גדולי ישראל שבכל הדורות היו ידועים במידת הרחמים שלהם וברגישותם הגדולה לצרכי הזולת ולרגשותיו.
רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל היה דודם של שלושה מראשי ישיבת חברון – רבי אהרן כהן, רבי יחזקאל סרנא ורבי משה חברוני.
בהלווייתו של רבי איסר זלמן עמד רבי משה חברוני, וביקש לספר סיפור מדהים על אהבת התורה של דודו:
בארץ ישראל התנהלה באותה תקופה מאבק עקוב מדם בין האנגלים לבין המחתרת היהודית. בזמנים מסוימים הכריזו האנגלים על עוצר – אסור לצאת מהבית בלילה, החל מהשעה שש בערב ועש השעה שש בבוקר. חיילים בריטים פטרלו ברחובות, לפקח על ביצוע העוצר. כל אזרח שנמצא מסתובב ברחוב, נלקח למעצר, או – אם נראה חשוד ומסוכן – אפילו נורה על ידי החיילים.
בשעת לילה מאוחרת ישב רבי משה חברוני בישיבה ולמד. השעה היתה שתיים בלילה, כשנשמעו דפיקות על הדלת. הוא נבהל ונחרד, הבריטים באים! מה הם מחפשים בישיבת חברון? הם חושבים שמישהו החביא כאן 'סליק' של נשק?! מה יהיה? הוא בכלל לא יודע אנגלית, ואין לו דרך לתקשר איתם.
הוא התפלל מעומק ליבו, וביקש מה' שיעזור לו. אחר כך ניגש אל הדלת, ושאל בקול קצת רועד, "מי שם?"
ואז הוא שמע קול עונה לו באידיש, "דער פעטער" (-הדוד).
הדוד??
בתחושת רווחה גדולה הוא פתח את הדלת, ורבי איסר זלמן מלצר נכנס פנימה.
"למה הגיע הדוד פתאום לישיבה?" תהה רבי משה חברוני. "והרי יש עוצר, ומסוכן להסתובב בחוץ!"
אמר לו הדוד, רבי איסר זלמן: "ישבתי בבית עם רמב"ם קשה, והייתי זקוק בדחיפות לתירוץ על הקושיא, את מי יכולתי לשאול בשעה כל כך מאוחרת בלילה? אמרתי לאשתי, 'ר' משה חברוני, האחין שלנו, ודאי אינו ישן עכשיו. הוא יושב בישיבה ולומד. אלך אליו, ונלבן יחד את הקושיא ברמב"ם'.
עמדתי נדהם מגודל אהבת התורה של הדוד", אמר רבי משה חברוני בהספדו. "הוא טרח ובא בשעה שתיים בלילה, בעיצומו של עוצר, מאחר שלא היה יכול להישאר בלי תירוץ על הקושיא!
"לאחר מכן" – המשיך רבי משה וסיפר בהספד, "רבי איסר זמן הסביר לי את הקושיא האדירה שהציקה לו. התפללתי לה' שיאיר את עיניי, ואמרתי תירוץ. רבי איסר זלמן מלצר היה מאושר.
הוא פנה ללכת, אבל אני הפצרתי בו, 'דוד, בבקשה תישן כאן. מסוכן לצאת עכשיו לרחוב!'
'אני צריך לכתוב את החידוש', הוא אמר.
'בסדר, אפשר לכתוב כאן'.
'לא, אני צריך לכתוב במחברת שלי. אני לא יכול לכתוב כאן, רק בבית'.
החלטתו היתה נחושה, ומה יכולתי לעשות?!
ראו מה זאת אהבת תורה! ראו עד היכן התמדו המופלאה של רבי איסר זלמן מלצר!"
את כל זה סיפר רבי משה חברוני בשעת ההלויה.
ב'שבעה', כשבא רבי משה לנחם את הדודה הרבנית, הזכירו בני הבית את הסיפור שהיה בהספד.
אמרה לו הדודה, "לא כך היה המעשה".
"לא כך היה?" תמה רבי משה חברוני. "והרי בעיניי ראיתי ובאזניי שמעתי. הוא בא אלי בעיצומו של העוצר…"
"נכון", אמרה הדודה, "הוא בא אליך בעיצומו של העוצר, אבל כל המעשה שונה לחלוטין. אתה סיפרת את הסיפור, כדי ללמד על אהבת התורה של רבי איסר זלמן ועל התמדתו. את זה כולנו כבר יודעים, גם בלי הסיפור שלך. הסיפור מראה את שבחו בענין אחר".
וכך סיפרה אשתו של רבי איסר שלמן מלצר על פשר אותו מעשה:
רבי איסר זלמן כתב את חידושי התורה שלו, ואני סיעתי לו לסדר את הכתבים. הוא רצה מאוד שהספר יצא לדפוס, ואני רציתי בכך עוד יותר ממנו. הבעיה היתה, שבגלל קצב ההדפה האיטי ובגלל העומס, בעלי הדפוס שרק בעוד חמש שנים יוכלו להדפיס את הספרים!
זה היה מצער מאוד, שהרי עולם התורה זקוק לספרים של ר' איסר זלמן!
יום אחד הודיעו לי מבית הדפוס, שמישהו וויתר על ההדפסה שלו. 'אם תביאו לי את הכתבים של ר' איסר זלמן עד מחר, בשמונה בבוקר, הכתבים יכנסו מיד לדפוס. אבל אם תבואו בשמונה וחמש דקות, התור ייתפס, ותחכו עוד חמש שנים'. כך הודיע בעל הדפוס".
בלילה הגיע ר' איסר זלמן לביתו, והרבנים ספרה לו בשמחה גדולה, שהכתבים ייכנסו לדפוס למחרת בבוקר. הכל כבר מוכן ומאורגן, אין שום מניעה להביא את הכתבים להדפסה.
פתאום החוויר רבי איסר זלמן.
"מה קרה?" שאלה הרבנית בדאגה.
"את יודעת, שהכנסתי לספר קושיא ותירוץ של ר' אהרן כהן, וגם קושיא ותירוץ של ר' חצקל סרנא, ורק את ר' משה חברוני לא הכנסתי".
"נו, ולכן? מה הבעיה? רק משה חברוני הרי לא יקפיד, הוא עניו גדול…"
"אני לא יכול לפגוע פגיעה כזאת", אמר רבי איסר זלמן. "אני לא אדפיס את הספר בלי קושיא של ר' משה".
הרבנית בילה הינדא כמעט התחילה לבכות, אבל רעיון גאוני נצנץ ועלה במוחה.
"תיגש לר' משה חברוני, ותשאל אותו על תירוץ לקושיא ברמב"ם, על אף שאתה כבר יודע את התירוץ. תמחק את התירוץ שאתה כתבת, ותכניס את התירוץ שלו – שיהיה זהה לשלך – ל"אבן האזל".
בשעה שתיים בלילה הגיע ר' איסר זלמן מלצר אל ר' משה חברוני, כדי לשמוע ממנו תירוץ לקושיא, ולהכניס ל"אבן האזל", כדי שלא יהיה חשש של פגיעה בר' משה…
כזכור, היה באותו לילה עוצר, אבל העוצר לא הפחיד את איסר זלמן מלצר.
הוא בא אל ר' משה חברוני עם 'רמב"ם קשה'. הוא אמר, שלא היה יכול לישון בלילה, והיתה זו האמת לאמיתה.
וכי היה יכול לישון בעת כזאת?! הן הדפסת הספר תלויה ועומדת על חוט השערה, ובשום אופן אי אפשר להוציא את הספר, אם תהיה בכך פגיעה ח"ו בר' משה.
לאחר שהציג ר' איסר זלמן מלצר בפני ר' משה חברוני את הקושיא האדירה, וקיבל ממנו את התשובה, שכבר חידש בעצמו לפני כן, הוא מיהר אל ביתו. צריך היה לערוך את הדברים מיד, כדי שבשעה שמונה בבוקר כבר יהיו הכתבים בדפוס.
"ר' איסר זלמן היה מתמיד גדול מאוד", אמרה הרבנית בילה הינדא, "אבל הוא לא היה רק מתמיד, הוא גם היה 'מרחם על הבריות'. מאמצים גדולים מאד עשה ר' איסר זלמן כדי להיזהר מכל חשש של פגיעה ח"ו בזולת".
(מתוך אדרבה תן בליבנו)
מדהים!
אשרינו שזכינו לכאלה גדולים. זר לא יבין..