יוחנן וסרמן
קונסטנטינוס השני מלך יוון, מת באחרונה בלונדון, בגיל 82. ימים אחדים לאחר מכן הוא נקבר בהלוויה מלכותית, עם כל כללי הטקס, ביוון ארץ מולדתו, בה התגורר בסך הכל 22 שנה במצטבר במשך כל ימי חייו.
כמובן שזה מעורר תמיהה. קודם כל לא שמענו שביוון יש בכלל בית מלוכה פעיל, בנוסף איך ייתכן שמלך יוון חי בה רק 22 שנה, האם הוא לא אזרח יווני? ובכן, מסתבר שלא…
מאחר וגמרא בברכות אומרת "אמר רבי יוחנן לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם", כדאי שנעיין קצת בקורות חייו, ואולי גם ניקח מהם לעבוד את ה'.
מותו של קונסטנטינוס בשבועות האחרונים אירע כ-55 שנה אחרי שהודח מתפקידו, ולמעלה מ-60 שנה מאז סיים למלוך בפועל על יוון.
בשלושת העשורים האחרונים, המלך המודח אפילו לא הוגדר כאזרח יווני, ומאז הדחתו ביקר במולדתו רק פעם אחת בודדת, לרגל הלווית אמו. זאת, בטענה שהוא עדיין המלך היחיד והלגיטימי של יוון ולכן הוא לא מוכן לבקר בה מבלי לזכות לקבלת פנים מלכותית כיאה וכיאות לשליט הארץ, ומבלי שחיילי המשמר המלכותי ילוו אותו בכל אשר יפנה.
קונסטנטינוס נולד כאחיינו של מלך יוון, ובתקופת מלחמת העולם השניה חיה המשפחה כולה בלודנון ולאחר מכן בקהיר. לאחר המלחמה מת דודו בלא בנים, ואביו ירש את הכתר. הוא עצמו הפך להיות יורש העצר. כשהיה בן 23 מת אביו והוא עצמו הוכתר כמלכה של יוון, אלא ששלוש שנים אחר כך התחוללה מהפכת הקצינים, ויוון הפכה להיות מדינה עם משטר צבאי. משפחת המלוכה, ובראשה המלך עצמו, גלתה ללונדון משום שהוא היה קשור בקשרי משפחה עם בית המלוכה הבריטי.
במשך שבע שנים שרר ביוון משטר צבאי, ועם חידוש הדמוקרטיה שב קונסטנטינוס בשמחה רבה לארצו כדי למלוך עליה, אבל הוא לא התקבל בזרועות פתוחות…
במשאל עם שהתקיים זמן קצר לאחר מכן הוחלט לבטל את המלוכה, ומעמדו המיוחד של המלך נשלל ממנו. הוא שב ללונדון שם התגורר עד מותו.
לפני כ-30 שנה דרש משרד הפנים היווני שקונסטנטינוס יבחר לעצמו שם משפחה. עד אז לא היה לו שם משפחה משום שהוא היה שייך לבית המלוכה. עם זאת, המלך הגולה סירב בכל תוקף, וטען כי זאת עזות מצח מצד השלטון שמורד בו לדרוש ממנו דרישה מחוצפת שכזאת. בעקבות כך בוטלה אזרחותו היוונית.
כך לאורך שנים רבות המשיך קונסטנטינוס 'להרגיש מלך' למרות שבעולם כבר שכחו מזמן שפעם היה מלך שנשא את השם הזה.
לאחר מותו, החליטו כל קרובי משפחתו הקרובים והרחוקים, שנמנים על בתי המלוכה שעדיין פעילים באירופה, לערוך לקרובם הלוויה מלכותית. דווקא המלך הבריטי נעדר ממנה ולא גילה עניין רב בכבוד האחרון שהתבקש לחלוק לבן דודו, אבל מלכי דנמרק ושבדיה, בלגיה וספרד ועוד, ניאותו להשתתף והגיעו ליוון כדי להשתתף בהלוויית המלך היווני האחרון.
אולי אנחנו יכולים ללמוד מזה, שעל מעמד המלוכה לא מוותרים בשום אופן, גם אם אין לו שום משמעות בעיני אחרים.
על אחת כמה וכמה כשאנחנו בני מלכים, תואר עם תפקיד שיש בו מחויבות רבה, כמה אנחנו צריכים להיאחז בתואר הזה, ולדבוק בו בכל עוז ותעצומות.