היה זה לפני 10 שנים, בערב חג הפסח התש"ע בעיר חיפה: משפחה ברוכת ילדים מירושלים היגרה לחיפה בשל קשיי פרנסה וקיום יומיומיים. המשפחה השתקעה בשכונת נווה שאנן שבמעלה העיר, שם קיוו להשתכר ולמצוא טרף לטפם וקיום למחייתם.
בערב חג הפסח נדרשה המשפחה למצוא כל דרך, כדי לרכוש דברים הכרחיים לצרכי שמחת החג, כמו גם בגד לעוללים הרכים. כן נדרשה לרכוש עגלת תינוק לפעוט הרך הנולד במזל טוב.
לאחר מאמצים ובירורים נמצאה עגלת תינוק למכירה ביד שניה ממשפחה בשכונת הדר שבמרכז חיפה, אשר פרסמה בעיתון על מכירתה לאחר שכבר לא נזקקו לה. אם המשפחה שקלה בדעתה לנצל את ההזדמנות לקניית כמה דברים נוספים הדרושים להם לחג ולרכז את הקניות יחד.
יהודים טובים סייעו להם להשיג את הסכום הנדרש, שיספיק בקושי לכדי צרכם, וכך, לאחר רכישת עגלה ודברים נוספים, בשעת ערב מאוחרת, הגיעה האם לחנות הבגדים 'הוד והדר' ברחוב הרב הרצוג בחיפה, שהוקמה ע"י הרה"ח ר' מנדיל קוסטינר ז"ל, והמנוהלת כיום ע"י משפחת הרב שמעון שמעונוביץ הי"ו מחשובי חסידי סערט ויז'ניץ (והם אשר שיגרו את הסיפור לעיתון 'המבשר', בו הוא התפרסם לראשונה).
ממקומה בחנות הבחינה המוכרת בעגלה העומדת בחוץ ללא השגחה, ועליה עמוסים מוצרים ודברי ערך נוספים. "זה שלך?" – היא שואלת את האם.
"כן", השיבה.
"אל תשאירי בחוץ כלום, יגנבו לך. יש כאן ערבים ועובדים זרים שגונבים מכל הבא ליד, וחבל", התרתה בה. אולם בעלת העגלה לא הבינה בשל מה החשש. "העגלה צמודה לדלת הזכוכית ואנו רואים אותה כל העת", השיבה.
אך הנה, בעודה עוברת ומחפשת בין טורי המדפים, בעזרתה של המוכרת, הבחינה לפתע כי העגלה איננה… היא רצה אנא ואנה מייללת ובוכיה! "העגלה, המוצרים, אלפיים שקל ירדו לי לטמיון, הם נרכשו מכספים שאין לנו, כיצד אשוב לביתי בידיים ריקות אנא אני באה"…
עוברים ושבים ברחובה של חיפה, שראו בצרתה הגדולה ובאימה של פניה, סברו כי התינוק נגנב יחד עם העגלה, ושאלו: "בן כמה התינוק, מה לבש?…" מששמעו כי איבדה רק רכוש סובבו עצמם והניחוה לנפשה.
בעלת החנות שכאבה את כאבה ובכייה, ניסתה לנחמה שיהיה זה לכפרת עוונות, שתשלים את האבדן ותדע כי זה רצונו יתברך, ואף הציעה לה עזרה ככל אשר לאל ידה בחנותה. אולם, האם לא נואשה, היא ביקשה לטלפן לאמה שבירושלים לבקשה כי תיסע להתפלל עליה בכותל המערבי, וכן להתקשר לבעלה כדי לספר לו את אשר אירע עימה.
מששמע בעלה את שקרה הפציר בה לשוב לביתה, ויהי מה, ורצון ד' מסבב הסיבות הוא שיהיה. אך אמונתה של האשה היתה חזקה מאוד: "אני הולכת, קחי את הטלפון והכתובת שלי, בעז"ה התפילות יעזרו והגניבה עם העגלה והרכוש יחזור", אמרה לבעלת החנות.
מטעמי נימוס נטלה בעלת החנות את מספר הטלפון, למרות שבסתר ליבה כאבה את האשליה של האם – תושבת חדשה בחיפה שאינה מכירה במציאות החיים הכואבת, ולפיה גניבה בידי אנשי זדון שאינם מזרע ישראל, ברחובה של חיפה, אינה חוזרת לעולם.
למחרת בשעת בוקר, נכנסה לחנות אשה ערבייה כשהיא מובילה עגלת תינוק גדולה עמוסה בדברי ביגוד ומוצרים שונים. היא ניגשה אל המוכרת ואמרה: "הילדים שלי גנבו מכאן אתמול את זה. אני לא רוצה שהם יהיו גנבים. אולי אתם יודעים של מי כל זה"… מיד לאחר מכן הסתלקה ונעלמה לה.
לאחר בירור נמצא הפתק שעליו פרטי האשה, המתגוררת בנווה שאנן. בעלי החנות מיהרו לבשר לה כי הגניבה הוחזרה במלואה. תגובתה של האשה מעבר לקו היתה: "ברוך ה', הייתי בטוחה שזה יחזור. אנחנו חייבים את זה לחג הפסח. לא היה לי ספק שה' יעזור לנו".
בסופו של הסיפור המפתיע לא הסתירו בעלי החנות את השתוממותם לנוכח אמונתה היוקדת של האם, שהיא לכשעצמה משכה את הישועה שלה היתה זקוקה. "מעולם לא אירע דבר כזה. עשרות שנים אני כאן בחנות, גניבות הן מעשים שבכל יום ומעולם לא הוחזרה גניבה. פעם ראשונה שאנו מתוודעים למקרה של החזרת גניבה ע"י ערביים", העידו.
(פורסם בגיליון 'קבלת שבת' באדיבות 'המבשר')