בשלב מסוים נגמרו הנושאים והשתררה שתיקה של דקותיים, פתאום יהודה פנה אלי שוב: "תראה, אם אנחנו כבר מדברים על נושאים כאלו, מעניין אותי מה אתה יכול לומר לי על משהו שמטריד אותי כבר הרבה זמן"

מאת: הרב ישראל היימן

יהודה – בחור ישיבה חביב התיישב לידי באוטובוס המפליג ירושלימה.

השיחה בינינו התחילה עם השאלה הבנאלית של "אני צריך להגיע ל… איפה אני צריך לרדת?"

משם היא התגלגלה בנעימות לשיחה ידידותית בין אנשים שלא נפגשו מעולם ואולי גם לא יפגשו אף פעם.

באיזה ישיבה הוא לומד ובמה אני עוסק, איפה הוא גר וקצת משפחולוגיה שלי…

מהון להון השיחה נהיתה קצת יותר עמוקה, בלי לשים לב עברנו לדבר על משמעויות והרגלים, על איזונים ובלמים ומצאתי מולי בחור מבין ענין ועמוק, שניתן לפתח איתו נושאים מעניינים וליהנות מהשיחה איתו.

בשלב מסוים נגמרו הנושאים והשתררה שתיקה של דקותיים, פתאום יהודה פנה אלי שוב: "תראה, אם אנחנו כבר מדברים על נושאים כאלו, מעניין אותי מה אתה יכול לומר לי על משהו שמטריד אותי כבר הרבה זמן".

הקשבתי בנימוס והוא התחיל לספר: אני לא יודע מתי זה התחיל אבל כבר כמה שנים שאני ממש סובל מתופעה שלא מצאתי לה אח ורע, אני מכיר סיפורים על אנשים שמכורים לכל מיני דברים אבל על התופעה הזו שיש לי, אני לא שמעתי מעולם.

נו, חשבתי, תגיד כבר מה הבעיה, למה אתה מותח אותי…

יהודה לא איכזב וניגש ללב העניין:

"אני מכור למוזיקה, אבל לא מה שאתה חושב, לא כל היום עם אוזניות, זה משהו אחר. בכל פעם שיוצא דיסק או קליפ חדש אני מרגיש שאני לא יכול להתרכז בכלום ,עד שאני שומע אותו כמה פעמים ולומד אותו על בוריו, בכל פעם שמתפרסם על מישהו שהוציא דיסק של מוזיקה מהסגנון שאני אוהב, אני עוזב הכל מתעסק כמה ימים בלהשיג את השירים ולשמוע אותם כמה פעמים, אני יכול להיות באמצע לכתוב 'חבורה' או בדיוק להתחיל עם חברותא חדש, לא משנה מה, אני מרגיש כזה דחף לעשות את זה, שאני לא מצליח לעצור את עצמי.

"המעניין הוא שמיד אחרי שאני מכיר כבר את השירים ולומד אותם, אני יכול לחזור ללימוד או לשאר עיסוקי בלי שהנושא יעניין אותי, אפילו אם עד שיצא עוד משהו חדש יעברו חודשים ארוכים. הנגן יכול לשכב בארון בלי שאני אפתח אותו. אבל רק יוצא משהו חדש – הכל מתעורר, אני כמו נמר משחר לטרף, ולא נרגע עד שהשגתי את מה שאני צריך.

"ניסיתי כל מיני דברים, המשיך יהודה, הלכתי לכל מיני יועצים ומבינים, אני מרגיש שבדבר הזה כאילו אין לי בחירה בכלל, זה בכלל לא נתון להחלטה מודעת שלי. זה לא משהו גרוע, אבל זה לא נתון לשליטה שלי בכלל, ועצם הדבר שיש משהו שאני לא שולט בו מפריע לי מאד!".

המשפט הזה הקפיץ אותי!

הסתובבתי בחדות על ספסל האוטובוס. "אין דבר כזה מעבר ליכולת הבחירה!!", אמרתי לו בנחרצות. "אין מצב כזה שלאדם אין בחירה. הבחירה זה הכח הגולמי הכי חזק שקיבלנו כנבראים, בשביל שנוכל לחיות כאן, אם לא כח הבחירה לא היינו שורדים את תהפוכות העולם אפילו חמש דקות, רק מהלבטים והרצונות הסותרים שלא היינו יכולים להחליט ביניהם…

"קח את פרעה כדוגמא", אמרתי לו תוך שאני מצלצל בפעמון האוטובוס, בשביל לרדת בתחנה הקרובה, "בשבע מתוך עשרת המכות, משה נותן התראה לפרעה לפני המכה, שלושה שבועות בוקר בוקר. ופרעה מהתל בו, הוא לא מוכן לשמוע על האפשרות אפילו של להוציא את בני ישראל ממצרים. ואני שואל אותך, מילא במכות הראשונות שעוד הייתה לפרעה בחירה היה טעם בהתראות האלו, בחז"ל מבואר שבחמשת המכות האחרונות כבר ניטלה מפרעה הבחירה והוא היה במצב של 'הכבדתי את ליבו' מושלם, בלי אפשרות לחשוב בכלל, אז מה הטעם להתרות בו? הקב"ה רוצה להעניש אותו? שייתן לו חמש מכות ברצף וזהו, לא חבל על הזמן?"

"שאלה טובה", אמר יהודה. "אתה רוצה לרמוז שאני במצב של פרעה?", הוא חייך בשובבות.

"לא!", עניתי, "אבל התשובה שר' משה פיינשטיין עונה על השאלה הזו, תעזור גם לך להבין את המקום שלך ולנסות לצאת מזה".

יהודה קם יחד איתי וירדנו מהאוטובוס, הוא היה צריך לרדת כמה תחנות אחרי אבל הסקרנות שלו וההקבלה שעשיתי לו עם פרעה, כנראה סיקרנו אותו מאד…

"אז מה התשובה?", הוא שאל בלהיטות.

"ר' משה פיינשטין אומר כאן יסוד עצום", עניתי לו. "הוא מבאר שאכן ניטל מפרעה כח הבחירה, כי הקב"ה רצה להעניש אותו ולקיים את ההבטחה שניתנה לאברהם 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי'. אבל כל זה הוא רק כלפי יראת העונש, כלומר הקב"ה חיזק את ליבו באופן שהוא לא חש את העונשים הכבדים שנתכו עליו, והוא לא ראה בהם משהו שאמור להביא אותו לחזור בתשובה ולשמוע בקול הבורא, אבל כלפי יראת הרוממות – מייסד ר' משה – אין מצב בעולם שניטלת הבחירה משום אדם בעולם, אין יכולת ליטול את הבחירה מכל יציר נברא, לעמול על השגת הרוממות.

"כאשר מגיעים ליראת הרוממות, כלומר להשגות גבוהות יותר ביחוד ה' ובכוחו העצום של בורא העולם, ההשגה הזו גופא נותנת את הכח לבחור בטוב, לא בגלל שחייבים אלא כי אני רוצה להיות יותר טוב, כי אני מכיר בכוחו וגדלותו של ריבון העולם.

"ושלא תטעה יהודה, יראת הרוממות היא לא רק כלפי השגה של יחוד ה', אלא גם כלפי קדושת התורה ועוצם גדלות מצוותיה, אם מעמיקים בעניינים האלו, אז הרצון לקיים מצוות וללמוד תורה, יושב על הרצון הפנימי שלנו שמסתדר יותר טוב, ושמתאזן עם הרצון האלוקי.

"גם אם אתה מרגיש שכביכול אין לך בחירה על משהו שאתה לא רוצה בו – לא משנה מה הסיבה – הדרך לגבור על זה היא רק ע"י ההגברה של הדבר האמיתי, של החלק אותו אתה רוצה, במקום הדבר ש'משתלט' עליך. אם תעמיק ותלמד על קדושת התורה ועל חשיבותה, אם תגביר אצלך את החלק הרוחני של קיום המצוות, יהיה לך הרבה יותר קל לגבור על מה שמפריע לך, ולעשות את מה שאתה רוצה באמת, גם בשעות קושי".

נפרדנו לשלום. לא נראה לי שאי פעם עוד אני אפגוש את יהודה, אבל את השיחה הזו ואת התובנה שיצאה ממנה, שנינו לא נשכח הרבה זמן…