סיפר הגאון הגדול רבי ישראל בונם שרייבר שליט״א: בשנות בחרותי המאוחרות בישיבת פוניבז' כבר נישאו מרבית חברי, וכשהבחי ן בי הגרא"מ קרא לי אליו וקבע עובדה – שעלי להיות נתון ל'מחייב', לבוא אליו כל סדר עם שאלה בלימוד. ואף שבאותה עת למדו בישיבה מסכת נדרים – הודיע לי מרן (שבאותם ימים עוד למד סדר ב' בהיכל הישיבה) שהוא לומד בסדר שני נזיר… אי לכך, הוצרכתי ללמוד את שתי המסכתות, ולבוא מדי פעם בפעם עם שאלה טובה בלימוד במסכת נזיר.
בשנה השניה לסדר הנזכר, כשהגיע כבר סוף זמן חורף, זכיתי בשעטו"מ לבוא בברית אירוסי, כשהאירוסין התעתדו להיות בליל ר"ח ניסן – לאחר סיום הזמן בישיבה. באותו יום של ערב ר"ח, ההיכל כבר כמעט היה ריק מאדם, ואני התרתי לעצמי לפנות גם כן לדרכי – הלא אין ספק שאין כאן דחויה אלא הותרה ובהכי לא גזרו רבנן… אך הנה, בעת יציאתי החוצה, פגש בי מרן הגרא"מ ושאל: מה עם השאלה? לא הגעת היום…
אני לתומי לא הבנתי מה מתרחש כאן, וניסיתי להזכיר לרה"י שהיום לכאורה אני אמור לחגוג את שמחת התנאים, ולא של מישהו אחר אלא שלי… אבל הוא השמיע באוזני את דברי הרמב"ם: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה… ואפילו בעל אשה ובנים", והוסיף ואמר: "נראה לכאורה שהרמב"ם עולה בסדר ה'אפילו', בתחילה 'עני', אחר כך 'בעל יסורין' וכו', עד שהוא ממשיך לרום החידוש – 'אפילו בעל אשה ובנים'… אם כן אפוא מבואר שלבעל אשה ובנים קשה יותר ללמוד מכולם, ואתה, עדיין בחור ולא נכנסת לדרגת 'אפילו בעל אשה ובנים' וכבר אתה רוצה לסגור את הגמ'?…
בלית ברירה, פניתי אל החדר ו'חילצתי' מתוכו את החברותא, שהיה תוך כדי אריזת חפציו לנסיעה הביתה, ופנינו אל בית המדרש המרוקן להכין את השאלה… לאחר שעה של לימוד הסוגיא עלה בידי שאלה קשה כברזל, ופניתי למקומו של הגרא"מ – יש לי שאלה… אך כשראה אותי רה"י פטר אותי מיד, לך לחיים ולשלום…
ואף לאחר מכן, באחד מימי בין הזמנים הגעתי לתפילת מנחה בהיכל הישיבה, ומכיון שהיו שתי דלתות משני צדדי בית המדרש – מצאתי את עצמי נכנס אל מול פני הגרא"מ. ברגע בו ראה אותי סימן לי – מה עם קושיא?… את התפילה כבר ל א הספקתי, ונאלצתי להתפלל במקום אחר, אבל את הלימוד למדתי: אף פעם אין זמן של פטור, ובכל זמן מחוייבים לפי אותו הזמן. תמיד יש מה לעשות, ותמיד אפשר לעשות את מה שיש לעשות…
(גיליון ועד ליל שבת)