הרב מרדכי הלוי שוורצבורד
שאלה: בימי סופת הברברה שפקדה את ארץ הקודש מרוב רוחות עפו יריעות של אסקוריט מהגג בגובה כמה קומות אל החצר, ובחצר היה גן ילדות קטנות והסכנה היתה מוחשית, והקב"ה שמר עליהם שבאותו זמן כל הילדות היו בתוך הגן והגננת החליטה שלא יצאו לחצר וכך ניצלו הילדות בנס, אך למתקנים שבחצר נגרם נזק כספי בשווי כמה אלפי שקלים, ולאחר שערכו הגננות עם הילדות מסיבת הודיה, באו יחד עם השכן לרב לשאול האם הוא חייב לשלם להם על הנזק או לא?
תשובה: במבט ראשון נראה שהוא פטור, הרי ההלכה ידועה שהמניח אבנים ועפו ברוח מצוי והזיקו חייב כדין אש, אכן אם הזיקו ברוח שאינה מצויה פטור, וכל רואה ישפוט בצדק שרוחות של סופה כאלו שזכו לשם מיוחד "סופת ברברה" בודאי אינם רוחות רגילות, והדין נותן לפטור.
אלא שלאחר העיון נראה שיש לחייבו, והטעם שכבר נתפרסם ונודע בכלי התקשורת שהשבוע יתרחש סופה ורוחות חזקות בתוספת אזהרה מנפילת עצים וחפצים כבדים, לכן מוטל על כל מי שהניח חפצים כבדים בגג לבדוק את יציבותם מול רוח סופה וסערה, ומבואר בתוס' ב"ק כט. שהיודע על חפצים שלו שמונחים ברה"ר באופן שיכולים להזיק מחויב על נזקם מחמת שמוטל עליו לסלקם ובזה שלא סילק נתחייב באחריותם אף שלא הוא הניח, אכן הרמב"ן במלחמות שם חולק וסובר שרק אם הניחם בעצמו חייב.
לפיכך אף עם שעת ההנחה לא מחייבת חשוש לרוחות סערה נדירות, אבל בשעה שנודע לציבור שיש רוחות סערה נתחייב כל אחד לבדוק את חפציו שלא יפלו ברוח חזקה.
וכל זה רק לעורר את לב המעיין אך לענין מעשה יש לפלפל בכמה דרכים, ויעשו שאלת חכם.