשהוא הגיע קירבו אותו בצורה יוצאת דופן, נהיתה שם 'מחלוקת' כל אחד רוצה אותו אצלו בחדר, כזאת קבלת פנים בחיים לא היתה לו…
"הכניסו אותו ועזרו לו להכניס את הדברים, ולאחר מכן פרצה מחלוקת מחודשת איפה הוא יישב בחדר האוכל, פעם היו אצלנו בישיבה מקומות קבועים בזמן האוכל, וכל אחד ביקש שישב ליד הבחור החדש…
"בקיצור קירבו אותו לקחו לו חברותות, אז הוא עוד היה בחור חלש קצת בלימוד, אז כל אחד למד אתו חצי סדר, כך שבחורים רבים הספיקו ללמוד אתו.
"הוא למד כאן כמה שנים בישיבה וב"ה מאוד הצליח, עד שהיה לבן תורה של ממש, הוא חזר לארץ הולדתו וב"ה הקים בית לתפארה. בכל פעם שאני מגיע לשם, ההורים שלו באים ואומרים לי יישר כח שהצלתי את הבן שלהם. ב"ה הוא נהיה אברך חשוב היום שומר תורה ומצוות וקובע עיתים לתורה, גיוואלדיג! כי אנחנו בכלל לא יודעים כמה אפשר לפעול על ידי זה שמקרבים יהודים ונותנים לו הרגשה טובה".