מאת: הרב צבי גטקר
בהפטרת תזריע מתואר המעשה בנעמן שר צבא ארם, שבראותו את קדושת איש האלוקים, כי ברחיצה סתמית בירדן שב בשרו כתינוק שנולד!, מיד התגייר, ועזב את האלילים.
בעלי המוסר עמדו על כך, כי הנס נעשה הלא לעיני קבוצה ענקית של עבדי נעמן שהיו איתו, ולמה דווקא נעמן הוא זה שלקח מוסר מהמופת האלוקי והתגייר.
תשובות שונות נאמרו על תמיהה זו, וכלל כולם הוא, כי לא מספיק לראות ולחוות 'מופת', צריך להתבונן בו כדי להסיק ממנו מסקנות ברורות.
נעמן התבונן במה שקרה איתו, בשונה מכל השאר שאמנם שרקו בהתפעלות, ולא גמרו לדבר ולספר על כך למכריהם אבל לא התבוננו, רק נעמן שנעצר והבין את משמעות המופת, את האלוקות שהוא מוכיח, הסיק את המסקנא המתבקשת, והתגייר.
לא מכבר יצא לאור הספר 'אריד בשיחי' ההספדים שנאמרו על מרן שר התורה זצוק"ל.
מרן היה איש קדוש, שזכינו בדורנו אנו, לראות איך איש אלוקים מברך, או מורה למישהו לעשות משהו, והטבע פשוט מתהפך, לא פעם ולא פעמים. ראינו כולנו איך ה' שומר את צעדיו של מי שמוסר את כולו לתורה.
נביא בס"ד כמה עובדות שליקטנו מהספר, בהם ניכר ההשגחה המופלאה והסייעתא דשמיא שיש למי שדבק בקב"ה, והעיקר במעשיות אלו הם, להתבונן ולהסיק את המסקנות.
הנכד הגאון הרב שלמה קולדצקי שליט"א מספר: פעם הייתי בביתו בשבת, ובתי היחידה אז, שהייתה כבת שש ביקשה ברכה שיהיו לה עוד אחים, אמר רבינו 'אי"ה יהיו לכם שלישיה', והרבנית ע"ה אמרה, 'שלישיה זה מאד קשה, אולי תאומים', נענה רבינו 'לא חייב שיהיה שלישיה בבת אחת, אפשר כל שנה אחד', ואכן כך היה במשך שלוש שנים כל שנה נולד לנו ילד, ויותר לא היה לנו תקפה ארוכה מאוד, באותה תקופה באתי שוב ובקשתי ברכה מסבא, אמר רבינו 'כעת חיה יהיה לך עוד ילד', וכן ממש הוה.
באופן כללי שמענו ממנו תמיד, לעשות מה שהרופאים אומרים, וכן בדרך כלל כך היתה דעתו, אך היו מקרים שראינו אותו מבטל את דברי הרופאים, אחת מבנות משפחתי הוצרכה לעבור ניתוח כפתורים, לילה לפני הזמן באתי אליו להתברך, הוא אמר לא לערוך את הניתוח, ומחר הכל יסתדר, וכן הווה.
וכעת אותו ת"ח הולך ברחובות בני ברק כאדם רגיל
כך היה גם בדברים של פיקוח נפש ממש, אמי תחי' בקשה ממנו ברכה לטיפול בעל משמעות לטווח ארוך בשביל ת"ח אחד, שהרופאים אומרים שחובה לעשות את הטיפול, וכעת הוא אמור לעבור אותו, רבינו לא הסכים לברך אלא אמר שלא יעשו את הטיפול, ואף כשהגיע הרופא עצמו אליו, והסביר את חומרת המצב, והסכנה הכרוכה בכך, שללא הטיפול יתכן שיתפשט זיהום בגוף, אבל רבינו התעקש כי לא יעשו את הטיפול, ואכן לא עשו, וכעת אותו ת"ח הולך ברחובות בני ברק כאדם רגיל.
אתה יודע שאבא היה אומר
הגאון הרב שמעון ויסברג מספר בהספדו: הרבה מופתים סופרו על רבינו זצ"ל, וזכורני מעשה מבהיל, שבדידי הווה עובדא, בלמדי בישיבה קטנה פוניבז', למדתי עם חברותא תקופה ארוכה מס' נזיר, ואחר זמן ראינו שקשה עלינו מאד הלימוד במסכת זו, וכמש"כ תוס' [נזיר יב.] 'דלשון נזיר משונה', והחלטנו יחד שממחר נלמד מסכת אחרת.
באותו יום כשנכנסתי כהרגלי אצל רבינו, לפני שפתחתי לומר לו דבר, אמר לי, 'אתה יודע שאבא היה אומר כשמתחילים מסכת צריך לסיים, זה לא כבוד להתחיל ולא לגמור'.
לא זו בלבד, אלא המשיך רבינו "לפי תומו" וסיפר לי את המעשה הנודע שסיפר מרן הגר"א קוטלר זצ"ל למרן הגר"א וסרמן, שפעם עמד להפסיק באמצע לימוד מסכת, ונכנס לח"ח והח"ח אמר לו באריכות את חשיבות לימוד מסכת שלימה, ואף שהגר"א קוטלר לא אמר כלל לח"ח שעומד להפסיק את המסכת באמצעה, והוסיף וסיפר לי רבינו כי ר' אלחנן אמר על מעשה זה שהקב"ה נותן בפי הגדולים דברים לומר לציבור לפי מה שהם צריכים לשמוע…
הגאון רבי ברוך מרדכי שוורצבורד מספר: עוד שמעתי מאחד מידידי, שהמתין כמה שנים לילדים, והלך לקבל ברכה, ואמר לו הגר"ח שיקפיד לקדש ולהבדיל על יין, וכעבור תקופה שלא נושע, נכנס שוב, והשיח צערו לפני הרב, ואמר שמקפיד על יין בהבדלה כדברי הרב ועדיין לא נושע, הרב הביט עליו בעיניו הטהורות, ואמר 'מה עם הגויה'?, ולא ידע מאי קאמר, וכשהגיע לביתו אמר לאשתו שהגר"ח אמר מה עם הגויה, וישבו יחד וחשבו מה יכול להיות כוונתו, ואז הבינו שיש להם עוזרת גויה, ולא הקפידו להרחיק ממנה שלא תגע ביין כאשר היא לבדה בדירה, כי כשהיה להם רק מיץ ענבים סמכו בעצת מורה הוראה על כך שהמיץ מפוסטר, וכשעברו ליין קנו יין לא מבושל וממילא נכשלו בסתם יינם, ומאז הקפידו לנעול את היין כראוי, ותכף מיד נושעו ונפקדו.
נסיים במעשה אותו סיפר הגאון רבי ישראל אדלשטיין, בו רואים כמה הקפיד מרן עצמו להתבונן בישועת ה' להודות עליהם ולהתקרב עוד לקב"ה מהתבוננות בהם.
מעשה ששמעתי ממקור נאמן, פעם אחת ביקר אצל אחותו הרבנית ברזם שתחי' לאוי"ט, ואחר זמן קצר שהלך משם שוב חזר וחיפש דבר מה, ושאלוהו מה אבד לו, והתברר שהייתה מונחת בכיסו שקית עם פתקא, שהניחה למשמרת בכיסו כדי לזכור ישועה גדולה שהייתה לו, וראה עכשיו שאבדה וחיפשה היכן היא.
הנה לכאורה מעשה זה קטן הוא, אבל באמת דבר גדול הוא, כי אמנם יש רבים שמכירים ומודים להקב"ה, אבל די להם באמירת מודים כמה פעמים בכוונה, או לומר נשמת במנין או בכותל…, וזהו, אבל להניח למשמרת בכיסו סימן כדי לזכור לשבח ולהודות להקב"ה על שאירע עמו, זו דרגה מיוחדת של הודאה והכרה בהקב"ה, והתבוננות בדרכיו.