"ולמען ספר שמי בכל הארץ" (ט', ט"ז)
בשבתו בשכונת 'זכרון מאיר', נקשר רבי משה טורק בלב ונפש עם המרא-דאתרא עמוד-ההוראה, מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, בעל 'שבט הלוי'. במשך עשרות שנים הם גרו בסמיכות ושכנות זה לזה [-ביתו של רבי משה ברחוב ברטנורא 9 היה ממוקם מאחורי ביתו של הרב וואזנר ברחוב הלפרין 13], כשכל השאלות המעשיות שהתעוררו בבית בחיי היום-יום, קטנות כגדולות, הופנו אליו.
במשך שנים רבות, השתתף רבי משה בקביעות בשיעורי ההלכה שהיה הרב וואזנר אומר באחד מימות השבוע בבית-מדרשו, בהשתתפותם של מורי-הוראה ותלמידי-חכמים רבים מכל רחבי העיר. כך גם בשלושים השנים האחרונות, היה אוכל סעודה שלישית בביתו, ואחר כך מזדרז ל'טיש' שערך הרב וואזנר לתלמידיו בחדר-אוכל של הישיבה, ומאזין בשקיקה ובצימאון לדבריו.
הוא היה אומר, כי דרשותיו ומוסריו של הרב וואזנר, ממלאים אותו בכוחות רוחניים לקראת השבוע הקרוב. וגם בשאר הדרשות שנשא במועדי השנה; דרשת שבת שובה, דרשת שבת הגדול, מעמד שירת הים בליל שביעי של פסח ועוד הזדמנויות אחרות, היה רבי משה נמנה בין היושבים ראשונה במלכות, בהתבטלות עצומה ובכניעה אופיינית, מתוך השתוקקות אמיתית לשאוב ממנו מלוא חופניים.
רבי ישראל זיכרמן שליט"א, רבה של אחוזת ברכפלד במודיעין-עילית, סיפר כי פעם הוא אמר להרב וואזנר בשמו של רבי משה טורק את המשפט הבא: "כיום רבים מבקשים עצות וברכות מתלמידי-חכמים, אבל את יראת-הכבוד שהיתה בפרשבורג לתלמידי-חכמים כבר נדיר למצוא היום"… הרב וואזנר חייך, הוא נהנה מההגדרה הזאת, והגיב מיניה וביה: "נכון, אולם רבי משה טורק הוא אכן מאותם השרידים שיראים מתלמידי-חכמים באמת, כפי שהיה פעם"…
וכמים הפנים אל הפנים, הרב וואזנר מצידו השיב לרבי משה רחשי כבוד והערכה. רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א, רב מערב בני-ברק ודיין בבית-הדין 'זכרון מאיר', התבטא כי כמה וכמה פעמים הוא ראה בעיניו את ההתייחסות המיוחדת רצופת הכבוד וההערכה בה התייחס הרב וואזנר כלפי רבי משה, וממנה למד עד כמה הוקירו, העריכו ואהבו.
כשהיה בא להשתתף בסעודה שלישית בשבתות, היה הרב וואזנר מסמן לגבאים להושיבו בשורה הראשונה סמוך אליו. ופעם כאשר המארגנים הזיזו את השולחנות והצרו את ה'מזרח', הרב וואזנר ביקש שיסדרו לרבי משה מקום על ידו. כך הראה קבל עם ועולם את הערכתו והוקרתו כלפיו.
גם רעייתו של רבי משה, הרבנית טורק, בשנים עברו היתה נכנסת אל הרב על בסיס שבועי ממש. היא היתה מערבת אותו ונועצת בו בהקשר למפעלי הצדקה והחסד שנוהלו על ידה, והרב היה מעודדה ותומך בה ככל יכולתו בלב-רחב ונפש-חפצה.
זכרונות מהרב וואזנר מימי עלומיו
רבי משה הכיר את הרב וואזנר עוד לפני שעלה לארץ-ישראל, והיכרותו עימו החלה בימי עלומיו בוינה ובפרשבורג. אמו של רבי משה, מרת פראדיל טורק ע"ה, היתה בתו של רבי ברוך וייס זצ"ל מוינה, ובילדותו ובבחרותו היה רבי משה מרבה לבקר בעיר זו, בה כידוע התגוררו הוריו של הרב וואזנר. משם הכיר הרב וואזנר גם את משפחת חותנו של רבי משה – משפחת שלזינגר הכבודה, מנכבדי העיר, והעריך וייקר אותם מאד.
"זכור לי", סיפר רבי משה לימים, "כיצד כבר אז כולם שחו בהתפעלות אודות התמדתו ועמלו בתורה של הבחור הצעיר שמואל וואזנר, שלא העסיק אותו דבר מלבד תורה. ימים ולילות רצופים היה יושב בבית-הכנסת הגדול 'שיף שוהל' בעיר, והוגה בתורה עד כלות הכוחות. כמה פעמים הוא אף אושפז בבית הרפואה, משום שמרוב מאמץ ויגיעה החל לרדת לו דם מהאף"…
ופעם באחד הצומות, הוא התיישב ללמוד בבית-הכנסת בשקידה מסיום תפילת שחרית בשעה מוקדמת בבוקר, ועד שבאו 'בעלי- הבתים' בערב לתפילת מעריב. לאחר התפילה הוא חזר לבית הוריו לאכול משהו לאחר יום שלם של לימוד בצום, אך לא מצא דבר מה להכניס לפה, הארונות היו ריקים. לבסוף הוא מצא שני תמרים בודדים שנותרו בארון. הוא אכל אותם ושב חזרה לסדרי לימודו…
ברבות הימים כשרבי משה שוחח עם הרב וואזנר אודות התקופה ההיא, הוא התבטא באוזניו כך: "בבחרותי לא הייתי מהגאונים וגם לא מהלמדנים, הייתי מהשקדנים!"…
ועוד שמע רבי משה מהרב וואזנר אודות שנות צעירותו: כי כאשר למד בישיבת צעהלים, אצל הגה"ק רבי יוסף אלימלך כהנא זצ"ל, אב"ד אונגוואר, בלילות היה לן בדירה של משפחת בלוי – מנכבדי הקהילה שם. הוא לא היה מאחר לישון בלילות, אלא הקפיד תמיד ללכת לישון בשעה סבירה, אולם בבוקר היה מתעורר בשעה מוקדמת ולומד לפני התפילה. הוא אמנם התחיל ללמוד בשקט, אך תוך כדי התלהטות הלימוד מבלי שימת לב לפעמים היה מגביה את קולו בהמשך, ולא פעם נאלצה בעלת-הבית לדפוק בדלת ולבקש ממנו ללמוד יותר בשקט, כי בני-הבית ישנים עדיין…
מאוחר יותר המשיכה ההיכרות ביניהם בעיר פרשבורג. לאחר שבשלהי שנת תרצ"ז, בא הרב וואזנר בקשרי אירוסין עם בת הרבני הנכבד רבי מרדכי גלבר זצ"ל, מחשובי הנגידים בעיר, והיה סמוך על שולחנו במשך שנתיים. רבי משה סיפר, שכאשר רבי מרדכי בחר ברב וואזנר כחתן לבתו, הקהילה היהודית בפרשבורג סערה וגעשה… כולם התפלאו איך נגיד חשוב ונכבד כמותו לא מייחס חשיבות לייחוס ולעושר, ואינו מחפש חתן שהתמקצע במקצוע לצורך פרנסתו, אלא בוחר חתן ממשפחה שלא היתה מפורסמת כל כך בייחוסה, רק בגלל היותו ספון בבית-מדרש מבוקר ועד ערב. רבי מרדכי היה הראשון בפרשבורג שההין לעשות כדבר הזה, והשידוך הזה גרם להרמת קרן התורה ולקידוש שם שמים.
המרא-דאתרא מרן הגאון רבי עקיבא סופר זצ"ל בעל 'דעת סופר', שרצה להראות את הערכתו והוקרתו לרבי מרדכי על הצעד שעשה, הגיע לחופה רגלית כשהוא לבוש בבגדי שבת. הרבה אנשים שראו את הרב צועד ברחובה של עיר סתם כך באמצע יום בהיר, הסתקרנו לאן מועדות רגליו והתקהלו מאחוריו, וכך הגיע למקום בו נערכה השמחה עם קבוצה גדולה של אנשים, והמעמד הזה גרם להדים רבים בקרב ה'בעלי-בתים' בעיר.
רבי משה סיפר עוד, כי הוא שמע בשעתו מחבריו בעיר פרשבורג, כי בשבת אחת אירעה לרב וואזנר טעות, והוא כיבה את מנורת החשמל בשוגג. כתשובת המשקל הוא קיבל על עצמו לסיים את מסכת שבת מאה פעמים!… ועל ידי לימוד מסכת זו העוסקת בהרבה עניינים הנוגעים למעשה הוא החל להשקיע בלימוד הסוגיות אליבא דהלכתא ולעסוק בהוראה.
ברבנות 'זכרון מאיר' בבני-ברק
בשנת תש"ז, כאשר נקרא הרב וואזנר ממקום שבתו בירושלים לכהן בקודש כרב ומרא דאתרא ד'זכרון מאיר' בבני-ברק, רבי משה נקשר אליו שוב בקשר איתן, קשר שנמשך עד יומו האחרון.
בשנים הראשונות לרבנותו, היה זה עוד בחיי חיותו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל אשר התגורר בפאתי השכונה, וה'חזון איש' קרבו קרבה גדולה, ונהג בו כבוד גדול כדין מרא דאתרא. כידוע, הוא היה קם לכבודו כל אימת שפקד את מעונו. פעם כאשר הרב וואזנר השתתף בשמחה משפחתית שערך רבי משה בביתו, תוך כדי שיחה ידידותית ביניהם התבטא הרב וואזנר ואמר לו: "העולם אינם יודעים כי אם אחוזים קטנים מיחסי האהבה והקרבה להן זכיתי מרבינו ה'חזון-איש'. פעם בינינו קשר נפשי עמוק במיוחד. עד כדי כך, שכאשר הייתי צריך פעם בערב אחד לצאת מהעיר אמר לי ה'חזון-איש' למחרת – 'הרגשתי כי אתמול לא היית כאן'"…
הרב וואזנר נשא את רבנותו בשכונת 'זכרון מאיר' ברמה, והוסיף הדר ותפארת לתפקידו. הוא עמד בעינים פקוחות על גדרי ההלכה והדת בשכונה; כשרות, צניעות, מקוואות, עירובין ועוד, במסירות-רבה ומבלי היסח-דעת. רבי משה סיפר, שכאשר הוא השתתף פעם בשמחה משפחתית בביתו, הוא כיבדו בכוס יין ל'לחיים'. אך הרב דחה זאת בחיוך, ואמר בנועם: "וכי אינכם יודעים שהרב של זכרון-מאיר אסור לו לשתות רביעית יין… הוא אמור להיות צלול ומיושב כדי להשיב לשואליו דבר ד' זו הלכה מבלי לטעות ולהיכשל חלילה"… אך לבסוף טעם טעימה קלה מהיין כדי להפיס דעתו של בעל-הבית.
כך גם עמד כצור חלמיש ולחם את שמירת צביונה ואופייה של השכונה בעזות ובתקיפות דקדושה, מבלי לשאת פנים לאיש. בד בבד, לצד תקיפותו וסמכותו העליונה, גם הרעיף הרב וואזנר הרבה חום, נעימות וחביבות על בני השכונה, וכולם הרגישו אהובים ורצויים אצלו. הוא הצטייר בעיניהם כמו אב רחום הקשוב למשאלותיו ודואג לצרכיו של כל יחיד ויחיד בסבלנות ובמאור-פנים. הנהגה זו בלטה במיוחד בימים-טובים ובימי חול המועד, כל מי שבא להקביל את פניו זכה לפנים מסבירות וחש את ליבו שופע האהבה והחיבה. הוא השקיע מחשבה ומאמץ איך להתייחס לכל אחד מהבאים באופן אישי; לראשון שאל ״מה שלום אביך?״, לשני שאל ״איך אתה בעבודה?״ אצל השלישי התעניין ״מה עם הגמ״ח שלך?״. כך קירב את כולם בחכמה ובתבונה.
טוב לי ׳זכרון מאיר׳ מכל הון שבעולם"
בשנת תשי״ט, כאשר שהה הרב וואזנר בארצות-הברית במשך תקופה של כמה חודשים, פרחו שמועות בבני-ברק כי הסכים ליטול על עצמו עולה של רבנות בעיירה גדולה שם, ומתכנן לנטוש את 'זכרון מאיר'. רבי משה שהיה דבוק בו בלב ונפש הזדרז לשלוח אליו מכתב בהול מארץ-ישראל באמצעותו ביקש לברר אם נכונה השמועה, ובמידה ואכן כן, הפציר והתחנן לפניו שישנה את החלטתו וישאר ב'זכרון מאיר'. הרב וואזנר השיבו מכתב עם תשובה חד-משמעית, כי אין בדעתו לעזוב את 'זכרון מאיר' וכל שמועה אחרת שבאה לאוזנו בשקר יסודה. בין שורות המכתב ניכרים היטב קשרי הידידות, האהבה והערכה ששררו בין הרב לתלמידו. להלן המכתב המרגש עם קטעים מודגשים:
בעזה"י, ה' טבת תשי״ט.
כבוד ידידי ואהובי מאד נעלה הרבני המפואר ונכבד מאד כש״ת מו״ה משה טורק ה״י.
אחדשה״ט באהבת עולם.
יקרת מכתבו תוכו רצוף אהבה קיבלתי ונהניתי מאד מאהבתו השוקעת מתוך שורותיו הנעימים, ומה מאד יגל לבי בראותי אדם כמותו שיורד לתוך הבעיות שלנו מתוך כנות וידידות וגם מתוך הבנה, כאשר ראיתי כבר פעמים אין מספר.
ובעצם הענין, כבר שניתי ושילשתי לכמה ידידים בבני-ברק ו'זכרון-מאיר' שאין בדעתי כלל לקבל פה שום משרה, כי טוב לי ׳זכרון-מאיר׳ וסביבת תלמידי חכמים דשם מכל הון שבעולם, וכל מה שמפטפטים בענין זה כאילו היה כאן איזה בחירת רב או ר״מ הם שקר מוחלט. יש כאן חוגים שהיה להם נייח נפשם מזה, אבל נפשי סולדת מכל הענין ומכל המדינה הזאת שהשקר מעובה בה פי כמה מכל מקום, ואני מבקש לפרסם הענין הזה בכל מקום שאפשר, ובפרט בג׳ נקודות: כולל 'חזון איש', 'חוג חתם סופר' וסאטמאר, וכן בכותלי ישיבתי והמניין שלנו.
וכבודו שליט״א עשה בחכמה ודעת. יאמין לי כבוד ידידי שאני מחכה ליום שיבתי לפינת יקרת 'זכרון-מאיר'. בפרט אחרי שעיתוני השמאל פה התחילו לרדוף אחרי, בפחדם משיטתנו, ומה לי ולכל הצרות של פוליטיקה המאוסה של ארצות-הברית כדומה. טוב לי דף אחד גמרא עם הנו״כ ושולחן ערוך מכל כבוד שבעולם…
מבקש להעביר ברכת מזל טוב שלנו למשפחת אשתו תחי', ויהי רצון שיזכו לראות אך טוב וחסד כל הימים.
כאוות נפשכם הטהורה ונפש ידידכם באמת
מבקש לעבוד את ד' עם כולכם ומצפה לחסדי ה'
שמואל הלוי וואזנר
אב"ד זכרון מאיר
"איך הרב מחזיק על עצמו עול כבד כל כך"
על דו-שיח מעניין שקיים פעם הרב וואזנר עם רבי משה שח עד ראיה ושמיעה רבי יעקב זיאת שליט"א, מיקירי תושבי שכונת 'זכרון מאיר':
היה זה לפני קרוב לארבעים שנה, רבי משה נכנס לביתו של הרב וואזנר כדי לדון איתו על נושא נחוץ שעמד על הפרק. הרב וואזנר היה טרוד אז בכמה וכמה טרדות שהשתרגו על צוואריו, והיה נראה מותש מעט. רבי משה שהרגיש בכך אמר לו בהתפעלות: "ילמדנו רבינו! מנין לו הכוחות הגדולים הללו לשאת על כתפיו משא כבד כזה של שלל התפקידים שמוטלים עליו; גם להיות ראש-ישיבה, למסור שיעורים ולהעמיד תלמידים. גם להריץ תשובות לכל קצוות תבל. גם להורות בבית-הוראה מידי יום ביומו. גם לשבת כסאות למשפט כדיין. גם להדפיס ספרים בהלכה ובאגדה. גם לשמש ברבנות השכונה ולעמוד על המשמר על ענייני הדת וההלכה בעינא פקיחא. הכיצד בן אנוש שכוחותיו מוגבלים מסוגל לעמוד בכל כך הרבה מטלות ובהצלחה כה גדולה?"…
השיבו הרב וואזנר כך: "למדתי זאת מרבינו ה'חזון איש', אשר למרות שמשא העם כולו היה על כתפיו, בכל דבר שעסק בו באותו הרגע הנוכחי, היה שקוע בו כל כולו. עם כל ההוויה שלו. עם מאה אחוזים של ריכוז המחשבה, וכך הצליח"…
הרב וואזנר המחיש זאת באמצעות עובדה נוראה שראה במו עיניו: "פעם אחת נכנסתי לביתו של ה'חזון איש', אצלו הייתי כמו בן-בית ממש, ומצאתיו שוכב במיטתו מכוסה בסדין לבן מכף רגל ועד ראש. בתחילה נבהלתי מאד, חששתי פן קרה לו משהו. אך כשהרמתי את הסדין מעט, נדהמתי לראותו עירני, כותב דברי-תורה במרץ. שאלתיו – מה זאת? והוא השיבני: "כדי שאוכל להוציא פסק הלכה לאמיתה של תורה, אני זקוק לריכוז מלא, בלי שיור. בשביל זה אני צריך לא לראות כלום מסביבי מלבד מה שאני עוסק בו, כי כל דבר עלול להסיח את דעתי, ולכן אני מכסה את עצמי לגמרי"…
(מתוך הספר 'לדמותו של מחנך')