"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ" (כ, יא)
הרב נתן בן סניור שליט"א סיפר לי סיפור מאד יפה:
מעשה ביהודי המתגורר בבני ברק, ואילו אביו מתגורר בצפון הארץ. יום אחד האב התקשר וביקש מהבן שיבוא לבקרו. הבן נענה לבקשה, ונסע במשך שעתיים לביתו של האב.
כאשר הגיע לבית האב וביקש להחנות את רכבו, לא מצא חניה פנויה, ומחוסר ברירה החנה את הרכב כך שחלקו חונה בחניה רגילה וחלק קטן מהרכב חונה בחניה המיועדת לנכה, ומבלי שחלילה חניית הנכה תיפגע. לאחר מכן הוא עלה לאביו, ישב ודיבר איתו, וטיפל בכל העניינים שאביו ביקש ממנו לטפל בהם.
כשירד למטה, חשכו עיניו: שוטר עומד ליד רכבו ורושם לו דו"ח חניה!
"למה אתה רושם לי דו"ח?", נמלטה צעקה מפיו.
"אתה עוד שואל? הרי אתה חונה בחנית נכה!", אמר השוטר בארשת נצחון. הקלה היא בעיניכם? דו"ח על סכום של אלף שקל!
"אני לא מבין, יש לנכה עוד מקום בשפע להחנות את הרכב, ואני הקפדתי על כך. אם יש לך לב יהודי תרחם עלי, אני לא מהצפון, באתי מבני ברק לעזור לאבא שלי שהוא נכה, אז תחשוב שכביכול גם אני נכה ותוותר לי, אני חי בדוחק גדול ויהיה קשה לי לשלם סכום כה גדול".
כך הוא ביקש והתחנן לפני השוטר במשך עשר דקות. גם לב אבן כבר היה נמס מבקשותיו ותחנוניו, אך לא השוטר הזה, כביכול הוא היה עשוי מפלדה יצוקה. בפנים חמורות הוא צילם עוד תמונה ועוד תמונה של ה'עבירה', ואם לא די בכך, הוסיף וצילם את היהודי מתווכח אתו!
היהודי שב לבני ברק כשכולו אכול דאגה ועצבות. "עזבתי את הכל ונסעתי כדי לכבד את אבי, ובסוף זה מה שיצא? מאיפה אשלם אלף שקל?!"
אך באותו רגע הוא התנער משרעפיו. "ודאי זו עצת היצר שאתחרט על המצוה וכך אפסיד אותה. איני מתחרט על המעשה הטוב שעשיתי, ובקשר לדו"ח, לקב"ה יש את החשבונות שלו כיצד לעזור לי".
לאחר שבוע אביו התקשר אליו שוב וביקש שיבוא אליו.
"אבא, אתה יודע מה קרה כשהייתי אצלך בשבוע שעבר? קיבלתי קנס של אלף שקל!", אמר הבן.
האב השתתף בצער הבן, אך אמר: "בני היקר, אני מבין את צערך, אבל אני זקוק לך!"
כששמע כך הבן, נסע שוב לצפון בלי כל חשבונות.
והנה לאחר מספר ימים, קיבל מכתב ועליו מתנוסס סמלו של משרד עורך דין ידוע ומפורסם. הוא פתח את המעטפה בחשש, וגילה שאחד השכנים שמסוכסך אתו הגיש נגדו תביעה שקרית שכביכול הוא גרם לו נזקים, ובחוצפתו עוד הגדיל לעשות וצירף תמונות של אותם נזקים שהבן כיכול היה אחראי להם, וסכום הפיצוי שתבע עמד על סכום גדול מאד.
"רבונו של עולם", נאחז היהודי בקיר כדי לא ליפול. "איך אני יוצא מזה? הרי העורך דין הכי זול יקח לי עשרת אלפים שקל על התיק הזה, ואין לי כסף לזה. וגם אם אשיג מימון לעורך דין, מי אומר שאצליח במשפט? הרי השכן הזה הוא עשיר ומתוחכם, והוא דאג לעצמו לעורך דין מהשורה הראשונה!"
ואז הביט שוב בכתב התביעה, וחיוך התפשט על פניו. התאריך שבו טען השכן שהוא הזיק אותו היה באותו יום שבו שהה אצל אביו בצפון! "אין צורך בעורך דין, חבל על הכסף. אני אייצג את עצמי בבית המשפט!".
יום הדיון הגיע, והיהודי בא לבית המשפט. השכן כבר ישב באולם הדיונים כשהוא זחוח כולו. הדיון החל, ועורך הדין קם והחל לתאר ולספר עד כמה השכן הזה מושחת, על המריבות שרבו ביניהם, האיומים שהוא השמיע כלפי הלקוח שלו, ולא זו בלבד, אלא שהוא אף ביצע את זממו וגרם לו נזקים אדירים, כפי שניתן להתרשם מהתמונות.
"מה אתה אומר על זה?", שאל השופט את הבן.
"זהו שקר מוחלט!", השיב הבן בפסקנות. "באותו זמן שבו בוצעו לכאורה הנזקים, לא הייתי כלל בבני ברק אלא בצפון. ולראיה, יש לי כאן דו"ח חניה שקיבלתי באותו יום על כך שחניתי שם בחנית נכה!"
אך השופט לא התרשם מדבריו.
"זו לא ראיה", אמר בפנים צוננות. "יתכן שהשאלת את רכבך לאדם אחר כדי שיסע לצפון ויצור מצג שוא שכביכול היית שם, בו בזמן שהזקת לשכנך".
"אבל היה שוטר שדיבר איתי ונתן לי את הדו"ח", אמר הבן.
"תאתר את השוטר ואז נראה", אמר השופט.
הבן ערך בירור והצליח לאתר את השוטר שרשם לו את הדו"ח. "אתה זוכר שנתת לי דו"ח באותו יום?", שאל את השוטר.
"בודאי שאני זוכר". השיב השוטר. "התווכחת איתי זמן רב, ואני התעקשתי לתת לך את הדו"ח, ואפילו צילמתי אותך עומד ומתווכח איתי!".
התמונה הוצגה בבית המשפט, ופניו של השכן נהפכו כשולי קדירה. בית המשפט מצא שתביעתו היתה שקרית לחלוטין, והוטלו עליו תשלום קנס על הדיבה שהוציא על שכנו, ומלבד זאת הוצרך לשלם פיצויים נוספים, עד שלבסוף יצא מבית המשפט בשן ועין.
אז אמר הבן: "ואני הרהרתי אחר מידותיו של הקב"ה ושאלתי: ריבונו של עולם. הרי נסעתי לצפון הרחוק כדי לכבד את אבא שלי. זה מה שמגיע לי? קנס של אלף שקל ושוטר עם לב אבן שלא מוכן לשמוע אותי?! ומה האמת? הקב"ה העמיד אותי בנסיון, האם גם לאחר אירוע מרגיז זה לא אתחרט על המצוה שעשיתי. וכשעמדתי בנסיון, קיבלתי סכום גדול הרבה יותר, וגם ניצלתי מעלילת כזב של השכן שלי!"
יהודי צריך לדעת: אתה נותן לה' – אתה מקבל פי כמה, אך הדבר תלוי בצורה שבה אתה עושה את המצוה, האם כשיש נסיון תוך כדי קיום המצוה או אחריה אתה נשבר, או שאתה מתחזק באמונת אומן, והמאמין יזכה לראות בישועה, כפי שאמר דוד המלך (תהילים יג, ו) "ואני בחסדך בטחתי – יגל ליבי בישועתך!"
(רבי גואל אלקריף שליט"א– נאה דורש)