כל אב ואם צריכים לדעת שהם אפוטרופוסים על נשמה קדושה של בניהם שהפקיד בידם הקב"ה לשומרה ולגדלה, ויש הורים שמדמים לנפשם שבזה שהם שולחים את בניהם ובנותיהם ללמוד במוסדות חינוך טובים, הם כבר יצאו ידי חובת חינוך, אבל באמת שלא די בזה, שהרי מלבד מה שהילד נמצא ברשותם בערב ובשבתות וכדומה, וזמנים אלו הם מועדים לפורענות לילד, הנה גם על הזמנים שהילד נמצא בתלמוד תורה, צריכים ההורים לפקח ולברר אצל המלמד מה מצב הילד, ולראות אם יש לו עוד מה להוסיף להם, וכגון להוסיף להם מלמד פרטי בערב וכיו"ב, והעיקר לא להסיח דעת להתפלל תמיד שיזכה לבנים מאירים בתורה ויראת ה' טהורה. ואב שמתנהג כך ואינו מזלזל בחינוך בניו ובנותיו, אות הוא שדרך התורה חקוקה על לבבו, אבל אם הוא רק שולח את בנו לתלמוד תורה ואינו מתעניין עוד מה יכול להוסיף לבנו, הרי הוא מזלזל ח"ו בחינוך הבנים, ואם האב מועל בתפקידו, הרי קלקול הבן נזקף רח"ל לחשבונו. וראה בשמירת הלשון שער התורה (פ"ז, י) מה שהאריך בחיוב לחנך הבנים לתורה, וכל גודל השכר בזה ובבא ומאידך על גודל העונש והבזיון לעתיד לבוא אם אין בנו הולך בדרך הישר.
מלבד זאת, חובת האב גם לבדוק תמיד עם מי בנו או בתו מתחברים, ומה הם קוראים, כי לפעמים מתחברים עם חבר שאין ניכר עליו מבחוץ שהוא רע, אבל הוא טמא מבפנים, [ובפרט במצבינו היום שבעוה"ר פשה נגע האינט' הטמא והמטמא את סביבותיו במגע ובאוהל], ועל הכל יש להרבות בתפילה שהקב"ה יציל את בניו שלא יתחברו לחברים רעים אלו שאי אפשר להכיר עליהם מבחוץ שהם מקולקלים, (ועי' להלן כ"ג, ט"ו בעניין זה).
וזכורני מילדותי שלאחר שהתאלמנה אמי מורתי ע"ה ונפל עליה עול אחריות וחינוך הבנים והבנות עליה לבדה, אזרה מתניה והתחזקה באמונה ובטחון, והשגיחה על חינוכם בקפדנות יתירה, לא העלימה עין עם מי הם מתחברים, ושכרה מלמדים פרטיים ת"ח מופלגים לכל אחד מבניה, וגם מלמדות פרטיות לבנותיה שילמדו עמהם בכל לילה כדי שיוסיפו ללמוד עוד כפי כוחם, והיא עצמה הייתה מתעניינת בלימודם, והייתה בוחנת אותם בעצמה לראות מקרוב כיצד הם מתקדמים, וכן הייתה מבקשת מגדולי תורה שיבחנום, וכך במסירות נפש עשתה כל המאמצים האפשריים שיגדלו בניה לגדולי תורה ויראה, והייתה שופכת שיח לפני הרבש"ע בדמעות; אני עשיתי את שלי, עשה אתה את שלך והצלח ילדי לתורה ויראת שמיים.
ואע"פ שהייתה אלמנה, והיה קשה לה לפרנס את ילדיה ובעבור עצמה הייתה מקמצת בהוצאות, מ"מ עבור זה הוציאה בשפע רב ובעין יפה במיוחד, ואף שיכלה להסתפק בלשלם פחות לאותם מלמדים מ"מ הקפידה לשלם בשפע להוצאות ת"ח וחינוך ילדיה, ואמרה שבחינוך חייבים כמה שאפשר, ורק אז זוכים לברכה עצומה וסייעתא דישמיא. והוי מרגלא בפומה, "אמא איננה מחויבת ללמוד את בניה תורה, אבל היא מחוייבת לדאוג שיקבלו את החינוך בטוב ביותר ששייך".
קביעת עיתים לחינוך הבנים
ואל יחוס האדם על 'בזבוז זמנו' במה שמשקיע זמן רב בחינוך הבנים, אלא יידע שאין לו השקעה טובה מזו בעולמו, שהרי על ידי חינוך בניו ובנותיו לדרך התורה, יתייחסו כל המצוות שיעשו הם ובניהם אליו ויקבל על זה שכר שאי אפשר לתאר ולשער, וכבר כתב הקדוש החפץ חיים (בסוף ספרו חומת הדת) שצריכים ההורים לקבוע עיתים מיוחדים לחינוך הבנים, וז"ל שם "כשם שמצווה על כל אדם לקבוע עתים לתורה ולשמור זמן קריאת שמע ותפילה בציבור, ולעסוק ולקיים את כל המצוות הנעשות בצבור וביחיד, כן מצוה וחובה עוד יותר על כל אחד להקדיש עת מעתותיו לפקח ולהשגיח בחינוך בניו שיתחנכו בדרך שהלכו בהם אבותינו ורבותינו מעולם, והיא שעמדה לנו ולתורתנו שלא נשתכחה מישראל. ובזמן הזה שבעו"ה רבו המכשולים והמכשילים, מוטל עוד יותר על האבות להיזהר במלמד שאינו הגון ובסדר הלימוד שאינו כלל מדרכה של תורה. והחובה על כל יראי ה' להיות נדברים איש אל רעהו לפקח ולהשגיח על זה".
ועוד שם "גם לאמהות ולהמונים מצוה לבאר את הדברים האלה היטב, כי בחינוך הישר והכשר תלויה יהדותם של הבנים. ומצוה על המגידים והדרשנים הישרים, לבאר לשומעי דרשותיהם את נחיצות ההשגחה של ההורים בחינוך בניהם בתלמוד תורה דוקא בדרך שהלכו בה אבותינו מעולם. וזכות המצוה הגדולה של ושננתם לבניך תעמוד לכל המדריכים את בניהם בדרכה של תורה, שיקויים בהם 'וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול, שברתי לישועתך ה' ומצותיך עשיתי", עכ"ל.
כח התפילה לחינוך הבנים
כתב המשנה ברורה (סי' מ"ז ס"ק י) "ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות ויכווין מאוד בברכת אהבה רבה ובברכת התורה בשעה שאומרים ונהיה אנחנו וצאצאינו וכן כשאומר ב'ובא לציון' למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה", ע"כ.
ומרן הגרי"ז זצ"ל סיפר, שעם כל ההשתדלות שעשה אביו לחנך את בניו, עוד הוסיף להתחנן הרבה בתפילה שהם יהיו תלמידי חכמים וצדיקים. וכן העיד על עצמו שהיה רגיל לומר פרקי תהילים בדמעות כדי שבניו יהיו עובדי ה', ויהא לקב"ה נחת מהם.
ועובדא הוי שמרן זצ"ל שהלך לטייל עם בנו, ובדרך עבר יהודי ואמר למרן זצ"ל "נפל בחלקכם זכות גדולה שכל בניכם הם לומדי תורה ויראי ה'", ומרן זצ"ל לא השיב לו והמשיך בדרכו, ואח"כ אמר לבנו "לך ואמור לו שהוא לא יודע כמה תפילות ותעניות השקעתי כדי שבני ובנותיי יהיו יראים ושלמים, וזה לא בא לי בנקל".
(מתוך ביאורים והנהגות דברים)