ביום ראשון שעעל"ט, ד' שבט (תשפ"ד), יום היארצייט של אבי מורי ז"ל, יצאתי לבית החיים כנהוג.
לפני שיצאתי לדרך, נזכרתי שבשנה שעברה ביום זה, שרר קור גדול מאוד, ועמדתי בבית החיים בלי כפפות [הענטשקעס – gloves], עד שאחד מבניי שיחי' שהבחין בזה, הסיר את הכפפות שלו מידיו ומסרם לי, כדי להקל עלי מן הקור. גם בשנה זו שרר קור גדול ביום זה, ועל כן – מתוך מחשבה שאיני רוצה להטריח את בני – טרם הנסיעה לבית החיים, מיהרתי וקניתי לעצמי כפפות חדשות.
כשהגענו לבית החיים, ראיתי שבניי עדיין לא הגיעו, ועל כן לבשתי את הכפפות והתחלתי לומר תהלים. באמצע אמירת התהלים הבחנתי שבניי מגיעים, ועל כן פשטתי את הכפפות והנחתי אותן בצד, כדי שאוכל להכין עבורם ספרי תהלים ונרות. כשסיימתי להכין את הנרות רציתי ללבוש שוב את הכפפות, אבל הן נעלמו! התבוננתי הנה והנה, אולם הכפפות לא נמצאו, כאילו בלעתם האדמה, היו שם רוחות חזקות, ויתכן שהם נסחפו ברוח קדים עזה למרחוק.
בלית ברירה המשכתי לומר תהלים בלי הכפפות, וכאשר בני הבחין בכך, שלף את הכפפות שלו, ושוב מסרם לי כאשתקד… אמרתי לבני: "דע לך, שהיום טרם יציאתי לבית החיים, נזכרתי במה שהיה כאן בשנה שעברה, והלכתי וקניתי לעצמי כפפות חדשות, כדי שלא אצטרך להטריח אותך. אבל כנראה, שמן השמים רוצים לזכות אותך במצות 'כיבוד אב'"….
ואכן בתנא דבי אליהו רבה (פרק כ"ז), אנו מוצאים לשון נורא "אין הקב"ה מבקש מן האדם, רק שיכבד אב ואם", הקב"ה אינו מבקש מאתנו מאומה, רק דבר אחד בלבד, "רק שיכבד אב ואם"!. נאר איין זאך בעט דער אייבעשטער, זאלסט מכבד זיין דיין טאטע און דיין מאמע [רק דבר אחד בלבד מבקש הקב"ה, שתכבד את אביך ואת אמך].
כשסיימנו לומר את פרקי התהלים, הלכנו אל עבר שערי בית החיים, שם נטלנו את הידים ושתינו "לחיים". בהיותנו שם על יד היציאה מבית החיים, פגשתי את אחד ממכריי, מחשובי חסידי קאסוב, והתעניינתי אצלו על מצב הבריאות של ידידי ש"ב, כ"ק אדמו"ר מקאסוב שליט"א. בין הדברים שאל אותי האיש: ביסט יעצט געווען אין בית החיים, און האסט געזאגט תהלים, האסטו אינזין געהאט דעם רבי'ן? (הייתי עכשיו בבית החיים, ואמרת תהלים, האם הזכרת את הרבי?)
עניתי לו: "אומר לך את האמת, שכחתי…".
כאשר בניי חזרו לביתם, וכבר ירדה החשיכה, חזרתי בגפי אל בית החיים, וניגשתי אל מקום קבורתם של הוריי ז"ל – אשר הם היו קרובי משפחה, ידידים ושכנים עם להבחל"ח האדמו"ר מקאסוב שליט"א – ואמרתי שם פרקי תהלים לרפואת האדמו"ר מקאסוב שליט"א (מרן שרגא פייביש בן מלכה).
כשסיימתי להתפלל, התבוננתי סביבי, ולפתע אני רואה את הכפפות שלי…
(אפיריון שלמה, משפטים תשפ"ד)