מי שחלק לו הקב"ה בינה מבין נכונה כמה יש לו להאדם להיזהר מלהתרעם, ושזה עיקר עבודת האדם בעולם הזה, לדעת ולהאמין שהכל הוא לטובה. וראוי לנו להוסיף דבר ללמוד ממה דאיתא בילקוט שמעוני [חוקת קמא]:
"רבי אומר, אמר הקב"ה בני תורעמנין בני תורעמנין הן, [הכוונה שיש להם כסדר תרעומות וטענות], אדם הראשון עסוק אני עמו לעשות לו עזר, כמו שכתוב: 'אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ' [בראשית ב, יח] והוא עומד לפני ומתרעם, כדכתיב: 'וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי' [שם ג, יב].
"אף יעקב כך עשה לי. עסוק אני עם בנו להמליכו במצרים, כמו"ש: 'וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ' [בראשית מב, ו] והוא מתרעם לפני ואומר כמו שכתוב: 'לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה' [ישעיה מ, כז]. אף בניו כך עשו לי במדבר: אני עסוק עמהם לבור להם לחם קל כדרך שהמלכים אוכלים, והם מתרעמים לפני ואומרים: 'וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל' [במדבר כא, ה]".
רואים אנו מזה שבאיזה מצב שהאדם נמצא בו, רוצה ה' שתהיה בטוח עליו, שהוא עושה הכול לטובתך, וכואב לו מאוד על אי נאמנותך עליו… ובמילים אחרות: הקב"ה מתפלא כביכול – למה עזבת אותי, הלוא עשיתי לך כל כך הרבה טובות? ולמה אינך מאמין שגם המצב בו אתה נמצא כעת, גם הוא טוב בעבורך, ואני מזמן לך הטבות גדולות.
והיה אם תחשוב כך, ותהיה בטוח בזה שהקב"ה הוא מקור הטוב, אז ישלם לך ה' טובה הרבה בלי קץ וקצבה, ותגדל ותעשה פרי למטה, ותזכה לראות הטובה שיצא מזה גם ממה שהיה נראה בעיניך הגשמיות לרעה. ולזה יכול לזכות גם הקטן באנשים, לו יחיה עם קצת מחשבה ורצון אמיתי להשיג אותו יתברך ולקרב את נפשו לה' הנוהג בחסדו כל דור.
וכדי לסבר את האוזן להכיר אמת זו, כמה פועל האדם במחשבתו הטוב להעלותם אל הבורא ליתן התעוררות לנפשו כי טוב ה' לעולם חסדו אף כאשר נראה לו בהשקפה ראשונה כי עומד לפניו בחינת רע, הנה לפניכם עובדא ששמענו שהיה בזמן האחרון:
שני מחותנים נשתדכו ביניהם, ואחר כמה זמן בני משפחת הכלה ברוב תמימותם הלכו והזמינו על דעת עצמם אולם לשמחת החתונה, ואף שילמו מראש הסכום כנהוג. באחד הימים צלצל אבי החתן למחותנו ואמר לו שצריך כבר להזדרז להזמין אולם, שאל"כ יהיו כל האולמות תפוסים בידי אחרים… ואז נענה לו אבי הכלה: אוי, שכחתי לומר לך, שכבר הזמנתי את האולם הזה ליום זה וזה.
וכשמוע אבי החתן את דבריו לא השיבו דבר, אך כאשר סיפר הדבר לבני משפחתו, פתחו המה פיהם בתרעומת – בינם לבין עצמם, כי היה נראה להם האולם הזה כקטן מהכיל את רוב המוזמנים שלהם, ומה גם שאין זה אולם מכובד כל כך בעיניהם.
ובכלל תהו בעצמם לומר, האיך עושים דבר כזה בלי לדבר עם הצד השני, וזו חוצפה גדולה… והיו אחדים מהם שאף הרחיקו לכת באמרם, שצריך לבטל את ההזמנה, והמחותן שהזדרז על דעת עצמו, הוא זה שיישא בהפסד הכספי שייתבע בגין ביטול ההזמנה, יען כי אין האשמה תלויה בנו. אך הורי החתן החליטו שוודאי מה' יצא הדבר, וכך צריך להיות ולא ביטלו את ההזמנה.
ואתם יודעים מה היה בסופו של דבר? באותו יום של החתונה, נערכה הלוויה המונית של המאור הגדול רבינו עובדיה יוסף זצ"ל מגדולי חכמי הספרדים, וכבוד גדול עשו לו במותו, שליווהו למעלה משישים ריבוא אנשים מישראל, עד כדי כך שכל הדרכים מלאו מלווים לרוב.
ותבין ותראה, אילו היו עורכים את החתונה באולם הגדול שנמצא בקצה השני של העיר – כרצון המחותנים, לא היה אפשר להחתן והכלה וכל השושבינין ושאר המשתתפים להגיע לשם, מרוב ההמון שחסמו את כל הדרכים כולם, ואולי עם מסוק [העליקאפטע"ר] היו צריכים להגיע לשם…
ואני כבר לא מדבר על הציבור שהיה אמור להשתתף בשמחה, שרוב רובם מהם בוודאי לא היו מטריחים עצמם לילך כל כך רחוק ברגל… ותמצית הדברים היה, כי מי שהרגיש בעצמו שבחירת האולם הזה נעשה מאת ה', לא נגרם לו שום עגמת נפש מזה.
ולא עוד שלמעשה השתתפו ציבור יותר גדול, מאחר שאותו אולם נמצא קרוב לאזור מגוריהם, והשמחה היתה שלימה ומושלמת. והכל מורה על אחדותו ויחודו יתברך מצד פעולותיו והכנת דבר שאינם ניכרים מקדם, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל.
וכל אחד יקח לעצמו רמיזא דחכמתא איך לעבוד את הבורא באמצעות האמונה זאת, כי עלינו לדעת כי אף כאשר נמצא האדם באיזה מצוקה ברוחניות או בגשמיות ואינו רואה לעצמו שום דרך מוצא מהם כיצד להינצל ולהיוושע, עליו לדעת שכל מציאותו וענייניו המה אך ורק ביד ה' ולטובה, וכי יפלא מה' דבר, ויתלה עיניו למרום לבקש על נפשו ואז ימשיך עליו הקב"ה ישועתו עד מהרה במידה טובה ישועה ורחמים.
(קונטרס 'משלחן מלכים')
