יעקב א. לוסטיגמן
כבר יותר מ-20 שנה שהרב ישראל דחבש פעיל בארגון אחינו, ובמסגרת הפעילות הוא חווה אינספור אירועים מעניינים שעל כל אחד ואחד מהם היה אפשר לכתוב ספר שלם.
לצד הפעילות הענפה ב'אחינו' יושב הוא ועומל בתורה בספסלי בית מדרשו שהקים מרן שר התורה והענווה הגר"ש בעדני זצ"ל, ובמשך שנים רבות היה דבוק בו בלב ונפש, והיה אחד האנשים הקרובים ביותר אל הרב. זאת, כך מספר לנו הרב דחבש, הודות לעצם העובדה שהוא משמש כפעיל קירוב ב'אחינו', תחום שהיה קרוב במיוחד ללבו הטהור של מרן הגר"ש בעדני זצ"ל.
"ההיכרות שלי עם הרב החלה כשהייתי תלמיד בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה שבירושלים", מספר הרב דחבש.
"שנים קודם לכן עמדו בראשות הישיבה מרן חכם שלום כהן זצ"ל יחד עם מרן הרב בעדני זצ"ל. בהמשך עבר הרב בעדני לבני ברק להקים בה מוסדות תורה לבני עדות המזרח, ולבקשתו של חכם שלום כהן, הוא היה בא מדי שבוע כדי לסייע לו בהנהגת הישיבה בירושלים.
"כשאני למדתי ב'פורת יוסף' הרב בעדני כבר לא היה ראש הישיבה, אבל היה מגיע כל שבוע ביום רביעי. את הלילה הוא היה עושה בירושלים, בישיבה, ורק ביום חמישי היה חוזר לבני ברק.
"בישיבה היה מוסר שיעורים ושיחות חיזוק, וכך נוצר הקשר הראשוני. לא הייתי מתייעץ אתו באותם ימים, זה היה קשר מרחוק, אהבתי לשמוע אותו, לפעמים הייתי ניגש אחרי השיעור לומר תודה ולשאול את הרב איזו שאלה מעניין השיעור, אבל לא מעבר לזה.
"במיוחד חקוקות בעצמותי הדרשות שהיה אומר מדי שנה ביום הכיפורים, לפני תפילת נעילה. הרב זצ"ל היה עולה להתפלל נעילה כשליח ציבור, ולפני שפתח בתפילה הוא היה אומר דברי כיבושין.
"היה מסר אחד שהוא היה חוזר עליו מדי שנה בשנה: "אנחנו עכשיו ביום כיפור לפנות ערב", הוא היה אומר, "אתם התפללתם במנחה של ערב יום הכיפורים, בתפילת ערבית, שחרית, מוסף ומנחה, כל אחד ואחד התפלל על ענייניו האישיים, וכל התפילות שלכם התקבלו! עכשיו, את תפילת הנעילה תקדישו בבקשה לכלל ישראל. אתם כבר מסודרים, כבר התפללתם על עצמכם, עכשיו תתפללו על כלל ישראל, על כל אותם יהודים שלא יודעים להתפלל על עצמם, על עם ישראל בכללותו שיזכה לשנה טובה ומבורכת, שנה בלי אסונות ובלי פגעים רעים, שנה של גאולה וישועה".
"הדרשה הזאת היתה חודרת לנו לעצמות, ואחריה תפילת הנעילה היתה נראית אחרת לגמרי, כל בניין הישיבה רעד מכח התפילות הללו, אחרי דברי הכיבושין של הרב זצ"ל".
קירוב רחוקים
"כשהתחתנתי ועברתי לגור בבני ברק, חיפשתי כולל אברכים בבני ברק להיכנס אליו. ניגשתי לחכם שלום כהן זצ"ל שהיה ראש הישיבה ואתו הייתי מתייעץ ושאלתי אותו, לפי מה אדע איך לבחור כולל?
"אמר לי חכם שלום זצ"ל, אתה תבחר כולל שבראשו עומד תלמיד חכם בעל שיעור קומה!", כמו שאומרים חז"ל 'עשה לך רב'.
"אחרי כזאת תשובה די היה ברור לי לאיזה כולל אני רוצה להתקבל. הלכתי לכולל של הרב בעדני, ביקשתי לדבר עם ראש הכולל, ניגשתי למרן זצ"ל ואמרתי לו, הרב, שלום, אני רוצה להיכנס לכולל של כבודו לפי המלצתו של חכם שלום כהן…
"הרב בעדני שמע את בקשתי והשיב לי תשובה שענתה רק על מחצית מהבקשה שלי: "הכולל שלי כבר מלא עד אפס מקום", אמר לי הרב, "אנחנו כבר לא יכולים לקבל אברכים נוספים לצערי. אבל יש כאן עוד כולל, בסמוך, הכולל של הרב יזדי, שם יש מקום לאברכים חדשים, אני ממליץ לך שתלמד אצלו בכולל".
"שני הכוללים היו צמודים, למדנו בנפרד, אבל היה קשר בין האברכים. הרב בעדני היה מוסר אז שיחה קבועה בכולל שלו פעם בשבוע, ופעם בשבוע הייתי מדי יוצא מהכולל שבו למדתי בשעה 12 וחצי בצהרים, והולך לכולל הסמוך כדי לשמוע את הרב בעדני. כך הייתי דבק בו ושותה בצמא את דבריו.
"אחרי תקופה אמרתי לעצמי, מה זה? נכון שהרב יזדי גם הוא תלמיד חכם מובהק ואשרי מי שזוכה ללמוד תורה מפיו, אבל אני הרי מקושר עם הרב בעדני עוד מאז שלמדתי בישיבה, אני מרגיש שהדמות שלו משפיעה עלי, אני רק מסתכל עליו ומקבל יראת שמים, אז בגלל מלגה כספית אני מוותר על כל זה ולומד בכולל הסמוך?
"לקחתי את הגמרא שלי ועברתי ללמוד אצל הרב בעדני, בלי לקבל מלגה. בטחתי בקב"ה שלא יעזוב אותי, גם אם אין לי מלגה מהכולל.
"במקביל התחלתי לעסוק בקירוב רחוקים, במסגרת ארגון 'אחינו'. מדי פעם היו לי שאלות גם בהלכה וגם בהשקפה, הקשורות לנושא הזה. הייתי שואל את הרב בעדני, וגיליתי דבר מדהים: הרב בעדני מוכן לתת את כל אשר לו כדי לקרב רחוקים! הנושא הזה היה מאוד מאוד קרוב ללבו, בכל פעם שבאתי אליו לשאול אותו שאלה, תמיד היה לו זמן, הוא היה מדריך אותי בפרוטרוט, והיה מבקש ממני שאספר לו מדי פעם איך זה מתקדם ומה המצב.
"מאז נעשיתי יותר ויותר קרוב אליו, הוא קירב אותי ואהב אותי מאוד, רק בגלל העניין הזה של קירוב רחוקים.
"אחרי שהבאתי לפניו כמה אברכים שהתקרבו על ידי בסייעתא דשמיא והפכו לאברכים בני תורה, הרב בעדני לא ידע את נפשו, איזה אושר ושמחה, מאז הוא קירב אותי אפילו יותר ואמר לי שאני צריך לתת את כל הכוחות שלי כדי להעמיד עוד ועוד בעלי תשובה. מאז, כל פעם שביקשתי ממנו שקשור ל'דרשו' ול'אחינו', הוא היה נעתר בשמחה.
"הייתי מביא אליו נערים צעירים שאין להם שום היכרות עם היהדות, והרב במתק לשונו היה מדבר איתם ומאהיב עליהם את התורה והמצוות.
"עם הזמן, הפכתי להיות אחד מהנהגים של הרב בנסיעות ארוכות שהיה נוסע מחוץ לעיר, ובנסיעות היה מדבר איתי הרב בדברי תורה, מוסר, סיפורי צדיקים וכו', והקירבה היתה גדולה עוד יותר.
"בתקופה האחרונה הרב כבר אמר לי "ישראל, כל בוקר כשאתה מגיע לכולל, דבר ראשון תיגש אלי, לפעמים אני צריך אותך ואני זקוק לעזרה שלך".
מעשה ניסים
"פעם בשנה, לקראת חג הפסח, הייתי לוקח את הרב למסע חיזוק בדרום. היינו יוצאים מבני ברק בשעה תשע בבוקר, נוסעים לאשדוד, שם היה הרב מוסר שניים או שלושה שיעורים בבתי כנסת שונים בעיר, משם הייתי לוקח את הרב לנתיבות, הוא היה מוסר שם שני שיעורים נוספים, ולאחר מכן הייתי לוקח אותו לציונו הקדוש של הבבא סאלי זיע"א, שם היה מעתיר בתפילה, ומשם היינו חוזרים הביתה.
"במהלך הנסיעות הללו, היה הרב מבקש לבקר רבנים מקומיים באשדוד ובנתיבות, בעיקר רבנים צעירים שפעלו גדולות ונצורות בקירוב לבבות. הוא היה מגיע פשוט כדי לחזק אותם, לתת להם כתף ולהראות להם עד כמה הוא מעריך את הפעילות שלהם.
"בדרך כלל הייתי לוקח את הרב באוטו שלי, אבל שנה אחת משום מה הוחלט שניסע במכוניתו של הרב. היה לו נהג קבוע שהיה מסיע אותו כל בוקר מהבית לכולל ולאחר מכן מחזיר אותו הביתה, ולשם כך היה רכב שהיה מיועד לרב, רכב 'וולבו' ישן.
"כשיצאנו מבני ברק, אמר לי הרב שאכנס לתחנת דלק כדי לתדלק את הרכב: "הנהג שלי אוהב שהמיכל תמיד מלא עד למעלה", אמר, "הוא לא אוהב שמרוקנים את המיכל ורק אז ממלאים, אז אנחנו נמלא עכשיו דלק שיהיה לנסיעה הארוכה שיש לנו היום.
"עשיתי כדבריו ומילאתי את מיכל הדלק עד למעלה. יצאנו לדרך נסענו לאשדוד, נתיבות, כולל כמה ביקורים באשדוד ובנתיבות ולאחר ממכן שבנו לבני ברק. בכניסה לעיר העפתי מבט בלוח השעונים, כי רציתי לתדלק שוב על מנת להחזיר את הרכב מלא, והנה אני רואה דבר פלא: המחוג מראה שמיכל הדלק מלא עד תומו! לא זז אפילו במילימטר ממה שהיה בבוקר.
"אמרתי לרב, מה זה הדבר הזה? הרב עשה לנו פה מעשה ניסים? איך ייתכן שאנחנו נוסעים כל כך הרבה ולא ירד בכלל דלק?
"הרב צחק עלי והניף ידו בביטול, "אתה מאמין בשטויות האלו?", אמר לי, "אני יכול לחולל מופתים? אתה מצחיק!".
"אמרתי לרב, מה זה משנה מה אני מאמין, הנה המציאות טופחת לי בפנים, המיכל מלא דלק!", אבל הוא צחק ולא ענה לי על שאלתי.
אצל הרב מויאל
"פעם אחרת, בחזור מנתיבות, ביקש הרב בקשה חריגה: "סע דרך קרית גת", הוא אמר, "אני רוצה לבקר את רבי ניסים מויאל…
"התפלאתי מאוד, שאלתי את הרב מה יום מיומיים, הרב אף פעם לא מבקש לעבור דרך קרית גת, זה די מאריך את הדרך, אני אסע בשמחה לאיפה שהרב מבקש, אבל סתם מעניין מה פתאום החליט הרב לנסוע לקרית גת?
"השיב לי הרב תשובה שהממה אותי: "אני רוצה לבקר את הרב מויאל", אמר לי, "אם לא עכשיו אימתי? זאת השנה האחרונה.. ".
"אני כמעט עשיתי תאונה מרוב תדהמה. הגאון רבי ניסים מויאל זצ"ל, לא היה אדם צעיר, אבל הוא עדיין היה בכוחותיו… כשהגענו לקרית גת הוא קיבל קהל כרגיל, לא היתה סיבה לחשוב כזה דבר עליו, אבל בדיוק תקופה קצרה לאחר מכן החל להתאשפז שוב ושוב בבית החולים בגלל בעיות לבביות ולאחר מכן קיבל גם אירוע מוחי ל"ע, ולבסוף קיבלתי את הבשורה המעציבה על כך שהוא אכן עלה השמימה כעשרה חודשים לאחר שביקרנו אצלו. כמובן שלא הופתעתי, הרב בעדני כבר עדכן אותי מראש שזה עומד לקרות, ואני חייב לציין שזה היה מאוד חריג, הרב לא היה נוהג לספק תחזיות מהסוג הזה מה יקרה בעתיד. בדרך כלל היה מסתיר מאוד את הכוחות שלו, השתדל שלא יבחינו במדרגות הגבוהות שלו, אפילו מהאנשים הקרובים ביותר הוא היה מסתיר את עצמו".
חפשו צדיק שיגזור
"פעם סיפר לי הרב עצמו סיפור מאוד יפה: הוא היה בחו"ל, אם אני זוכר נכון זה היה באמריקה, והנה ניגשת אשה בקול בכיה נורא, מבקשת ברכה שתזכה לילדים, כי היא נשואה כבר 15 שנה ולא זכתה להיפקד.
"הרב בירך אותה מכל הלב. אגב, בהזדמנות אחרת הוא הסביר לי פעם למה הוא מברך אנשים: "הברכה שלי לא עוזרת בכלל", הוא אמר על עצמו, "אבל כתוב שצריכים להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, והרי הקב"ה מברך את עצמו ישראל באהבה בכל עת ובכל שעה, אז כדי להידבק במידותיו גם אני מברך, למרות שהברכה שלי אין בה שום כח לפעול ישועה.
"בכל אופן, במקרה הזה אותה אשה שבכתה בפני הרב לא הסתפקה בברכה. היא דרשה בתוקף שהרב יגזור בגזירה שהיא תזכה לבן בתוך שנה. לאותה אשה הצטרפה גם קרובת משפחה שלה, שהיתה מאוד תקיפה ועמדה על כך שהן לא עוזבות את המקום בלי שהרב יבטיח להן שהגברת תזכה להיפקד בילד לתקופת השנה.
"אמרתי להן שאני לא יכול להבטיח דבר כזה", סיפר לי הרב בעדני. "חז"ל אמרו "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", תחפשו צדיק שיגזור, אני לא צדיק ואין לי שום יכול לגזור גזירות או להבטיח הבטחות. אני לא יודע מה יהיה איתי מחר, אתם רוצים שאני אבטיח ילד בעוד שנה?
"אבל הן המשיכו לבכות ולהתחנן, עד שלא יכולתי לעמוד עוד בפני הדמעות", הוא סיפר, "עשיתי איתם פשרה… אתם אומרים שאני צדיק, ואני יודע את האמת שזה לא נכון. אני עכשיו אגזור שהיא תזכה לילד, אבל אני הרי יודע שלגזירה שלי אין שום כח, לכן אני אומר שזה יהיה בתור ברכה בלבד, אתם טועים לחשוב שאני צדיק ושיש לי כח לגזור, אז אני גוזר על דעתכם".
"הרב סיפר לי שאחרי שנה אכן זכתה האשה להיוושע ונולד לה ילד, הם אפילו הזמינו אותו לשמש כסנדק בברית.
"אמר לי הרב, "תראה מה זה, הברכה עזרה בסופו של דבר, כמו שאמרו חז"ל "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך"…
בחלום אדבר בו
"לי עצמי היה פעם סיפור מאוד מעניין, הייתי זקוק לישועה באיזה עניין שמאוד הפריע לי ולכל המשפחה, וביקשתי מהרב ברכה, הוא אכן בירך אותי מכל הלב, אבל לא תמיד הברכה עבדה כמו מטה קסם.
"אחרי תקופה אני חולם לילה אחד שאני נמצא בכולל, קם מהמקום שלי, ניגש למשרדו של הרב בעדני, ומספר לו שיש צער גדול אצלי בבית בגלל העניין הזה, ואני לא יודע מה לעשות, ובחלום, הרב מרים את ידו וקובע "תכלה שנה וקללותיה", ויקץ ישראל והנה חלום…
"באתי בבוקר לרב בעדני ואמרתי "הרב פועל ישועות לא רק בהקיץ, גם בחלום הלילה הרב מברך אותי". סיפרתי לו את הסיפור ואמרתי לו שבחלום ראיתי אותו אומר "תכלה שנה וקללותיה". הוא צחק ואמר לי "טוב, אז שתכלה". ובאמת מאז העניין הזה בא על פתרונו בשלום ולא היה לנו עוד צער מזה.
"אצלו זה תמיד היה ככה, גם כשהוא פעל ישועה, זה היה תוך כדי שהוא היה צוחק ומקטין את עצמו, כאילו שהוא לא ראוי לברך את ישראל ושלברכות שלו אין שום כח, אבל באמת היה להן כח עצום, וראינו פעמים רבות שבזכות הברכות שלו, אנשים רבים זכו לישועות באופן על טבעי…
"יש לנו עוד סיפורים רבים לספר על הרב זצ"ל", מסיים הרב דחבש את חלקה הראשון של השיחה, "אפשר לכתוב ספרים שלמים על הרב בעדני זצ"ל, אבל החלק הכי חשוב זה שאנחנו איבדנו אבא ומורה דרך. מי יתן לנו תמורתו? נותרנו כצאן בלי רועה!
"עבורי באופן אישי האבידה גדולה הרבה יותר, כי במשך עשרות שנים התרגלתי לחיות בצלו של גדול בישראל, ולא הרמתי יד או רגל בלי לשאול בעצתו קודם לכן. עכשיו מה נשאר לי? גם אם אלך לגדולי ישראל האחרים, הם לא יקרבו אותי כמו שהרב זצ"ל קירב אותי, ולא אוכל לשאול אותם בכזאת תדירות כמו שהייתי שואל אותו כל שאלה באופן יומיומי…
"אין לנו אלא להידבק בדרכיו, ללמוד ממעשיו, ולהשתדל לצעוד בדרך בה הדריך אותנו. ואני בטוח שהרב זצ"ל מעתיר עלינו בתפילה משמי מרום, ובוודאי פועל ישועות עבור עם ישראל, והלוואי שיצליח גם לקיים את משאת נפשו ולקרב לנו את הגאולה השלמה במהרה".