פתאום הביא הקב"ה רוח נגדית, שסחפה בחזרה את שטרות הכסף, והנחיתה אותם על הקרקע. ליד השטיבלאך של גור יש רחבה גדולה, וכל הרחבה התמלאה שטרות של מאתים שקלים

התורה מצווה עלינו: "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים".

ודאי שאם מוחים את עמלק, הוא נמחה "מתחת השמים". מדוע, אפוא, הוסיפה התורה והדגישה את המילים הללו בפסוק?

עמלק גורם לנו להיות במצב של "מתחת השמים" – לא לראות את השמים, לא לראות את יד ה' ולא להבחין בהשגחה.

עמלק מנסה בכל כוחו לקרר את האדם ולהחליש את האמונה, ועל כן חלק ממחיית עמלק הוא התחזקות באמונה.

היום הלכתי ברחוב, ופגשתי יהודי. כאשר שאלתי לשלומו, הוא נאנח אנחה גדולה ואמר: "צרות, כל הזמן צרות".

אמרתי לו: "תתחזק באמונה. תתפלל ותקווה אל ה', ויתקיים בך 'נהפוך הוא', יהיה לך נס פורים".

אמר לי האיש בייאוש: "אני כבר שבע מה'נהפוך הוא', בינתיים מתהפכים לי החיים, לא רואה ישועות".

אמרתי לו, "זה עמלק, ה' ישמור. הוא מחליש את האמונה ומחדיר ייאוש. התורה אומרת לנו, 'קווה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקווה אל ה'!' תמיד קווה אל ה'!"

לחיות באמונה שלמה של "אין עוד מלבדו" – זוהי מחיית זכר עמלק.

מעשה מאד מעניין אירע לפני מספר שנים לרב גשטטנר זצוק"ל:

הרב היה זקוק לסכום כסף גדול עבור איזשהו צורך חשוב, והחליף ששת אלפים דולר לשקלים. כל השקלים שקיבל היו מקובצים בחבילה אחת גדולה, והוא ביקש מבנו הקטן להחזיק אותם לרגע. פתאום נשמטה החבילה מידו של הילד, וצנחה אל הרחוב. רוח חזקה נשבה, שטרות הכסף המגוהצים התעופפו מעלה ומטה, הסתחררו עם הרוח. הילד נבהל מאד, אבל הרב גשטטנר לא איבד את עשתונותיו, אלא הכריז: "אין עוד מלבדו! הקב"ה יכול להחזיר לי את כל הכסף…"

אנשים נקהלו סביבו, נדהמים, משמיעים הערות של השתתפות בצער ורחמים, אבל הוא מצהיר בקול גדול: "אין עוד מלבדו! אני מאמין באמונה שלמה, שהכסף יחזור."

"הרב גשטטנר, המקום ימלא חסרונך", אמרו לו הנוכחים, "תשכח מהכסף. תראה לאיזה גובה השטרות מתעופפים, תראה לאיזה מרחק… אוי ואבוי, אין סיכוי".

אבל הוא בשלו: "אין עוד מלבדו!"

הרוח לוקחת את השטרות רחוק יותר וגבוה יותר, מפזרת אותם. גם אותם אנשים בודדים, שעוד היתה מעט תקוה בלבם, שאולי יקבל הרב את כספו בחזרה, הפסיקו לקוות. חבל, מאד חבל, אבל שום אין סיכוי. והרב עומד וממשיך להכריז: "אין עוד מלבדו, אין עוד מלבדו! אני מאמין באמונה שלמה, שהקב"ה יחזיר את הכסף!"

אחרי שתים עשרה דקות שבהן השתוללה הרוח, והרב גשטטנר בהכרזתו עומד, התייאשו כבר כולם. "מסכן", ריחמו עליו, "השתגע מרוב צער על שאיבד סכום גדול כל כך".

פתאום הביא הקב"ה רוח נגדית, שסחפה בחזרה את שטרות הכסף, והנחיתה אותם על הקרקע. ליד השטיבלאך של גור יש רחבה גדולה, וכל הרחבה התמלאה שטרות של מאתים שקלים. כל האנשים שנדו לו רגע לפני כן ברחמים, ממהרים לעזור לו לאסוף את הכסף, מלאי השתאות. קידוש השם גדול מתרחש, אנשים רואים בעיניהם השגחה פרטית.

הרב גשטטנר מונה את הכסף, ששב מן המרומים, ומתברר שחסרים לו מספר שטרות.

"הרב גשטטנר, תרקוד כבר", אומר לו ידיד בחיבה, "תשמח במה שיש".

אבל הרב גשטטנר מכריז, "אין עוד מלבדו!"

שטרות נוספים מרחפים באוויר, צונחים אל הגינה הסמוכה. כל כספו של הרב הושב לו, עד השטר האחרון!

גם אם הרוח סוחפת למרחקים, וכולם מתייאשים – צריך להישאר עם האמונה, בלב שלם. ללא תנאי וללא פקפוק, תמיד ובאופן מוחלט.

ככה מוחים את זכר עמלק.

(רבי גואל אלקריף שליט"א- דורש טוב פורים)