הרב יהודה לב שליט"א
מח"ס 'לב המועדים'
"הושע נא" תפילה שמתפללים בשעת ההקפות "הושע נא" מלשון ישועה, הושע את שארית ישראל מכל הצרות הסובבים אותו בזכות התורה.. כל יום מימי חול המועד אומרים את "הושע נא" שלו כמבואר בסידורים (ערוה"ש תרס א).
יש שכתבו "הושע נא", "נא" דהיינו שמתפללים לזכות ולישועה באותם נ"א ימים שהם מר"ח אלול עד הושענא רבה שהו"ר הוא גמר החתימה (חכמי אמת).
ביאור סדר ההושענות
סדר הושענות: אם חל יום א' דסוכות ביום שני בשבוע הסדר הוא: "למען אמיתך", "אבן שתיה", "אערוך שועי", "אום אני חומה", "אל למושעות", "אום נצורה".
אם חל יום א' ביום ג' הסדר הוא: "למען אמיתך", "אבן שתיה", "אערוך שועי", "אל למושעות", "אום נצורה", "אדון המושיע",
אם חל יום א' ביום ה' הסדר הוא: "למען אמיתך", "אבן שתיה", "אום נצורה", "אערוך שועי", "אל למושעות", "אדון המושיע",
אם חל יום א' בשבת הסדר הוא: "אום נצורה", "למען אמיתך", "אערוך שועי", "אבן שתיה", "אל למושעות", "אדון המושיע".
כלל הוא: ההושענות של שבת לעולם דוחות את ההושענות של אותו היום, יש הושענות שנדחות לגמרי, ויש מהן שנאמרות למחר.
והטעם בסדר הזה: לפי שפיוט "למען אמיתך" הוא כבוד השכינה, ושל "אבן שתיה" כבוד בית המקדש, לכן נקבעו לומר בשני ימים ראשונים (יו"ט ראשון ויו"ט שני של גליות) וזאת בתנאי שאין סיבה לדחותם כגון כאשר הם חלים בשבת.
פיוט "אערוך שועי" נאמר בו "גילתי בצום פשעי", וביו"ט אין ראוי לאומרה, דהווי כמו תחינה, לכן קבעו אותו לומר קרוב ביותר ליו"כ היינו מיד אחרי שני הפיוטים הראשונים, ובתנאי שלא חל באותו יום שבת.
פיוט "אדון המושיע" הוא תפילה על המים והגשם לכן קבעו לאומרו ביום אחרון בערב הושענא רבה, כי גשמים בחג הסוכות אינם סימן ברכה.
בשבת אומרים תמיד "אום אני נצורה", פיוט המוקדש ליום השבת (לבוש תרס, ג).
זמן אמירתו
יש מקומות שנוהגים לומר את "הושע נא" אחרי אמירת "הלל" (רב סעדיה גאון, ערוה"ש תרנט ג, שערי תשובה תרנא ס"ק כ כתב דכך מנהג ירושלים, לוח א"י). והטעם: לפי שנמצא הלולב כבר בידו ואם מניחו כדי להתפלל מוסף נראה קצת כמעביר על המצוות (שו"ת אג"מ ח"ג ס' צט).
ויש שאומרים אחר תפילת מוסף (טור תרס, ב"ח שם).
והטעם: לפי שהושענות רק מנהג משא"כ קריאת התורה ומוסף לפיכך יש להקדים את החובה למנהג (אג"מ שם).
טעם אחר: על פי המשנה (סוכה פרק ד' משנה ה) ואתו היום (בהו"ר) מקיפים את המזבח שבע פעמים, בשעת פטירתן מה הן אומרים: 'יופי לך מזבח יופי לך מזבח', משמע שהקפות במקדש היו סמוך לשעה שנפטרים לבתיהם (ב"ח תרס ד"ה ורב).
יש שנהגו לומר את הושענות של ימות השבוע אחר הלל, ושל שבת והו"ר אחר מוסף (וכן נהג החזו"א דינים והנהגות ס' כד ס' טז).
צורת אמירת הושענות
מתחיל להקיף הבימה באות ראשונה מאותיות א' ב' ומסיימים באות ת' (מטה משה תתקמח, מעשה רב רכה).
לפני כל אות אומר "הושע נא" וכן לאחריו (מטה משה תתקמח).
מנהג הגר"א שאין לומר אלא פעם אחת לכל קטע כגון "הושע נא למען אמיתך".
בספר 'יסוד ושורש העבודה' (שער איתן פרק טו) כתב שגודל אמירת ההושענות הוא דווקא בשעת הקפה.
ומסיימים "אני והוא הושיעה נא", "כעושת אלים בלוד" ומסיימים "למען דעת" בקול רם.
נהגו להקיף את הבימה של בית הכנסת בכל יום עם הלולב פעם אחת (שו"ע תרס א).
והטעם: זכר למקדש שבכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים "אנא ה' הושיעה נא" "אנא ה' הצליחה נא" (סוכה מה, א) (בהושענא רבה מקפים ז' פעמים זכר למקדש) (שו"ע תרס א ט"ז שם).
באמירת "הושע נא" נוהגים להעלות ס"ת על הבימה (שו"ע תרס א).
פתיחת ההיכל: פותחים הארון בשעת הושענותף ומוצאים ס"ת ומשאירים פתוח עד אחר אמירת הושענות (קיצור שולחן ערוך קלז יא, מועד לכל חי ס' כג ס"ק קנ).
"ומעלים על הבימה" הטעם שמעלים על הבימה: לפי שבמקדש היו מקיפים את המזבח, ואנו עושים כנגד זאת לומר שאין לנו שיור אלא התורה הזאת.
טעם אחר: לפי שהספר תורה מכפר לנו כמזבח, ובמקדש היו עושים הקפות מסביב המזבח.
והטעם שאוחז הס"ת בידו על הבימה: לפי שהס"ת מכפר עלינו כמזבח (פרי מגדים תרס).
ומקיפים את הבימה (שו"ע תרס א, לבוש שם ב)
והטעם מסביב לבימה, משום שהבימה נשארת לנו במקום מזבח כדאמרינן (מגילה לא, ב): "א"ל אברהם אבינו לפני הקב"ה רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה יהא עליהם? א"ל הקב"ה לאברהם אבינו שכל זמן שיהיו קוראים בניך לפני בסדר הקרבנות, מעלה אני עליהם כאילו מקריבים לפני" (קונטרס אחרון בשם הגר"א, משנ"ב תרס א).
מקיפים את הבימה מצד ימין (שו"ע תרס א)
והטעם: לפי שנאמר (סוטה טו, ב) "כל פניות שאדם פונה לא יהיו אלא לימין" (לבוש תרס ב).
אחיזת הלולב בימין ואתרוג בשמאל גם בשעת הקפות: ורבים אינם נזהרים בזה מחוסר ידיעה (א"ר תרס ל, משנ"ב שם ס"ק טו).
ויש ללמד זכות על מי שאינו נוהג כן, דפעם היה אפשר להיזהר, לפי שהיו מתפללים בלי סדורים, משא"כ בימינו שאוחזים הסידור ביד שמאל א"א לאחוז בה גם את האתרוג (יפה ללב ח"ב, חיים וברכה אות קפו).
אחיזת הלולב בגמר הושענות
מנהג אנשי מעשה להחזיק הלולב עד אחר קדיש, והטעם: כדי שלא יראה כמשאו להשליכו מיד אחר הושענות (בכורי יעקב תרנב ס"ק ד).
בשבת אין נוטלים לולב, ואין מקיפים (שו"ע תרסא ב).
והטעם: כמו שאן עושים זכר למקדש בלילה, שהרי אין נוטלים לולב בשבת כך אין עושים זכר למזבח בהקפה בשבת (מג"א תרס ס"ק ב, לבוש תרס א).
אין מוצאים ס"ת (שו"ע תרס אי) והטעם: כיון שאין מקיפים את הבימה (לבוש תרס ב, משנ"ב שם ס"ק ה בשם ד"מ).
פותחים ארון הקודש ואומרים נוסח הושענות המיוחד לשבת (משנ"ב תרס ס"ק ו).