"כי אם זכרתני… ועשית נא עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה… ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" (מ, יד-כג)
בספר 'יח"ל ומחוללו' (פרק יב) מובא בשם האדמו"ר מצ'ורטקוב הסבר נפלא על פסוק זה:
המדרש בפרשת מקץ דורש את הפסוק בתהילים: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" – זה יוסף. "ולא פנה אל רהבים" – על ידי שאמר לשר המשקים "זכרתני… והזכרתני", נתווספו לו שנתיים בית האסורים.
לכאורה, הסיפא סותרת את הרישא – בתחילה נאמר על יוסף ששם בה' מבטחו, ובהמשך מסופר, שבשל ההשתדלות שבאמירת "זכרתני… והזכרתני", שכח שר המשקים את יוסף. איך ניתן להבין את הסתירה?
האדמו"ר מצ'ורטקוב זצ"ל באר זאת לפי סיפור שסיפר:
בעירה קונסטנטין גר הצדיק הנסתר רבי אהר'לי מטיטייב, בנו של רבי צבי, שהיה בנו יחידו של הבעש"ט. צדיקי הדור אמרו עליו, שהיה גדול כמו אדם הראשון לפני החטא.
מצבו החומרי היה קשה מאד. המצוקה והמחסור היו תושבי קבע בביתו, ימים שלמים לא בא אוכל אל פיו. הוא לא התלונן, סבל את סבלו בשקט, ואנשי המקום אף לא חשו בכך.
פעם אחת כאשר הגיעו מים עד נפש, וביתו היה ריק מכל, עד שגם נרות לשבת לא היו לו, לא יכול היה לשאת יותר את הצער והכאב. שלא כמנהגו, יצא ממקומו, ניגש אל השולחן ודפק עליו, כדי להשתיק את הציבור. הכל הביטו בו בהשתוממות, מצפים למוצא פיו. הדברים ששמעו החרידו אותם. "היתכן?!", שאל רבי אהר'לי מתוך כאבו הנורא, "שנים רבות אני יושב בעיירה זו, ומתפלל בית הכנסת הזה, ובמשך הזמן לא עלה על דעתו של אף אחד לשאול מהיכן ירק זה חי?? וכי נכדו של הבעש"ט חייב לענות את נפשו ברעב, ולהתגולל בייסורי עוני???"…
בבית הכנסת קמה מהומה גדולה. אכן, איך זה הזניחו כך את רבי אהר'לי?! מתוך התעוררות גדולה, קיבלו עליהם להתכנס מיד אחרי סעודת שבת, לטכס עצה במה ואיך יוכלו לעזור לרבי אהר'לי להתפרנס בכבוד, כיאות לנכדו של הבעש"ט. עם קבלת ההחלטה נרגע הציבור, ואחרי התפילה, פנה כל אחד לביתו, מתוך כוונה נחושה לחזור מיד אחרי הסעודה לבית הכנסת, להתייעצות.
גם רבי אהר'לי פנה למושבו בבית הכנסת, כשמצפונו מייסרו על המעשה שעשה. הוא התחרט מאד, לא כל כך על עצם הגילוי של מצוקתו ועניו, אלא על כך שניצל את שמו של הבעש"ט, כדי לעורר רחמים אצל הציבור, במקום להמשיך ולבטוח בה' כדרכו מאז ועד עתה. דבר זה לא נתן לו מנוח, ולא איפשר לו ללכת הביתה, עד שיתקן את המעוות.
לאחר ששקל שוב ושוב את הדבר בדעתו, הגיע למסקנה שעליו לבקש מה', שהציבור שהתפלל בבית הכנסת ושמע את תלונתו על יחסם המתנכר אליו – ישכח את כל מה שקרה בבית הכנסת.
חשב ועשה, ובכל כוחו התאמץ בתפילה. הוא ניגש למזוזה, הניח עליה את ידו, ואמר: "רבונו של עולם, אני מבקש ממך שתעזור לי ותמלא בקשתי – שהציבור ישכח את כל מה שאמרתי…". הצדיק גזר והקב"ה קיבל את תפילתו. הציבור שכח לחלוטין את אשר התרחש, אף אחד מהם לא בא לבית הכנסת לאחר הסעודה, כפי שהחליטו חגיגית.
לפי המעשה הזה תרץ הרבי מצ'ורטקוב את המדרש: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" – זה יוסף, שהיה בעל בטחון גדול ביותר. פעם אחת הגיעו מים עד נפש, ויוסף ביקש את סיועו של בשר ודם – הוא ביקש משר המשקים "וזכרתני… והזכרתני". אך מיד אחר כך התחרט על מה שעשה, וביקש מהקב"ה ששר המשקים ישכח את אשר ביקש ממנו. הקב"ה קיבל את תפילתו של יוסף, ושר המשקים שכח את בקשתו.
וזהו: "ולא זכר שר המשקים את יוסף", מדוע? – "וישכחהו", כיון שיוסף ביקש מהקב"ה ששר המשקים ישכחהו…
הטענה על יוסף – פניה מוקדמת
"מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים שנאמר: 'אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים', ולא בטח על מצרים הקרויים 'רהב'" (רש"י).
כלומר, היתה טענה על יוסף, מדוע הוא פונה לבקש עזרה מבני אדם ולא סומך על הקב"ה?
ולכאורה אינו מובן: וכי אדם היושב בבית הכלא אינו צריך, ואף חייב לעשות את ההשתדלות המינימלית להשתחרר מכלאו?
רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א, בספרו 'בד קדש', תירץ: בעצם, כיצד מבקש יוסף עזרה מאדם שיושב גם הוא בכלא, יחד עמו? התשובה היא: אמנם כרגע הוא אסיר כמוהו, אך בעוד שלושה ימים הוא יצא מכאן, כפי שהתגלה להם בחלום.
אם כך, מה בוער ליוסף לבקש ממנו זאת כעת? הרי נותרו עוד שלושה ימים עד שיצא, ובזמן הזה עליו לפנות לבורא העולם ולבקש ממנו להושיעו, ורק לפני שיצא שר המשקים מהכלא, יפנה אליו ויאמר לו: "כי אם זכרתני אתך… והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית הזה"!
הפניה אליו כעת היא בגדר מעשה של יאוש, שהרי בין כה וכה לא תהיה ליוסף תועלת ממנה – וזו היתה הטענה כלפי יוסף.
חז"ל מבארים, שמאחר ויוסף סמך על שר המשקים ופנה לעזרתו, במקום לבטוח בה' לבדו, הוא נענש ושהותו בבית הכלא התארכה בשנתיים נוספות.
אנשים רבים הנקלעים לצרה כלשהי בימי חייהם, נוטים לפנות לכל מיני אמצעים אשר יוכלו לעזור להם, אולם הם שוכחים לפנות אל בורא העולם, שהוא לבדו מסובב את כל הסיבות, ויכול ברגע אחד להפוך את הכל טובה.
הסיפור הבא, אשר הינו אמיתי לגמרי, ייטיב לבאר זאת:
בראשון לציון מתגורר יהודי יקר, העוסק לפרנסתו בבניית פרגולות וסוכות. יהודי זה נהג שלא לעבוד בימי שישי, אלא להקדישם ללימוד תורה ולסיוע בביתו. אולם באחד הימים, זמן קצר לפני חג הסוכות, ניגש אליו שכן המתגורר ברחוב לידו, והפציר לבו לבוא ולבנות עבורו סוכה.
"מצטער", השיב היהודי, "לא אוכל לעזור לך, עד חג הסוכות נותרה לי עבודה רבה".
אולם השכן לא התכונן לוותר, שוב ושוב הפציר והתחנן, סיפר כי אין לו סוכה, ולבסוף ביקש שיבוא לביתו בערב שבת.
"רוצה אתה שאעבוד בערב שבת שובה?", השתומם היהודי.
אולם משעלה הרעיון, שוב לא ירד מהר כל כך… ובסופו של דבר, מצא יהודי זה את עצמו עומד על גגו של בית השכן ביום שישי, כשהוא בונה עבורו פרגולה.
תוך כדי כך, נשמעה לפתע קריאה מן הרחוב. שני אנשים זרים עמדו שם, העבודה נשאה חן בעיניהם והם החליטו להזמין עבודה לעצמם. ברצון רב נתן להם היהודי את מספר הטלפון שלו, והם סיכמו ביניהם כי מיד לאחר החג יבוא לבנות עבורם.
מה שלא ידע אותו יהודי, הוא ששני זרים אלו היו חוקרים של רשויות החוק…
כעבור זמן מה מקבל מיודענו הזמנה לבוא עם פנקסיו לביקורת. הוא הגיע בחשש כלשהו, ורק אז הבין כי החוקרים מחפשים משהו מסויים מאד… הם קיבלו מידע על הפרגולה שבנה ביום שישי, וחיפשו את הקבלה עליה.
מאחר שקבלה מעין זו לא היתה ברשותו של מיודענו, הם פקדו עליו לבוא בעוד עשרה ימים לבדיקה חוזרת, ולהסקת מסקנות מתבקשות, קרי: קביעת התעריף שעליו לשלם כקנס על העלמת המס שבוצעה על ידו.
בעשרת הימים הבאים לא הצליח האיש לעשות מאומה, לא לאכול, לא לישון וכמעט שלא לתפקד…
חבריו הקרובים, אשר שמעו על פרטי המקרה, ניסו להתגייס לעזרתו. הראשון היה השכן שאצלו נעשתה העבודה: "מדוע צריך לפחד?…", אמר לו.
"ביפו" – המשיך כממתיק סוד – "ישנו אדם שמומחה בהוספת דפי קבלות לפנקסים… כדאי לך לשוחח איתו!".
חבר אחר ניגש ואמר לו: "אל תהיה בלחץ, חכם שמעון המתפלל ביחד אתנו, עבד לפני כמה שנים במשרד הממשלתי ההוא… הוא מכיר היטב את כולם, ועם כמה לירות הכל יסתדר…".
ואילו השלישי בא וסיפר לו שאחיו עובד איתם כיום, ותמורת תשלום סמלי בהחלט, ביכלתו לדאוג לכך שהחקירה תעבור בשלום…
כל הצעה כזו גרמה לו לתקווה מחודשת, והוא לא חסך בכסף ולא במאמץ כדי להוציאה לפועל. והנה, לאחר שהפעיל את כל הקשרים האמורים, ישב אותו יהודי עם עצמו וחשב: "רבונו של עולם, מה בדיוק אתה רוצה ממני? הלא אתה מכיר את הפנקסים האמיתיים שלי… אתה יודע שמעולם לא הרווחתי גרוש מבלי לעשר!
"אתה יודע שלאחרונה השאתי את בתי עם תלמיד חכם, ושילמתי על כך במיטב כספי ודמי! מה אתה רוצה ממני? במה חטאתי? מה עלי לתקן?!".
ופתאום הבין: כאשר היתה לי בעיה – למי פניתי? לחכם שמעון, לאיש מיפו לעובד מתל אביב… ומה עם ריבון העולמים? הוא הוא איננו נמצא בתמונה?!
הוא קם ממקומו וניגש לעבר מכשיר הטלפון. חייג את מספרו של העובד מיפו והודיע לו: נא להפסיק את העבודה על הפנקסים, אין בה כל צורך, הסתדרתי כבר…
לאחר מכן התקשר לחכם שמעון ולעובד השלישי, והודיע לכולם שאין צורך בשום פעילות, הוא הסתדר כבר בעצמו…
או אז, כאשר ה'שטח' התפנה, הוא פנה לבורא העולם ואמר לו: "רבונו של עולם, כעת אני אצלך!"…
יום החקירה הגיע. הוא מגיע עם אשתו למשרדים ונשלח הישר לחדר המנהל. "אוי ואבוי!", מספיקה מחשבה מהירה לחדור למוחו, והרגליים התקשו לפסוע מרוב פחד…
כשהתיישב, החל הלה לחקור אותו על כך שלא היתה קיימת קבלה, על המחסור בפנקס ההזמנות, ועל עוד פרטים ופרטי פרטים שלא דיווח בהם כראוי על הכנסותיו. עם כל מילה שיצאה מפיו, הוא חש שסיכוייו לצאת ללא עונש פוחתים והולכים.
לפתע אומר לו הפקיד: "אינני יודע מדוע, אני אינני מסוגל לעשות לך מאומה… כאילו מישהו רשם על מצחך 'אל תגע בו'… אני כותב לך דו"ח ומכניס אותו לתיק האישי שלך, וכעת עליך להתפלל שאיש לא יפתח את התיק…".
ובמילים אלו נפרד מעליהם לשלום.
אכן, כאשר ה'שטח' התפנה, דאג 'בעל הבית העיקרי' שלא יאונה לו כל רע!
(מתוך 'ומתוק האור' בראשית)