הרב בנימין בירנצוויג
"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם וגו'" (יח, ב)
מדוע כתוב בפסוק לשון 'וירא' שתי פעמים? הרי ה'וירא' השני נראה מיותר? קושיא זו הביאה רש"י, וביאר לפי דרכו.
באור נפלא ביאר מרן האבי עזרי (בספרו מראש אמנה), שהתורה באה ללמדנו – שקיום מצות צדקה הוא לא רק בנתינת צדקה לעני המבקש מאתנו, חיוב מצות צדקה הוא בחיפוש וראיית הנצרך לצדקה, לחפש את מי שנצרך לצדקה כדי לעזור לו, וזה כוונת התורה שכתבה פעמיים את המילה 'וירא', ה'וירא' השני בא ללמדנו, שאברהם התבונן לראות האם האורחים שבאו לקראתו נצרכים הם להכנסת אורחים וצדקה, הוא לא חיכה שהם ידפקו על דלתות אוהלו לבקש צדקה, אלא ברגע שהוא נשא את עיניו 'וירא' והנה שלשה אנשים, מיד הוא התבונן לראות האם הם צריכים אוכל ושתיה 'וירא וירץ לקראתם'.
ובזה ביאר האבי עזרי לשון המשנה באבות 'כל המעלים עיניו מן הצדקה', מה זה לשון 'המעלים עיניו', היה צריך לכתוב 'המונע ידו מן הצדקה', אלא שזה יסוד מצות הצדקה, שלא די בנתינת צדקה לעני המזדמן, אלא שיש חיוב שלא להעלים עין אלא לבדוק ולהתבונן מי נצרך לצדקה, ובזה מקיים את פסגת מעלת מצות הצדקה.
><><><><><
מעשה מופלא סיפר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א על סבו הגאון הצדיק המופלא רבי אריה לוין זצ"ל, שמלבד גאונותו בתורה, היה ידוע ברוב צדקותו בחמלה ועזרה לעניים והנדכאים, ובפרט בימי חודש ניסן היה טורח עד מאד ומקבץ סכומי כסף גדולים והיה מחלק למאות עניים אלמנות ויתומים לצרכי החג.
בימי מלחמת העולם, כאשר קשיי הפרנסה גברו, והעיבו גם על הגבירים והעשירים הגדולים, לא הצליח רבי אריה לאסוף את כספי הצדקה שהיה נוהג להעביר בחודש ניסן לכבוד החגים, אבל ידע רבי אריה שמאות רבות של עניים אלמנות ויתומים מחכים בקוצר רוח לכספי הצדקה שלו בשביל שיהיה להם את המינימום לצרכי החגים, ולכן עשה מאמצים עצומים לנסות ולאסוף כסף, אבל טרחתו לא העלתה דבר, מצוקת הזמן גרמה למשבר גדול, ולא הצליח כמעט לאסוף מאומה.
כשלבו הרחום שבור ונדכה, החליט לרדת ולשפוך שיח לפני רבון העולמים ליד שריד בית מקדשנו בכותל המערבי, שעה ארוכה עמד הצדיק ליד אבני הכותל בבכי ותחנונים, אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם, ויהיה לו את האפשרות לחלק גם בשנה זו את כספי הצדקה לה מחכים בכליון נפש ולב מאות עניים אלמנות ויתומים שזו היא תקוותם היחידה לחוג את חג הפסח.
והנה משסיים רבי אריה את תפילתו, מיד בצאתו מרחבת הכותל המערבי, ניגש אליו ערבי שאינו מכירו כלל, ובידו חבילה גדולה עטופה בנייר עיתון, כשהוא מוסרה לידיו של רבי אריה, ומיד נעלם לפני שרבי אריה הספיק לשואלו, למי זה מיועד ומה תכולתה? רבי אריה פתח בסקרנותו את החבילה… ונדהם….. מאות שטרי כסף מסודרים בחבילות כשעל כל חבילה כתוב את הסכום שיש בה…. בדיקה מהירה גילתה לרבי אריה, שזה בדיוק הסכום שהוא מחלק מדי שנה בשנה!!!
והוסיף מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שמקובל היה במשפחה, שהיה זה אליהו הנביא שהתגלה בדמות 'ערבי'…..
ומדוע זכה רבי אריה לכזה גילוי אליהו נפלא? בספרו עלינו לשבח, כתב הגר"י זילברשטיין שליט"א, שזה בזכות מסירותו יוצאת הדופן של רבי אריה לקיום מצות צדקה, שגם בזמנים שודאי הוא היה פטור מלקיים מצוה זו והיה יכול להעלים עיניו מחיוב הצדקה, הוא תמיד דאג והתבונן לראות כיצד אפשר לקיימה, וכדוגמא הביא את זמן המצור על ירושלים בשנת תש"ח, כשכולם הסתגרו בבתיהם מאימת ההפגזות של הירדנים, והמושל הכריז על עוצר בכל העיר, יצא רבי אריה במסירות עצומה ובחרוף נפש ממש לחלק את כספי הצדקה למשפחות הנזקקות, ביודעו עד כמה לבם ועיניהם מחכות ומיחלות לכך…
מי שדואג ומתבונן כיצד לקיים מצות צדקה בכל דרך, מבלי לחכות שהיא תגיע לידו…. יכול לזכות לגילויים מופלאים מהשמים.