סיפר לי האברך בעל המעשה: לפני תקופה נחוגה שמחת אירוסין לאחת מקרובות אשתי, והיות ולא הסתדר לנו להגיע מוקדם, תכננו להגיע בסוף הערב בערך בשעה 11, רק להגיע ולהגיד 'מזל טוב', לכבד ולהתייחס.
והנה בהגיענו לשמחה, בעוד אנו חושבים שנמצא אולם כמעט ריק, הופתענו לגלות שהאירוע עוד לא התחיל… בירור קצר העלה שמחכים לראש הישיבה שיבוא לקרוא את התנאים ועדיין לא בא, ומאן דהוא אמר שם כי הוא מתעכב בישיבתו בסדר ג' ומדבר בלימוד עם הבחורים וקשה לו להפסיק שיחה עמם… רק בסביבות 11 וחצי הגיע ראש הישיבה והחל האירוע.
אני ממש כעסתי בתוכי, איך יתכן לעכב את כל הציבור, את המחותנים, חתן וכלה, במשך כל הערב בגלל שמדבר בלימוד עם בחורים? האם יש לזה הצדקה? ובשבת שלאחר מכן, שהינו בבית הוריה של אשתי ושוחחנו בשולחן על העניין, וחמותי הוסיפה שהיא הגיעה בתחילת הערב להיות בשבירת הצלחת ולצאת מהר לצורך עניין דחוף, ובסוף הוצרכה להתעכב כל הערב. ובקיצור, ממש זעמנו ולא הבנו פשר ההנהגה הזו, שלא ראינו ולא שמענו כזאת מעולם.
והנה למחרת ביום ראשון, נתמלאתי נקיפות מצפון, אולם זו סתם המצאה של אותו מאן דהוא שסיבת העיכוב היא מחמת שדיבר בלימוד, ואני סתם האמנתי ללשה״ר ולהוצאת ש״ר, וכעסתי והלכתי ודברתי על ראש הישיבה והכשלתי גם אחרים באיסור לשה״ר, ושמא בכלל היה עיכוב אחר לגמרי. ומיד ממחשבה למעשה התקשרתי לאשתי שתגיד להוריה שאני חוזר בי ומבקש מחילה שהכשלתי אותם, שכן כלל לא בטוח שזו היתה סיבת העיכוב. וכמו״כ חשבתי לעצמי שצריך לבקש מחילה מראש הישיבה עצמו שכך דנתיו לכף חובה ודברתי עליו לשה״ר.
והנה באותו שבוע אירעה השגחה פרטית מיוחדת במינה. כבר קרוב לשנתיים שאני לומד בכולל שבאותו בנין יש גם מקווה, ומעולם לא ראיתי את אותו ראש ישיבה דורך במקום זה. והנה בדיוק באותו שבוע אני רואה אותו יוצא מהמקווה הזה. מיד נגשתי אליו ואמרתי לו שאני מבקש את מחילתו וסיפרתי לו בקצרה מה שאירע.
ומה היתה תגובת ראש הישיבה שליט״א?
ראשית, מתוך אצילות וענות חן מיד ביטל דברי ואמר שאינו מקפיד כלל ולא קרה שום דבר, ואז הוסיף ואמר: "בא ואבהיר לך מה שהיה. בתחילת השבוע כמה ימים לפני שמחת התנאים, פנתה אלי משפחת החתן בבקשה שאבוא לאירוסין ואכבדם בקריאת התנאים, אך היות וידעתי כי עלי להיות באותו ערב במקום מסויים לצורך עניין דחוף, אמרתי להם שידברו עם אחד הרמי״ם בישיבה שהוא יקרא את התנאים כי אני פשוט לא אהיה באזור ולא אוכל להגיע.
"והנה בהגיע היום של האירוע, בבוקר שוב מתקשרים אלי ואומרים שהם מעדיפים שאני אגיע. אמרתי להם שוב – איני יכול, חבל שתבנו עלי, עדיף שתדברו עם א' הרמי״ם, אך הם מתעקשים ולוחצים. אמרתי להם שאני מצדי אוכל להגיע רק אחרי השעה 11, וחבל סתם שיתעכבו בשבילי… אך הם בשלהם. ואכן בסוף יכולתי להגיע רק בשעה 11 וחצי…" עד כאן דבר ראש הישיבה שליט״א.
מסיים האברך את סיפורו בהתרגשות: תראה כמה צריך לדון לכף זכות, ואיך הקב״ה סייע בהשגחה פרטית שממש עכשיו פגשתי את ראש הישיבה בדיוק כאן בבניין הכולל והתבהרה כל התמונה.
(גיליון כף זכות)