"אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה" (כ"ט, י"ח)
משה הומינר
בשורות הבאות נביא סיפור מופלא שסיפר הגאון הגדול רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל בשיחה שקיים עם בחורים, ובה ביקש לחזק אותם בעניין של הנהגות טובות וישרות בבין אדם לחברו.
השיחה נמסרה בי"ד אב תש"ס, וכדרכו בקודש, תיבל אותה הגרמ"מ שולזינגר במתק לשונו בשלל סיפורים ואמרות טהורות שהתנוססו בצידה.
אנו מביאים את הדברים תוך שינויי עריכה מסוימים, אבל נשתדל לשמור במידת האפשר על סגנונו המיוחד של הגרמ"מ זצ"ל,
יש נושא מסוים, שלא כל כך מדברים עליו, אבל לדעתי טוב לדבר על זה וצריכים לדבר על זה. כל בני הישיבות מכירים את הגאון האהוב רבי שמואל רוזובסקי. הוא היה ידוע כגאון גדול, אבל הוא היה גם בעל מידות טובות באופן מיוחד. לדעתי זה הא בהא תליא, בגלל שהיו לו מידות טובות, זכה לכזאת הרבצת תורה בהיקף שכזה.
פעם בא יהודי לרבי שמואל, ובפיו בקשה. מאחר ומציעים לבתו שידוך עם בחור מישיבת פוניבז', הוא מבקש מרבי שמואל שישיב לו על השאלות, כי הוא רוצה לברר על הבחור בצורה רצינית.
אמר לו רבי שמואל, בבקשה, תשאל מה שאתה רוצה.
התחיל אבי הנערה לשאול: כמה שעות ביום לומד הבחור הזה? איך ההבנה שלו בלימוד? האם הוא מתערב ושואל שאלות באמצע השיעור? השאלות האלו מלמדות על כך שהוא מבין את הסוגיא בצורה בריאה ומעמיקה? כשראש הישיבה משיב לו על השאלות, הוא מבין מה מסבירים לו או שהוא קשה הבנה חלילה?
אני לא הייתי נוכח שם, אבל סיפר לי מי שהיה שם, שאותו יהודי שאל את רבי שמואל 17 שאלות!!!
שאלתי את אותו אחד, אתה ספרת את השאלות שאתה אומר לי ככה 17 כמספר מדויק? הוא אמר לי שהוא לא ספר, אבל זה היה בין 15 ל-19 שאלות…
שוין, ברוך ה', האבא הזה כבר יודע את הדרגה של הבחור המדובר בלימוד, והוא מאוד מרוצה מהדו"ח שקיבל. אחרי שבא על סיפוקו וקיבל את התשובות שרצה לשמוע, הוא אומר "יישר כח לראש הישיבה, יישר כח גדול", ופונה ללכת.
אמר לו רבי שמואל, "יקירי" זה היה הביטוי שלו, "יקירי, חכה רגע!!! עד עכשיו אתה שאלת אותי, עכשיו יש לי זכות לשאול אותך כמה שאלות…".
***
לפני שנמשיך בסיפור, אני רוצה להסביר לכם מי זה רבי שמואל. באחרונה מלאו 21 שנה לפטירתו בכ"ז תמוז תשל"ט. כל המשתתפים כאן הם בני יותר מ-21, אבל אני מניח שלא ראיתם אותו. אנחנו היינו רואים אותו יום יום, הוא היה הולך כאן ב'זכרון מאיר', מביתו שברח' מלצר, לישיבה, דרך רח' וילקומירר, איפה שגר רבי מיכל יהודה (שליט"א) זצ"ל. בשעה 11 הוא היה הולך לישיבה, לפני השיעור, השיעור באופן רגיל היה נגמר בשעה 13:30 אבל אצלו זה היה נגמר יותר מאוחר, ואחרי השיעור הוא היה יורד בחזרה לכיוון הבית, ומגיע הביתה בשעה ארבע או חמש אחר הצהרים…
למה כל כך הרבה זמן? התושבים שגרו שם לא ישכחו את זה אף פעם: הבחורים היו מלווים את רבי שמואל בדרך הביתה, והוא היה מדבר איתם בלימוד, נעמד באמצע הרחוב ומדבר איתם, שעות! עד חמש אחר הצהרים זה היה נמשך.
אני עצמי הייתי מכוון את השעה כדי לראות איך הוא עובר בכל פעם, היה זה מחזה נפלא.
יש סיפור ידוע על רבי שמואל, אבל אני ראיתי את זה בעצמי איך שזה קורה: ראיתי אותו הולך פעם ברחוב, הוא היה שקוע בלימוד… עם הידיים הוא היה 'עובד'… פתאום הוא נתקע בעמוד, אבל הוא חשב שזה ילד, אז הוא אמר "סליחה, סליחה סליחה", ככה הוא היה אומר כל דבר שלוש פעמים, ולאחר מכן אמר לעמוד "שלום, שלום שלום", והמשיך ללכת. אשרי עין ראתה!!!
תוך כדי אני נזכר בסיפור אחר, הוא ירד פעם במדרגות המפורסמות, והגיע לכיכר שם (כיכר ברטנורא) ליד הקיוסק, היה עומד ומדבר, היה לו קול חזק ושמעו אותו גם השכנים. לפעמים היו שומעים אותו עד הבית שלנו צועק פתאום "מה אתה מצשטל בכלל???". זה היה ביטוי שהוא הכניס לעולם הישיבות מצשטל… (משווה). ר' ברוך בער לא היה אומר את זה, הוא היה אומר באידיש 'צו שטעל'. רבי שמואל היה זה שהשתמש במונח הזה גם בעברית.
בכל אופן, פעם אחת בשעה ארבע וחצי אחר הצהרים שאל אותו בחור שאלה, שם בכיכר, ורבי שמואל שאג "מוכרחים לראות את הרשב"א בפנים. מוכרחים לראות את הרשב"א!". היו שם הרבה בחורים, אבל אחד מהם לא היה טיפש ואמר שאם רבי שמואל רוצה לראות את הרשב"א, הוא לא חושב פעמיים. התחיל הבחור לרוץ במעלה המדרגות, כדי להביא רשב"א מהישיבה.
אבל את השאגה של רבי שמואל שמע גם אחד השכנים מהבניין הסמוך, הוא ניגש לארון בביתו, הוציא רשב"א ירד במדרגות והגיש לרבי שמואל…
אמר לו רבי שמואל "תודה רבה לכם, באמת תודה, אבל בחור אחד כאן רץ עכשיו לישיבה להביא רשב"א, עוד מעט הוא יחזור בחזרה מתנשף ומזיע… אם הוא יראה שכבר יש לנו רשב"א, יהיה לו מפח נפש שהוא טרח לשווא, לכן קח בבקשה את הרשב"א ותחזיר אותו הביתה. אנחנו נחכה לבחור שיחזור מהישיבה עם הספר בידו".
רגיל היה על לשונו, כדאי לזכור את זה, אולי זה יבוא לכם לשימוש פעם: "כתוב בסידור לעולם יהא אדם!!! קודם כל דארף מען זיין א מענטש!". כלומר, תהיה קודם 'בן אדם', לפני הכל.
***
בכל אופן, נחזור לסיפור שלנו. אומר רבי שמואל לאבי המדוברת: "אתה שאלת אותי בשבע חקירות ודרישות, עכשיו אני רוצה לשאול אותך בחזרה.
"עבור מה אתה מברר על הבחור? כי אתה מחפש שידוך לבתך….
"תגיד לי, זאת הבעיה היחידה שיש לבת שלך? לבדוק כמה שעות הבחור לומד, איזו דרך יש לו בלימוד, אם הוא מבין את התשובות של ראש הישיבה… זה מה שחשוב בשביל האושר שלה בחיים?
"אתה אולי אדם צעיר", אמר לו רבי שמואל, "אז כדאי שתלמד. למה אתה לא שואל אותי בנושאים שיותר חשוב לבת שלך לדעת? למשל, כמה פעמים בשבוע הבחור הזה מצחצח שיניים?…
"למה אתה לא שואל אותי איך הבחור הזה מתנהג בחדר עם השותפים שלו בפנימיה? כשהוא בא בלילה והם ישנים, הוא דופק ומעיר אותם או שלפני שהוא נכנס לחדר הוא חולץ את הנעליים ומחזיק אותם בידיו כדי לפסוע בעדינות ולא להעיר חלילה אף אחד?
"כמה פעמים בשבוע, תסלח לי ידידי", כך הוא היה אומר רבי שמואל, "תסלח לי ידידי"… "כמה פעמים בשבוע הוא מחליף גרביים?… הוא לא גר בג'ונגל, הוא לא חי על אי בודד. מטבע הדברים פעם ביום או יומיים צריכים להחליף גרביים, אז הבחור הזה, כמה פעמים הוא מחליף?
"וכשהוא מחליף גרביים… איפה הוא שם אותם???
"ואיך הוא מתנהג בחדר אוכל? אין אצלנו שולחן לכל אחד, בדרך כלל יושבים שישה בחורים בשולחן אולי יותר.
"האם הוא מגיע הראשון, נוטל ידיים מהר מהר, ותופס את המנות הכי טובות כשהוא משאיר לאחרים את מה שנשאר אחרי שהוא לקח כפי רצונו, ואם יש משהו מיותר הוא חוטף את זה לעצמו, או שהוא נותן את זה למישהו אחר?
"האם יש לו לב טוב, או לב בינוני??? ואולי יש לו לב רע חלילה?
"כשצריכים לעשות משהו, ומישהו צריך ללכת לאיזו שליחות, לבצע איזה תפקיד, האם הוא הראשון שצועק 'הנני', או שהוא בסוף האחרון שמתנדב לעשות משהו למען הזולת? אולי רק כשמחלקים גלידה הוא הראשון, אבל כשצריכים לעשות משהו הוא שוכח את הזריזות שלו…
"הבת שלך לא יהיה לה איתו משא ומתן בלימוד", הוסיף רבי שמואל לומר לאבי הנערה, "היא לא תצטרך לפלפל אתו בהבנה של ה'קצות החושן' אם המהלך הוא כמו שאומר ר' ברוך בער, או כמו שאומר ר' נפתלי…
"אבל אם יש לו מידות רעות, היא יום יום תסבול ממנו…"…
"בחדר האוכל בישיבה יש עובדים, טבחים, טבחיות. לפעמים אלו אנשים שבורי לב, אלמנות מסכנות, אנשים שבורים. הם עומדים שעות ועורכים כל יום חתונה, שלוש פעמים ביום. יש בישיבה 600 או 700 בחורים, צריכים להכין לפני כל ארוחה מאות מנות!
"למה אתה לא שואל אותי, אם שמתי לב כשהוא נכנס לחדר האוכל אולי הוא מריח את המנה ופוסק בקול: אין מה לאכול היום… אני הולך לקיוסק שם יש בורקס, ושתיה 'קריסטל' ואולי גם פלאפל…".
"אולי הבחור שקוע בחובות וקונה בקיוסק בהקפה, כשהוא מחכה שאתה תשלם, שאחרי החתונה שלו השווער ישלם את החובות שלו…
"הרי הבת שלך תיפגש עם התגובות שלו יום יום. ה'לורד' יבוא הביתה בשתיים ורבע וירצה ארוחה. המנה הזאת שמונחת על הצלחת שלו, כמה יגיעה השקיעו בזה… לקנות את המצרכים, לקלף, לחתוך ולבשל ולעמוד על המשמר שלא יישרף, עד של'לורד' – הנסיך הזה, מגישים את האוכל, והוא אחרי שניה אחת שהסתכל על האוכל הוא אומר זה לא טעים היום…
"יכאב לה מאוד הלב לבת שלה. מה אתה חושב? אולי היא תגיד אין דבר, הוא באמת לא בנאדם, הבעל שלי, אבל יש לו שני מהלכים להבין את ה'קצות החושן' הוא יודע שר' ברוך בער אומר כך ור' נפתלי אומר כך… אולי זה מה שיעודד אותה…
"זה לא יעודד אותה ולא ינחם אותה!" הבהיר לו רבי שמואל, "זה יעורר את חמתה עוד יותר. מילא אדם שלא קשור לתורה מתנהג כך, נו, לאנשים כאלו זה מתאים. אבל הוא כן לומד, ובכל זאת מתנהג כמו …. זה כואב הרבה יותר!".
***
מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, היה איש אלוקים קדוש. חשוב שתדעו: כל האנשים הגדולים בעולם התורה, למה הם נהיו ככה, רק בגלל המידות הטובות שלהם! אין דרך אחרת. אין גדול בתורה מפורסם בלי שיצטיין במידות טובות.
ובכן, רבי משה פיינשטיין היה ברוסיה הקומוניסטית. אתם לא יודעים מה זה רוסיה, גם אני לא יודע, אבל שמעתי… היו קומוניסטים היתה 'היבסקציה', מי שלמד תורה היו שולחים אותו לסיביר ועינו אותו בעינויים קשים.
הגאון רבי חיים עוזר כתב מכתב מווילנא, בה הא מתאר איך יושבים ברוסיה שני אחים ולומדים תורה כמו שלמדו לפני מאה שנים, רבי מרדכי פיינשטיין ורבי משה פיינשטיין. רבי מרדכי היה יותר גדול.
בכל אופן, רבי משה התמנה להיות רב כשעוד היה בחור. הם גרו בעיר אחת, והוא נהיה רב בעיר אחרת, ושם היה יושב כל היום בבית המדרש ולומד שם ברוסיה, תחת המגף הקומוניסטי. השקידה שלו היתה נוראה, אבל בן אדם צריך גם לאכול, ולכן היתה אשה אחת שהיתה מביאה לו בצהרים אוכל לבית המדרש, היא היתה ממונה על זה.
אחותו של רבי משה פיינשטיין סיפרה לימים, (אני מתבייש לספר את הסיפור הזה כי זה כל כך לא שייך אלי ואיני בדרגה הזאת בכלל,) אבל מספרת האחות שהיא באה לבקר את אחיה, וישבה איתו לארוחת הצהרים. באה האשה שבישלה את האוכל, היא הביאה איתה סיר עם תבשיל, ומזגה לצלחת של רבי משה ולצלחת של אחותו שבאה לבקרו.
סיפרה האחות, שהיא רק הכניסה את הכפית הראשונה לפה, ומיד הרגישה שהיא מקבלת בחילה מהטעם הנורא של המאכל הזה. היא אמרה, חמישים שנה כבר עברו מאז, והיא עדיין זוכרת את הבחילה שהיתה לה.
אבל רבי משה אכל ואכל, וכשהוא סיים הוא אמר למבשל "היום האוכל היה טעים במיוחד. אולי יש בסיר מספיק למנה נוספת?", והיא ראתה שהוא כל כך אוהב את האוכל, אז היא שמה לו מנה כפולה מהמנה הראשונה, ורבי משה נאלץ לאכול את החציר הזה, את הקש שהיא שמה לו בצלחת וסיים את האוכל עד תום.
"אחרי שיצאה המבשלת שאלה אחותו של רבי משה את אחיה הקדוש, אמור לי אחי, איך אתה יכול לאכול את זה, הרי האוכל הזה כל כך לא טעים. אתה באמת לא מרגיש טעם באוכל?
"אמר לה רבי משה, מי שלומד תורה חוש הטעם שלו נהיה עדין יותר, הוא נהיה אנין טעם. בוודאי שאני הרגשתי, יותר ממך. אבל האשה הזאת אלמנה!!! צריכים לחזק אותה, לא להעליב אותה!!!".
***
סיפר לי אחד שהיה בישיבת מיר, שם הוא היה מאזין לשיעוריו של רבי חיים שמואלביץ. אולי שמעתם פעם, רבי חיים היה מרא דכולא תלמודא, בבלי, ירושלמי, הכל הוא ידע, לא הניח אחריו כלום! אולי מהציבור הזה שנמצא פה עוד יצמחו כאלו גאונים, אבל בינתיים ממה שאני מכיר, אני לא מכיר כזה גאון כמו שהיה רבי חיים שמואלביץ.
הגיע אורח אחד מחו"ל לבקר, הוא היה ידיד מנוער של רבי חיים. אחרי השיעור התפללו מנחה, ובסיום התפילה הזמין רבי חיים את ידידו לעלות אתו לארוחת צהרים.
הם הגיעו הביתה, והרבנית חיה מרים ע"ה הגישה להם מרק. רבי חיים אוכל כף אחת מהמרק ואומר "אוי, ס'איז אזוי גוט!", זה כל כך טוב! הוא מכניס לפיו כף נוספת ושוב מתענג בקול על הטעם הנפלא, וכך אחרי כל כף שהוא מכניס לפה הוא מספר כמה היא טעמה לו וערבה לחכו. וכשהוא מסיים את הצלחת הוא מבקש עוד מנה, ואחר כך עוד אחת, חמש או שש מנות הוא אוכל, ולא מפסיק לדבר עלה אוכל כמה הוא טעים…
אותו אורח כבר לא הצליח לעצור את עצמו מלהביע את תמיהתו. הוא היה ידידו של רבי חיים מנוער, ולא הבין מה קרה?
"ילמדנו רבינו", הוא אמר, "הרבי הרב הוא מרא דכולא תלמודא, בבלי, ירושלמי שגורים על לשונו… למה הרב מדבר כל כך הרבה על האוכל…?
אמר לו רבי חיים… "זה השיעור שלה!!! זה השיעור שלה!!!".
האורח לא הבין, ורבי חיים הסביר לו: "כשאני אומר שיעור, אני עובד קשה, מכין את השיעור, וכשאני מוסר אותו בפני התלמידים הם אומרים אח, איזו שאלה חזקה, איזו סברא נפלאה, התירוץ הזה מיוחד במינו, אולי אפשר לשמוע את השיעור פעם נוספת? הרב יכול לחזור על הסברא הזאת עוד פעם בבקשה???".
"אני יש לי הנאה כשהתלמידים מתענגים על השיעור שלי, כשהם משבחים אותו ורוצים לשמוע אותו שוב. והיא? הרבנית, לה לא מגיע שייהנו מהשיעור שלה וישבחו אותו ויבקשו לחזור עליו שוב ושוב? כשאני מכין שיעור, היא מכינה לי ארוחת צהרים. זה השיעור שלה!!! זה ה'קצות החושן' שלה, זה ה'ר' שמעון שקופ' שלה".
***
אומר רבי שמואל רוזובסקי לאותו אבא… למה אתה לא שואל אותי אם הבחור המדובר נכנס למטבח אחרי האוכל כדי לומר תודה רבה לטבחים שעבדו ובישלו בעמל וביזע???
כשאני למדתי בישיבה, היו בחורים, אמנם יחידים אבל היו כאלו, שלא פספסו, כל יום! יום יום הם נכנסו למטבח אחרי האוכל ואמרו, "אה, האוכל היום היה טעים במיוחד! תודה רבה!!!", הטבחים אמרו להם "אבל גם אתמול אמרת שהיה טעים במיוחד", והבחור היה עונה, "אתמול היה טעים במיוחד וגם היום טעים במיוחד!"…
מה הטבח לא בנאדם? אין לו לב? הוא לא יהודי? לא מגיעה לו מילה טובה???
אם אתה רוצה לדעת מי הוא בנאדם, תבדוק איך הוא מתנהג בבין אדם לחברו, לא רק לגבי שידוך, לכל עניין ולכל מטרה. מי שאין לו מידות טובות אי אפשר להסתדר איתו.
איך אומר מרן החזון איש? התורה לא נדבקת במי שאין בו מידות טובות. תורה זה לא מתמטיקה, לא מספיק ללמוד ולחזור, צריכים גם מידות טובות כדי שהיא תיתפס ותידבק!!!
(וכל החפץ יכול להאזין לשיחה בעצמו בחיוג ל'קול הלשון' 03-617111, להקיש 'כוכבית' ואחריה 'סולמית', לאחר מכן להזין את מספר השיעור 1059742 ולסיום 'סולמית'.)