ידוע שיעקב ועשיו חלקו ביניהם את העולמות, עשיו נטל לחלקו את העולם הזה ויעקב את העולם הבא (ילקוט שמעוני תולדות, קיא). אף כל בן ישיבה סבור שהוא והחילוניים חילקו את העולמות. הוא נטל את העולם הבא והחילוניים נטלו את העולם הזה… הבה נראה איזה "עולם הזה״ היה לעשיו…
יעקב היה איש תם, יושב אוהלים. שקד על אוהלי תורה ותפילה. עשיו היה איש העולם הגדול, איש יודע ציד, איש שדה. התעייף, ורעב. מה עשה? ידע את הכתובת, בא אל יעקב. יש לו אח כולל׳ניק, שם יש בטח מה לאכול. מצא שם נזיד, ומכר עבורו את בכורתו. אחיו שוקד על התורה, בעוד עשיו לוקח אישה ועוד אישה. הולך לצוד ציד כדי לקבל את הברכות, ורבקה שולחת את יעקב לקבל אותן. הלבישה אותו בבגדי החמודות של עשיו המופקדים אצלה. כתב רש״י: ״והלא כמה נשים היו לו, והוא מפקיד אצל אמו? אלא שהיה בקי במעשיהן, וחושדן (בראשית כז, טו)… הרי לנו ״עולם הזה״ נוסח עשיו.
סוף דבר, שמגיע יעקב אחיו עם משפחתו אל אביו, לוקח עשיו את נשיו וצאצאיו, את מקנהו וכל קנינו, ״וילך אל ארץ" – פירש רש״י: לגור באשר ימצא מפני יעקב אחיו (בראשית לו, ו). מה יש, מה קרה, בכל ארץ ישראל אין מקום לשתי המשפחות? האושר המשפחתי של יעקב היה לצנינים בעיניו!… כי לא העולם הבא בלבד, גם העולם הזה, לנו הוא!
ואספר – היה לי חבר בישיבה, בביאליסטוק. במלחמה עבר עליו מה שעבר, היה גם בסיביר, ירד מהפסים, פרק עול מצוות. הקשר עמו נותק, שמעתי שעלה לארץ, אך לא ידעו למסור פרטים. חיכיתי לבחירות, ואיתרתי את שמו בספר הבוחרים. מצויד בשם ובכתובת חיפשתי בספר הטלפונים של אותו אזור, ומצאתיו.
התקשרתי ואמרתי: מדבר יענקל קריניקער, כך קראו לי בישיבה, על שם עיר הולדתי. כמה התרגש!… ״שמעתי שהחזקת מעמד״, אמר, כאילו היתה זו גבורה מיוחדת להישאר יהודי. זו היתה דרכו להצדיק את עצמו. לא הנחתי לו. דרשתי שיבוא אלי לשבת. לשבת שלמה לא הסכים, אבל יש לו קרובים בעיר גבעתיים הסמוכה. יתארח אצלם בשבת, ויבוא לסעוד בליל שבת.
בליל שבת קודש לאחר התפלה שבתי לביתי. המתנתי שעה ושעתים, ולא בא. ביום ראשון התקשרתי: שמואל, מה איתך? ״יענקל, עמדתי בדיבורי. התארחתי בגבעתיים, והלכתי לבני ברק…״ הנה כי כן, חשדתי בו חינם. ובכן, מה קרה? אמר, כמעט בבכי: ״יענקל, אל תכעס עלי. הלכתי ברחובות בני ברק, ראיתי אברכים ממהרים לבתי הכנסת וילדיהם סביבם, שלושה, וארבעה, וחמשה. ראיתי נשים דוחפות עגלות תאומים ואחד בעמידה ועוד אחת ואחת מכל צד, הלב התפלץ מקנאה. וחשבתי: עכשיו אני מוזמן אליך, וכמה ילדים לך, שבעה, שמונה, עשרה, בלי עין הרע. לא אוכל לשאת זאת!!
"יענקל, יענקל, ידעתי שאני עומד לוותר על העולם הבא" – איזה עידון לשון, במקום לומר: לנחול גיהנום! – "אבל לא שיערתי שאפסיד גם את העולם הזה!״…
הם מקנאים בנו, ויש להם במה. ובעניין זה: פעם הלכתי לחתונה באולמי וגשל. הגעתי מאוחר, לריקודים. כשהתקרבתי שמעתי את התזמורת, ולפני הלך זוג חילוני. כנראה, קרובי אחד הצדדים שמעתי שהאיש אומר לאשה: ״בואי ונראה חתונה אצל הדוסים״. הסתקרנתי. ענין אותי, כיצד הם רואים אותנו. עליתי אחריהם. עמדו וצפו בעזרת הגברים, במעגלים הצפופים, והאשה אמרה: ״מסכנים, המחיצה הזו מפרידה בין הגברים לנשים – אבל, אתה יודע״, אמרה בפליאה, בקנאה, ״הם רוקדים!״ אה, יש להם במה לקנא – אנחנו רוקדים!
הכרתי אדם שגדל בבית דתי, וגלש. שוחחתי אתו, והודה על האמת: חלש אופי הוא, ואינו יכול – זה שקר, אבל כך הוא אמר – לשים רסן ליצריו. יודע הוא ששומרי התורה יזכו לעולם הבא, אבל הוא נוהה אחר העולם הזה. כמה שניסיתי להסביר לו ששומרי המצוות אשריהם בעולם הזה, מלבד ה'וטוב לך׳ לעולם הבא, נפלו הדברים על אוזנים ערלות. לא זו בלבד, אלא בטוח היה שאין הוא לבד. אי אפשר לגדל דור בבועה, במנותק מן העולם הגדול. "הם יפזלו, ויושפעו, ויפנו לכם עורף, עוד תראה". ובכן, אמרתי לו, רואים אנו את עולם הישיבות פורח, עולם התורה גדל, דור לתפארת, מאושר וגאה. ולא עוד, אלא שהמונים נוהרים ומצטרפים, חוצים את הקווים בדרך ההפוכה. מה תאמר על כך? שאלתיו.
תחזיתו התנפצה והופרכה. ״אומר לך״, השיב, ״הם אכולי אכזבות, חייהם משמימים, והאמונה מספקת להם עוגן, משענת איתנה, ונותנת להם סיפוק, מעניקה ענין לחייהם״… חייכתי, מי כמוהו מבין אותם. ואמרתי: למה אתה עומד, תשב. לא הבין, למה לשבת? הסברתי: שב ׳שבעה׳ על עצמך, על חייך שאבדו לשוא! נטשת דת אמת, כי רצית 'עולם הזה'. כעת מודה אתה, שהמונים שבים בתשובה כדי להשיג סיפוק בעולם הזה, מלבד חיי העולם הבא. הפסדת אפוא את שני העולמות, איבדת חייך בידיך, האם לא תתאבל עליהם!? נאנח, הודה לדברי, אבל ׳שבעה׳ לא ישב. וכדין עשה, שהרי המתאבד אין מתאבלים עליו…