ישראל וייס
במסגרת הפעילות שלי בישיבות לא ראיתי משהו יותר חזק ומצליח לגרום לשינוי מהקצה לקצה לטובה אצל הבחורים כמו, באותו רגע שהבחור מקבל 'מתיקות התורה' ומקבל 'גישמאק בלימוד'. קשה מאוד להסביר בכמה שורות מה עושים ואיך פועלים, אבל אנסה לתת כמה עצות.
- הנני מוכן ומזומן.
לפני שניגשים ללמוד את התורה הקדושה,חייבים להתבונן רגע אחד.
אם למשל ניתן ליהודי חסידי להחזיק בידיו את הגארטל של הבעל שם טוב הקדוש הוא יתרגש מאוד, נכון? אם ניתן לכל יהודי תלמיד חכם להחזיק ביד שלו את כתב היד של הרמב"ם, הידיים שלו ירעדו מהתרגשות. אז הנה, אנחנו כולנו מחזיקים בידיים שלנו את התורה הקדושה שנכתבה על ידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, בורא כל העולמים נתן לנו את התורה הקדושה. הרי העולם קיים כבר 5,781 שנה, והתורה נבראה אלפי שנים קודם לכן, וניתנה לעם ישראל כדי שנעסוק בה כל ימות עולם.
כשאתה חושב על זה ככה, יש לזה משמעות אחרת לגמרי!
זה מעביר רעד בלב, הרגשה אחרת כשבאים ללמוד ככה את התורה הקדושה.
- מסרים ואיתותים מאבות אבותינו
אנחנו תמיד אומרים לבחורים, תחשוב שייתנו לך עכשיו לכתוב מכתב לנכדים שלך, יפתחו אותו בעוד 60 שנה, אתה תכתוב אותו ככה בקלות ראש, כלאחר יד? לא! תשקיע הרבה מחשבה. ואם זה מכתב לנינים שיפתחו אותו בעוד 100 שנה? כמובן שתשקיע יותר. עכשיו בוא נחשוב ביחד כמה השקיעו חז"ל כשכתבו לנו את הגמרא לפני אלפיים שנה… כל מילה מדוקדקת, כל שאלה במקומה עומדת, הכל מתוכנן לפרטי פרטים, ברוח הקודש, ובמסירה מדור לדור. ולכן כשאנחנו לומדים אנחנו צריכים להתחבר לאווירה הזאת, ולהבין שכל מה שאנחנו רואים בגמרא, זה מסרים ואיתותים מאבות אבותינו, ויש הרבה מאוד עומק, מחשבה ותוכן בכל מילה ובכל אות.
- המכתב האישי שלך
להבין שהתורה מדברת אלי, אליך, לשכן שלך, לכל יהודי ויהודי באופן אישי. הגמרא שאנו עוסקים בה, היא מכתב אישי שכתבו לנו התנאים והאמוראים, הם פנו אלינו וכתבו לנו, לכל אחד ואחד מאיתנו, מה מותר מה אסור, איפה צריכים הרחקות וסייגים, מתי העובר על דברי התורה חייב ומתי הוא פטור ועוד ועוד.
לכל יהודי יש חלק בתורה, "בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה", בהתחלה זה 'תורת ה', אבל אחר כך היא הופכת להיות 'תורתו', התורה של כל אחד ואחד, וככל שעוסקים בה יותר זוכים להרגיש את ההרגשה הזאת ביתר שאת.
- הכי חשוב, לסכם מה שלמדת
הכי חשוב, לסכם כל סוגיה. כשמסיימים ללמוד לסגור את הגמרא, ולחזור עליה בקיצור נמרץ על מה שלמדנו, שיהיה מסוכם בצורה ברורה. לא רק שזה עוזר לנו לזכור את הנלמד בהמשך הדרך, אלא שזה גם נותן לנו תחושת סיפוק. הנה, התייגעתי, השקעתי, התאמצתי במשך שלוש שעות של לימוד, ועכשיו כשסיימתי יש לי ביד עמוד או דף שלם של גמרא. היש לך הנאה גדולה מזאת? בחור שמתרגל לייצר לעצמו את הסיפוק הזה בכל פעם אחרי שהוא לומד, יש לו חשק ורצון ללמוד שוב גם בסדר הבא…