הרב אברהם פוקס
מחנה עקורים סמוך לפריז לאחר השואה הנוראה. המחנה מאכלס את האומללים שעברו את מאורעות המלחמה ושתו את כוס התרעלה אך בחסדי ה' הצליחו לשרוד, הם משרכים את רגליהם במחנה ונראים כצל אדם.
אך אדם אחד מסתובב במחנה ומקרין הוד על פני כולם, הלא הוא האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצ"ל, שאיבד אשה ואחד עשר ילדים, אך נשאר איתן ברוחו ואמונתו והתחיל את חייו מחדש. דמותו הקורנת משפיעה על רבים מהמחנה והם נמשכים אחריו, צמאים לכל מילה של עידוד וחיזוק היוצאת מפיו והאדמו"ר לא פוסק מלעודד ולתמוך בכל יהודי ויהודי.
אחד מן העקורים היה ר' אלימלך רוזנבוים ז"ל שנשבה בקסמו של האדמו"ר. יום אחד בחודש אלול פונה אליו האדמו"ר ואומר לו: "ר' אלימלך צריכים אנו לדאוג למחזורים ולשופר, ועל כן הנני נוסע למפקדה הגדולה בפריז לבקש זאת מהם, רצונך לבוא עימי?", ר' אלימלך נענה ברצון והוא מצטרף אל הרבי.
הם מגיעים לכרך הגדול, ר' אלימלך מעודו לא ראה כבישים כה רחבים ובתים כה גדולים, חייו שלפני המלחמה היו בעיירה מרמרוש שבהונגריה, שם הכל היה קטן ורגוע, ופה בעיר הגדולה זה היה נראה לו מפחיד ומאיים. לפתע עצר הרכב סמוך למפקדה שהיתה מוקפת בגדר תיל, ור' אלימלך נזכר במראות ההם, של המלחמה, גדרות חשמל חיילים חמושים. הוא נתקף רעדה. הרבי מבין ללבו, מניח עליו יד תומכת ויחד הם נכנסים למפקדה לאחר שעברו את בקורת השומר שבכניסה, אחד החיילים מוביל אותם במסדרונות החשוכים למחצה, ואז הם נכנסים לכלוב מרושת בברזל, החייל לוחץ על אחד הכפתורים, הכלוב כולו מזדעזע ונוסק כלפי מעלה, "רבי" זעק ר' אלימלך, "הושיעה נא, לאן אנו עולים?", והרבי עונה לו: "זו מעלית, והיא משל נפלא על כל מעשינו, אתה לוחץ על כפתור למטה, והיא עולה למעלה, אנו מתפללים כאן וזה עולה לשם, אנו תוקעים בשופר כאן וזה מעורר בעולמות שם"…