אליעזר (לייזר) רוט
משנכנס אדר מרבין בשמחה, וזה בדיוק הזמן לפנות לידיד המערכת, גבאי הצדקה ומזכה הרבים הרה"ח ר' יוחנן בריזל, אשר ידוע בשער בת רבים כמי שצהלתו על פניו בכל עת, ובכוחו להשפיע שמחה גם לסובבים אותו, כאשר יעידון יגידו כל מכריו.
"אנשים שואלים אותי לא פעם, איך אתה כל כך שמח? אין לך אף פעם בעיות? הבנק תמיד מסודר? אין כאבי שיניים? כולם מסביב בריאים ושלמים ב"ה, 'חיים דבש' כמו שאומרים????
"ואני משיב להם שהלוואי. אמן כן יהי רצון, אני אשמח שהכל יהיה חלק, אבל האמת שאין דבר כזה! אף אדם לא נולד כדי לחיות חיים 'חלקים'. לכל אחד יש עליות ומורדות, במשפחה, בעסקים, בלימודים, ביחסים עם חברים, במצב הבריאותי. הקשיים הם חלק מהחיים! צריכים להכיר בכך ולהבין את זה.
"אבל זה לא אומר שזה צריך להפריע לשמחה. חס וחלילה. ראיתם פעם ילדים שיוצאים לטיול? ככל שהטיול יותר מאתגר, כך הם יותר מתלהבים ויותר שמחים. קושי ואתגר הם לא סיבה לעצבות. למעשה אין שום דבר שיצדיק עצבות. שום דבר!
"אז איך אני שמח? יש שתי תשובות בדבר. תשובה ראשונה, הלוואי שאזכה להחזיק בדרגה הזאת באמת ובתמים באופן מושלם – לדעת שאנחנו בידי הקב"ה. מי הוא זה ואיזה הוא שמציב בפניך את הקשיים? הקב"ה! נו… כדי להתלונן עליו צריכים הרבה מאוד חוצפה ועזות מצח. אנחנו אומרים לו 'תודה אבא', וממשיכים לחייך ולשמוח. זאת עבודה, צריכים להשקיע בזה, האמונה הזאת לא באה באופן מולד, צריכים לטפח ולפתח אותה, אבל זה אפשרי!
"החלק השני", ממשיך הרב בריזל, "הוא פשוט עניין של רווח והפסד גשמי. ראיתי הרבה אנשים שהתעצבו אל לבם מכל מיני קשיים ומאורעות שקרו להם. עוד לא ראיתי אדם אחד!, אחד!!! שהרוויח משהו מהעצבות.
"הדבר היחיד שאפשר להרוויח מעצבות זה שמישהו מרחם עליך, ובדרך כלל זה אתה שמרחם על עצמך, כי אנשים מסביב עסוקים מכדי לשים לב שאתה עצוב…
"אז מי שאוהב לרחם על עצמו ונהנה מזה שאנשים אחרים מרחמים עליו, מוזמן להיות עצוב. אבל מי שלא רוצה לשקוע ברחמים, אין לו מה לחפש במחוזות העצבות. עליו לשמוח, כי השמחה טובה לנפש ולגוף, היא תורמת לכישורים החברתיים, לאווירה בבית, ובכלל, להיות בשמחה תמיד זה הדבר שכל אדם בעולם שואף אליו!".
**
שאלנו את הרב בריזל מה התוכניות שלו לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה, והוא מספר לנו שהוא החליט שהשנה ימי הפורים הם קודש ל… פסח!
"יש לי מסורת ארוכת שנים לנסוע בליל הסדר לקהילות במזרח אירופה, באוקראינה וברוסיה, לחזק יהודים ולערוך ליל סדר ציבורי לאנשים שלצערנו הם בגדר של 'אינם יודעים לשאול', כי הם נותקו ממסורת אבותיהם על ידי הקומוניסטים הארורים.
"השנה אני מתכוון לעשות את הפסח כולו בסייעתא דשמיא בעיר ינוקובה שברוסיה, לא הרחק מהבירה מוסקבה. שם יש אוניברסיטה שאליה באים סטודנטים יהודים מכל רחבי רוסיה, וסטודנטים רבים שלומדים במוסקבה ישנים בינוקובה שבה המגורים זולים יותר, כך שנוצרה שם פעילות נהדרת של השבת לב בנים על אבותם. הייתי שם בראש השנה וביום הכיפורים השנה, וראיתי שיש שם כר נרחב לפעולה. בעז"ה גם בפסח אהיה שם, אבל הפעם אני נוסע לכל החג, מתחילתו ועד סופו, שמונה ימים תמימים של פעילות, להכניס ליהודים הללו שמחה יהודית בלב, להראות להם מה זו יהדות טהורה ותמימה, ובסייעתא דשמיא לקרב לב בנים על אבותם.
"אבל זה כמובן עולה הרבה מאוד כסף, לשנע מאכלים, לארגן שם אוכל כשר למאות אנשים, לשמונה ימים, מצות יין, וצריכים שיהיה שפע של אוכל כשר, כדי שאנשים לא יבואו לאכול חמץ רח"ל. צריכים לקנות להם הגדות וסידורים, כיפות וטליתות, צריכים להיערך גם עם כמה זוגות תפילין בשביל אלו שבמהלך החג יקבלו על עצמם להניח תפילין לאחר הפסח, וכל זה עולה כסף.
"אז בפורים אני מתכוון להתרוצץ בין בתי הכנסת, ולקיים מנהג 'כל הפושט יד', לעלות לבתי יהודים אמידים ולהתרים אותם, למימון הפעילות.
"אגב", מבקש הרב בריזל, "אם אנחנו כבר מדברים, זה באמת ממש משמים, אולי תפרסמו בגיליון 'לקראת שבת' אם יש מישהו שרוצה לתרום מימון למצות או תפילין, או סכום כסף שיסייע לנו בפעילות הזאת, אני אשמח לכל עזרה, גדולה או קטנה. ושיצור עמי קשר בנושא".
**
ואם אנחנו מדברים על ליל הסדר, לרב בריזל יש באמתחתו מעשה נפלא ונורא מאוד, שאירע בליל הסדר, לפני 33 שנה, בעיר טרנופול שבאוקראינה, וכך היה המעשה.
"הפעם הראשונה שעשיתי ליל סדר באוקראינה, היתה בטרנופול. בשנה הראשונה הבאנו את כל הנצרך לחג, ממש לא חיסרנו דבר, חוץ ממשהו 'קטן'… שכחנו להביא הגדה לפסח. לא בלשון הקודש ולא ברוסית…
"זה היה אתגר לא פשוט לערוך ליל סדר בעל פה, אבל ב"ה הסתדרנו… חלק מההגדה יש בסידורים מה שנוהגים לומר בשבת הגדול, וחלקים אחרים זכרתי בעל פה, ואיכשהו הסתדרנו בסייעתא דשמיא.
"שנה לאחר מכן כבר דאגנו מראש לזכור את ההגדות, שלא תחסר לאף אחד הגדה ברוסית או בלשון הקודש.
"ליל הסדר הראשון עבר עלינו בהתרוממות הרוח. האנשים שבשנה שעברה היו קצת בהלם, זו היתה פעם ראשונה שלהם בליל הסדר, כבר עיכלו את זה, ועכשיו באו עם ציפייה לליל סדר נוסף, שיתפו פעולה והיתה אווירה מאוד מיוחדת ב"ה.
"אבל הסיפור שאני רוצה לספר אירע דווקא למחרת בבוקר, אחרי התפילה. בבית הכנסת נוחת פתאום אדם חדש, שלא הכרתי… אני מנסה לברר אצלו ברוסית אם הוא יהודי, והוא מתחיל לדבר איתי באידיש אוקראינית שוטפת.
"איך קוראים לך?", שאלתי אותו באידיש והוא עונה לי "יענקל". אוקיי, זה מעודד. יענקל זה שם יהודי שורשי, לא 'יאשק' או 'בוריס' או שם גויי אחר.
"ומאיפה אתה?" שאלתי, והוא השיב לי שהוא מגיע מפרמישלאן, ושהוא נסע את כל הדרך מפרמישלאן לטרנופול, כי הוא שמע שכאן הולך להיות ליל סדר היום בלילה, והוא כבר עשרות שנים לא זכה לעשות ליל סדר עם עוד יהודים. כל שנה הוא עושה ליל סדר לבד, לא תמיד יש לו מצות, אבל הוא שותה ארבע כוסות יין ומקנח בתפוחי אדמה. עכשיו כבר יש מצות ב"ה, אחרי נפילת מסך הברזל, אבל הוא רוצה לקיים לראשונה מזה שנים רבות את ההלכה שצריכים לשאול מישהו אחר 'מה נשתנה', ולא שהוא ישאל את עצמו כמו שעשה עד כה…
"נהיה לי קר בעצמות! ליל הסדר כבר היה אתמול, והוא עכשיו מגיע בהתלהבות לליל הסדר. נכון שיש כאן שני לילות סדר כי אנחנו בחו"ל ויש יום טוב שני של גלויות, אבל העיקר זה הלילה הראשון כמובן.
"מעבר לכך, ראיתי שיש לי כאן יהודי שיודע הלכות. הוא יודע לעשות ליל סדר לבד, הוא יודע שצריכים לשאול זה את זה 'מה נשתנה'… זה מאוד הפתיע אותי. כל האנשים שפגשתי פה עד כה, היו בעלי ידע מוגבל מאוד ביהדות, והוא היה נראה אחד שיודע הכי הרבה ממה שפגשתי עד כה.
"אמרתי לו, ר' יענקל, תשמע, אני לא יודע איך לומר לך את זה, אבל אתה טעית ביום. עכשיו כבר יום טוב ראשון של פסח. אתה רואה שאני עם שטריימל, נכון? אתה יודע ששטריימל לובשים בחג ולא בערב חג, בטח אתה זוכר משנות ילדותך…".
"הוא נהיה חיוור, הסתכל עלי בפחד ובעתה… "זאת אומרת שאני פספסתי את ליל הסדר, ושאכלתי חמץ בפסח! אוי ואבוי!!!".
"ר' יענקל מפרמישלאן כמעט התעלף ונפל על רצפת בית הכנסת המאולתר בטרנופול… אבל אני מיד תפסתי את עצמי ואמרתי לו, "מה זה משנה מה היה? העיקר שעכשיו אתה לא אוכל חמץ ב"ה, ועכשיו אנחנו בדיוק סיימנו להתפלל מוסף, בוא איתי לבית שלי, ונאכל את סעודת החג בהתרוממות הרוח, ובלילה תבוא איתנו לליל הסדר השני".
"הוא הרים אלי עיניים במבט של תודה, ניסה להתעודד, אבל היה לו מאוד קשה. "כל שנה אני מקפיד לבדוק באיזה יום יוצא פסח, למנוע את עצמי מאכילת חמץ. לא תמיד היו לי מצות, אבל חמץ לא אכלתי. השנה טעיתי בחשבון, אוי לי ואבוי לי".
"הלכנו הביתה, וכשראיתי שבני ביתי מתחילים להכין את השולחן לסעודה, נפלה לי הברקה של רגע… "בואו נעשה ליל הסדר!", אמרתי לאשתי וילדיי, "מי אמר שאפשר לעשות 'סדר נאכט' רק בלילה. אנחנו נעשה גם ביום!".
"אשתי ע"ה הבינה מיד את כוונתי ואת המטרה שלשמה הצעתי כזה רעיון 'מטופש', ושיתפה פעולה. בו במקום הופיעו שלוש מצות, עלי חסה שטופים, עשינו 'קערה' עם הסימנים שנשארו מאתמול, והתחלנו… "הא לחמא עניא".
"הבעיה היתה שכל ההגדות נמצאות באולם שבו אנחנו עורכים את הסדר. את הסעודה של הבוקר אכלתי בדירה בה התארחתי, ואין לנו הגדות, אבל ר' יענקל לא נרתע… הוא התחיל לומר את ההגדה בעל פה. הייתי המום! היהודי חי עשרות שנים בברית המועצות, תחת שלטון קומוניסטי, והוא יודע את ההגדה של פסח בעל פה!
"אחד הילדים שלי שאל אותו 'מה נשתנה', עבור הילדים שלי זאת היתה הזדמנות לשאול 'מה נשתנה' עם ה'טייטש' באידיש כמו שלימדו אותם בחיידר, "ר' יענקל לייבן, איך וועל דיר פיר קשיות פרעגן"….
"ר' יענקל מפרמישלאן התרגש עד מאוד, הוא בכה בדמעות כששמע ילד יהודי שואל מה נשתנה, ולאחר מכן השיב לו 'עבדים היינו' ואת כל ההגדה על הסדר. כמובן שאת הברכות אמרנו בלי שם ה', כי זה לא באמת ליל הסדר, אבל שרנו את שירי ההגדה ואכלנו בהסיבה, והיתה חגיגה גדולה.
"כשהגענו ל'שולחן עורך', התחלתי לשוחח עם ר' יענקל, והתברר לי שלפני יושב תלמיד חכם לא קטן. הוא ידע גמרות בעל פה. לא את כל הש"ס, הוא לא ידע ראשונים ואחרונים, בכל זאת ניתקו אותו מבית המדרש כשהיה צעיר לימים, אבל הידע שהיה לו היה מדהים, היה לו זיכרון חזק מאוד, וגם אחרי כל כך הרבה שנים תחת הקומוניסטים, הוא הצליח לשמר את הגחלת היהודית בלבו. התברר לי שהוא אלמן כבר שנים רבות, ולא זכה לילדים, אבל הוא לא כל כך הצטער על כך, כי ידע שהסיכוי שיכול היה לגדל אותם כיהודים יראי שמים בגלות האוקראינית, היה אפסי.
"בליל הסדר השני, כבר היה לי עוזר מקצועי, ר' יענקל מפרמישלאן, שכמובן דיבר את השפה המקומית באופן שוטף. הוא עזר לי להסביר לנוכחים ולתרגם את דברי, וכמובן שנהגתי בו כבוד גדול כראוי ליהודי כזה של מסירות נפש אמיתית.
"הזמנו אותו לבוא לקעמפ שלנו בקיץ, והוא אכן הגיע. אז היה מקובל באוקראינה שהממשלה היתה נותנת לפנסיונרים מימון לנופש במקום שיבחרו מתוך הרשימה, והוא בחר בית הבראה באותה עיר שבה עשינו את הקעמפ, והוא היה מגיע כל בוקר להתפלל איתנו שחרית, לאחר מכן ישב ולמד בחברותא עם אחד הפעילים במשך שעות, אכל איתנו ועזר לנו בפעילות מול המקומיים, וחזר לדירת הנופש שלו רק אחרי תפילת ערבית, כך במשך שישה שבועות!
"בהמשך הוא שמר איתנו על קשר ובא שוב ושוב לפעילויות שלנו, אז שלבסוף התבגר מאוד, ואז עזרנו לו לעבור מפרמישלאן לקייב, שם הוא השתכן בסמוך לפעילות המקומית, וחי שם את שארית ימיו באווירה יהודית, כיהודי כשר וישר, ומנוחתו כבוד בבית העלמין היהודי בקייב.
"אני תמיד אומר שזכיתי לעשות הרבה מאוד לילות סדר. היו שנים שעשיתי ליל סדר אחד, כשאני בארץ הקודש. היו שנים שעשיתי שני לילות סדר, באוקראינה וברוסיה ובמקומות נוספים בעולם, והיתה שנה אחת שבה זכיתי לעשות שלושה לילות סדר, ודווקא ליל הסדר ההוא שעשיתי בצהרי החג, הוא ליל הסדר המיוחד ביותר שזכיתי לעשות, בכל ימי חיי".