כה גדול הוא יום ט"ו בשבט, עד שמצאנו כי יום זה מסוגל גם להיפקד בו בדבר ישועה ורחמים. הסיפור שלפנינו ייטיב להמחיש את הדברים:
הרה"ק רבי אלתר אברהם בצלאל נתן נטע מלעלוב סוסנוביץ' זצוק"ל נוהג היה בכל שנה בט"ו בשבט לערוך את שולחנו הטהור בעיירה לעלוב, שאליה היה נוהג לעלות בכל שנה אל ציונו של זקנו, הרה"ק רבי דוד מלעלוב זצוק"ל. יום ההילולא חל בז' בשבט, והרבי היה נשאר שם לט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות. על השולחן היה מעלה מפירות האילן ומהלל ומשבח את תנובת הארץ ואת בורא העולם.
אותה שנה נראה המצב רחוק מאוד מן האפשרות לקיים את המנהגים הרגילים בשולחן הטהור. קור עז שרר בחוץ, הכפור כיסה את הארץ ושלגים ירדו לרוב. מזג האוויר לא אפשר לאילנות להצמיח פירות ולא היו מהם בנמצא לעריכת השולחן. חיפש הרבי בכל העיירה ולא מצא ולו פרי אחד. עז היה רצונו של הרבי הקדוש שלא לשנות ממנהג הקודש של אכילת פירות בט"ו בשבט, עד שעמד והכריז: 'מי שישיג בעבורי פירות לכבוד ראש השנה לאילנות – אברך אותו בפירות'. הדברים יצאו מפי הרבי, והעיירה היתה כמרקחה. הן הרבי הקדוש הבטיח כעת למי שישיג בעבורו פירות, שייפקד בדבר ישועה ורחמים ויזכה לפרי בטן.
יהודי אחד היה בעיירה, שצער ויגון היו מנת חלקו. שנים רבות כבר חלפו ועברו מאת נישואיו ולא זכה להיפקד בזרע של קיימא, והיתה נפשו עגומה עליו כל הימים. בשמעו את דבריו של הרבי התמלא האיש עיזוז וגבורה, וגמר אומר בדעתו לעשות הכל כדי להשיג בעבור הרבי פירות, ובעבור עצמו – את ברכת הבנים. הוא לא התעצל וגמא מרחקים עצומים בדרכו להשיג פירות, עד שהגיע לעיירה טשעקטשין, שבה היה אפשר להשיג מפירות האילן. הוא קנה ארגז מלא בפירות ומיד שם פעמיו בחזרה אל העיירה לעלוב ואל הצדיק וברכותיו.
כשהגיע ללעלוב ובאמתחתו סלסילה מלאת פירות עסיס, התמלא הרבי בשמחה ובגיל. הנה המסורת המוקדשת לא תיפגע ולא תיפגם, ועל השולחן יעלו גם השנה מפירות האילן. עמד האיש, ראשו מורכן לפני הרבי, והלה אצל לו מברכות פיהו שיזכה להיפקד בפקודת ישועה ורחמים, ובביתו יישמע קול מצהלות ילדים, בזכות שטרח ועשה ופעל לטובת ראש השנה לאילנות. למחרת היום נטל עמו הרבי מנין אנשים מתלמידיו ועלה על ציונו של זקנו הר"ד מלעלוב זי"ע, ושם העתיק בתפילה בעבור האיש וביתו שיזכו לזרע של קיימא. הברכות והתפילות לא שבו ריקם, ואכן חלפה שנה ובני הזוג זכו לחבוק בן זכר והתמלא ביתם בשמחה.
חלפו שנים, ואל שולחנו של הרה"ק רבי משה מרדכי בעל 'ברכת משה' מלעלוב זי"ע הגיע יהודי, ובהתרגשות סיפר לרבי את השתלשלות הסיפור האמור. בסיומו אמר – 'אני הוא אותו בן שנולד בזכות פירות ט"ו בשבט'.
(מרוה לצמא)