דוד רוזנפלד
אתמול לפנות בוקר הורגשה רעידת אדמה קטלנית בעוצמה של 7.8 שהתרחשה במרכז טורקיה והורגשה גם בסוריה, בקפריסין ובישראל.
הייתה זו רעידת אדמה נוספת שמצטרפת לשרשרת הרעידות שהורגשו בארץ ישראל בשנה האחרונה. כשהאחרונה שבהם הייתה בעוצמה של 3.5 והורגשה בעיקר בצפון הארץ לפני כחצי שנה כשהיא מצטרפת ל-2 רעידות משמעותיות יותר שהורגשו ברחבי הארץ לפני כשנה בדיוק ב-כא' שבט תשפ"ב
12 חודשים בארץ הקודש, 3 רעידות אדמה, שאת שלושתן הרגשתי במלוא עוצמתן.
מה זה אומר עלי?
מה זה אומר עלינו?
הרעידה שהורגשה היטב במקומות רבים בארץ הזכירה לי את אחת מרעידות האדמה הראשונות שחוויתי. היה זה ליל שבת, ואני שהייתי כל כך עייף מאירועי השבוע שחלף, כבר הייתי שקוע בשינת שבת משובחת ומלאת חלומות. לפתע, הרגשתי איך כל החדר שלי רועד, יחד עם כל תכולתו, במשך שניות ארוכות מאוד… קמתי בבהלה, שטוף זיעה, ולא הצלחתי לחזור לישון גם שעה ארוכה אחר כך. נזכרתי בפסוק מתהילים המשבח את נפלאות הקב"ה: "הַמַּבִּיט לָאָרֶץ, וַתִּרְעָד; יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ"
הרגשתי שמשמים מביטים עכשיו לארץ – אלינו, אלי. לראות היש משכיל דורש את אלוקים… ידעתי שלא הייתה זו סתם "רעידת אדמה", היה זה רמז ומסר מדוייק שנשלח במיוחד בשבילי, ואני בשום אופן לא התכוונתי לפספס את המסר.
משמים נתנו לי להרגיש שאי אפשר לישון בשלווה כשהאדמה רועדת תחתינו, אי אפשר לדחות למחר את מה שלא נוח לנו לתקן היום, כאילו נחיה כאן לנצח. אי אפשר להמשיך ולשדר "עסקים כרגיל" כשכל יום שעון החול הולך ואוזל, ועדיין לא הצלחנו לשפר את חיינו, להגיע לקרבת אלוקים בעצמנו ולסחוף את סביבתנו למטרתנו בעולם, להגביר חיילים ללימוד התורה, ולעשות נפשות בקיום המצוות
ה’ הביט אל הארץ, אל הילדים שלו. והארץ רעדה. האם הוא שמח ממה שראה כאן?
למחרת, עדיין אחוז ברושם הרעידה שטלטלה אותי, גיליתי שלא כולם הרגישו אותה והיו לא מעט שהמשיכו לישון בשלווה גם בעת שהאדמה רעדה תחתיי במלוא המרץ. בתחילה תהיתי לעצמי – הייתכן שאנו חיים על אותה האדמה? ומה זה אומר עלי אם אני מרגיש והשכן שלי לא?
אבל מהר מאוד הבנתי שרק מי שהיה צריך להרגיש את הטלטלה הזו – הרגיש אותה, ומי שלא היה צריך להרגיש אותה – לא הרגיש, גם אם הוא היה איתי באותו החדר. זה היה מעין "שעון מעורר סלקטיבי" – שתפקידו להעיר רק את מי שהיה צריך להתעורר, את מי שקצת "נרדם בשמירה".
באור החיים הקדוש מובא כי "יכול השי"ת להשמיע לאחד קול גדול – וזולתו לא ישמע מאומה".
משמים קוראים לכל אחד לפי אופיו ותכונותיו, וכפי המובא מהרה"ק מברסלב – לאחד – ברמיזה, ולאחר – בקול גדול. הכל תלוי במרחק שבין אותו האדם לבין בוראו.
במעמד הר סיני, כשבני ישראל קיבלו את התורה, נאמר: "קול ה’ בכוח, קול ה’ בהדר", ומפרשים חז"ל כי "קול ה’ בכוח", הכוונה שכל אחד שמע וקלט את דברי ה’ יתברך, לפי כוחו ודרגתו. "’קול ה’ בכוח’ – בכוח של כל אחד ואחד: הבחורים לפי כוחן והקטנים לפי כוחן" (שמו"ר פרשה כט, א).
הקב"ה, א-ל רחום וחנון, דיבר לכל אחד ב"שפה" שלו, וכל אחד הבין את מה שהיה צריך להבין מאותו המעמד, בהתאם לכוחו וליכולת ההכלה שלו. וכמו אז כך גם היום. לאחד תספיק רעידת אדמה באפריקה שישמע עליה בחדשות כדי להתעורר, ואת האחר- גם 3 רעידות אדמה, כאן, בישראל, יתקשו להעיר.
וכמובן שאינני מדבר על שינה פיזית, אלא על תרדמה רוחנית.
ב"נשמת כל חי", אנו משבחים את הקב"ה: "המעורר ישנים והמקיץ נרדמים, ולך לבדך אנחנו מודים". אנו מודים ומהללים את הקב"ה על כך שהוא לא נותן לנו לישון בעולם הזה, שהוא עולם העשייה, אלא דואג להעיר אותנו מדי פעם, ולהזכיר לנו את שליחותנו החשובה בזה העולם, כל אחד לפי בחינתו וייעודו, ושלא נחיה כאן עד דלא ידע.
כל אחד מאיתנו מרגיש בתקופה האחרונה סוג של "חוסר יציבות". וזה לא סתם. כל הדברים בהם נאחזנו בעבר, כבר לא יציבים בעבורנו כמו אז. אנחנו מרגישים שהאדמה רועדת תחתינו, ולא רק באופן פיזי. אין ביטחון באדם, אין ביטחון במערכת ה'בטחון', ולגמרי לא שכחנו מהוירוס הקטן שהשבית את העולם רק לפני מעט זמן – הקורונה.
ומדוע?
כי הקב"ה רוצה שנרגיש באופן החזק, האמיתי והמוחשי ביותר ש- אין עוד מלבדו.
הממשלה, הפרנסה, הבטחון, החברה – שום דבר לא באמת יציב, הכל מרגיש לנו רעוע פתאום, כשהוא לא יד ביד עם ה’ יתברך. אפילו האדמה – רועדת. אבל רק מי שאוחז בה’ יתברך – הוא לבדו יציב ובטוח באמת. על כן, הפתרון לכל חוסר היציבות והביטחון שאנו מרגישים הוא רק – "בטח באחד – ואל תפחד".
תודה רבה!!
מאוד מחזק ומעורר
תודה על הכתבה היפה,מזכירה לנו את האמת
מאמר על רעידת אדמה- הרב רוזנפלד
נהניתי מאוד מהמאמר על רעידת האדמה- הוא חיזק אותי מאוד- יישר כח!