הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
ויברכם ביום ההוא… (מ"ח, כ)
העולם של ימינו, שגרת החיים של כולנו, הם ים סוער ורוגש של אתגרים, דאגות, רצונות, שאיפות, הצלחות וכשלונות. החיים בזמננו הם רדופי התרוצצות, שעות הפנאי גם הן עמוסות משימות ועטויות מטלות לרוב, ואפילו בשעות המיועדות לדברים ממוקדים – רבים מאיתנו מתקשים להתרכז, עקב רוב הטרדות והדאגות האופפות אותם.
המציאות הזו מקיפה כמעט את כל יושבי תבל. יש מאיתנו שאת מנוחתם מטרידה שאיפה לעלות ולהתעלות בתורה, יש מי ששלוותו ממנו והלאה עקב היצר המתגבר עליו בכל שעה. לא מעט יהודים מתמודדים עם בעיות בריאות ומחלות, כה הרבה ילדים מציבים בפני הוריהם אתגרים חינוכיים מורכבים, ואף חשבון הבנק הופך לפעמים לספינה רעועה בלב ים זועף…
ואז מגיע העולם הזה, ומתחיל למצוא פתרונות לבעיות שהוא בעצמו יצר. ימי מרגוע, תרפיה כזו או אחרת, קורסים לרוגע נפשי והבטחות פרסומיות לשקט ושלווה. אלה כמו אלה, כוחם מוגבל מאוד ולעתים אינו קיים, הם מנסים לפתור בעיה אחת ביצירת בעיה אחרת, מחליפים דאגה בדאגה, הופכים הישג למדרגה לקראת המטרד הבא…
אז האומנם, האם החיים בעולם הזה הם גזירת גורל של דאגות ולחץ? האם לא ניתן לזכות לחיי שלווה ורוגע בעודנו חיים ונושמים על פני האדמה? האם נגזר על כולנו לחיות במירוץ בין דאגה זו לאחרת, בין התמודדות אחת לרעותה? האם יש דרך שמבטיחה באמת שקט נפשי, שלווה נפלאה, רוגע פנימי בעומק הלב, בכל תנאי החיים ולמרות הכל?!
התשובה היא שכן, ובגדול. זה כרוך רק בשינוי חשיבה, בהרכבת משקפיים אחרים על עינינו המתבוננות. כל מה שיהודי צריך כדי לעבור לעולם שכולו יופי, שלווה, רוגע ושקט נפשי פנימי, הוא לחדד את לבו בתובנה אחת ויחידה, והיא:
שלפני ואחרי ובאמצע הכל, יש אבא שבשמים שמנהיג את העולם כולו, ואנו סומכים עליו ובוטחים רק בו. הוא ברא את העולם ומוביל אותו למישרין, הוא יוצר ועושה את הכל וכל מה שזז או לא זז בעולמנו – זה בדברו ובפקודתו. והוא, הבורא הגדול והחזק הזה, הוא אבא שלנו, חפץ בטובתנו, רוצה בהצלחתנו, פועל למעננו!
כשהתובנה הזו ברורה, לפתע פתאום כל הדאגות נשמטות, כל הטרדות נעזבות, כל הלחץ מתפוגג. הנה כי כן, יש לנו התמודדות? – הרי מישהו נתן לנו אותה, והוא בעצמו סלל את הדרך ליציאה ממנה. ולא זו בלבד, אלא שבהכרח שההתמודדות הזו טובה עבורנו, וגם פתרונה – אולי נראה כקשה לנו, אבל בהכרח הוא טוב ונכון עבורנו!
נדמיין נא את בנו של האיש העשיר בעולם, ואת 'דאגותיו'. לבטח, גם בן שכזה חווה התמודדויות לרוב, חברתיות, בריאותיות, ואולי לפעמים כלכליות. וכי הוא מודאג או מוטרד? וכי הוא נלחץ או זעוף? – אף פעם לא, ובצדק: כי יש לו אבא עשיר מאוד, שבכספו יכול לפתור כמעט את כל בעיותיו, שבחשבון הבנק שלו יש סכום שיכול לכסות את כל משבריו ודאגותיו!
ואנחנו, אבא שלנו אינו מוגבל ביכולתו לפתור כמעט את כל דאגותינו, אלא הרבה יותר: הוא פותר, פתר ויפתור את כל הדאגות שלנו, מאה אחוז שלהן, לטובתנו. כל פתרון שיבוצע לבסוף, כל מה שיקרה ברגע האחרון – נגזר במחשבה שעלתה לפניו יתברך, זה מה שהוא קבע, דרך שהוא סלל, וזה רק לטובתנו, למעננו, עבורנו, בשבילנו!
בפרשת השבוע מספרת התורה על ברכות יעקב לנכדיו, במילים 'ויברכם ביום ההוא לאמור'. במילים הללו מגלה הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע משמעות עמוקה: 'ביום ההוא' – כלומר, יעקב אבינו בירך את צאצאיו שיחיו תמיד את היום הנוכחי, לעולם לא ידאגו את דאגת המחר, וזאת – מחמת בטחונם המלא והמוחלט בבורא עולם, אשר כפי שהביא את היום הזה עליהם לחיים טובים – כך יביא את הימים הבאים, אין מה לדאוג, אפשר להיות בטוחים באבא!
ומי שבוטח בה', זוכה לראות בחסדו, להתבשר בישועתו. את הפסוק 'והבוטח בהשם חסד יסובבנו' מבאר הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע, כי הקדוש ברוך הוא ברא בטבע הבריאה, שהבוטח בו זוכה לחסדו, שמי ששם מבטחו ואמונתו בבורא – החסד מקיף אותו מכל הכיוונים, הישועות נמשכות אליו כבחבלי קסם… כל מה שצריך לעשות כדי לזכות בהן – רק לבטוח, להאמין, לדעת שיש לנו אבא טוב ומיטיב! אפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות!
הבה נחדד בליבנו את מידת הביטחון, באמצעות התבוננות ומחשבה באופן אישי, בלימוד ספרים העוסקים בביטחון כמו 'חובת הלבבות' שער הביטחון, ובאמון אישי ללא הרף. נזכור ונתבונן כי יש לנו אבא טוב ומיטיב, האוהב אותנו, דואג לנו, חפץ בטובתנו, פועל למעננו. מה לנו לדאוג או להיות מוטרדים, בטחו בה' בכל הכח, סמכו עליו בכל עת!
השער שמייצר הון עתק!
הם היו זוג צעיר, שזכו זה מקרוב להיחשף לאור התורה והיהדות, והדבר מילא את ליבם באושר וסיפוק עילאיים. מאידך, חיי הגשמיות שלהם היו קשים ודחוקים, הם גרו בדירה קטנה ומוזנחת בפרברי ניו יורק, מנסים להתמודד עם עול הפרנסה ההולך ומכביד ככל שמשפחתם גדילה והולכת. הם השתדלו לשלוח יד במגוון תחומי עיסוק, ניסו למצוא פרנסה תואמת לאורח חייהם, אולם לשווא – נראה כי הברכה מהם והלאה…
ויהי לתקופת הימים, כשעול הדאגות הכביד והעוני זעק לשמים, שוחחו בני הזוג על המצב, והגיעו למסקנה שהם קרובים למיצוי יכולות ההשתדלות שלהם, הרי ניסו להתפרנס כמעט בכל דרך. 'ואם כל אלו לא הועילו', סיכמו בארוחת הערב, 'אין לנו אלא לבטוח במלך מלכי המלכים, הזן ומפרנס לכל ברואי עולם. רק הוא יושיע אותנו!'
בעצת אחד מחבריו, החליט הבעל ללמוד מדי יום שיעור קבוע בספר 'חובת הלבבות' – שער הביטחון, והוא אכן החל לעסוק בו,
והתחבר בכל נימי נפשו לספר זה, המאריך לבאר את גדרי ההשתדלות המוטלים על האדם, ומאריך עוד יותר לבאר עד כמה כשמוצתה ההשתדלות – על האדם להשליך את יהבו על ה', לבטוח רק בו ולסמוך רק עליו.
הספר הזה לא מש מעל שולחנו, ומדי ערב, לאחר שלמד את השיעור היומי המחזק, היה חוזר על מה שלמד באוזני רעייתו, שהתחזקה אף היא ממבועי הביטחון הנובעים בין דפי הספר, ושמחה למלא את ליבה בעוז ובתעצומות כי למרות הכל ועל אף הדוחק, הם בניו בחיריו של בורא עולם, הוא מכוון את העולם לטובתם, וגם הקושי הזה – מנוהל בדברו ועל פי החלטותיו, כך שבוודאי אין סיבה אמיתית לדאגה…
ערב אחד, בעיצומה של תקופת הדוחק הנוראה, ולאחר שיחה מחזקת ורוויית ביטחון ואמונה שניהלו בני הזוג, נפל בדעתו של האיש רעיון. 'הן בעברי הייתי מתווך נדל"ן, ואף לאחרונה ניסיתי את מזלי במקצוע זה. מאז הכשלון הקודם כבר עבר לא מעט זמן, אולי הגיע הזמן לנסות שוב?'
אמר ועשה. למחרת עם שחר יצא ושוחח עם כמה חברים מביני דבר, ונודע לו כי בלב מנהטן ניצב לו מבנה יוקרתי, שערכו כ-40 מיליון דולר, וזה עידן ועידנים בעליו מבקש למוכרו. מיודענו התבלבל מעט, הן מדובר בעיסקה מורכבת בסכום גבוה במיוחד, למרות זאת החליט להיכנס לעובי הקורה, כשהוא שם את מבטחו בבורא עולם…
ביום המחרת, באתר נופש סמוך למנהטן, מתרווח לו גוי עשיר בכורסא מרופדת, ואת עינו צדה מודעה קטנה שהופיעה באחד העיתונים. 'למכירה, מבנה גדול ונאה בלב מנהטן, במחיר מציאה 40,000,000$. כניסה מיידית!' הגוי מביט במודעה, ולפתע גואה בו גאוותו, כשהוא מחליט לרכוש את המבנה, כאן ועכשיו!
הוא מתקשר למס' הטלפון המופיע במודעה, ומבקש לשלוח את עורך דינו לבדוק את העיסקה מקרוב. עוד באותו היום מגיע עורך הדין למקום, בודק את העיסקה, וכשהוא מעניק אור ירוק – הגוי העשיר לא מהסס, ומעביר את מלוא התמורה לחשבון הבנק של המוכר, כשמיודענו גוזר קופון תיווך נאה בסך מיליון ומאתיים אלף דולר!
כן! 1,200,000$, בעיסקה הראשונה שניסה, ובשיחת הטלפון הראשונה! מיליון ומאתיים אלף דולר הועברו לחשבונו טבין ותקילין, והם היו הסנונית הראשונה שבישרה על כך שיש כאן מתווך בעל שם טוב והצלחות גדולות, שהצליח למכור בניין שהמתין לקונים תקופה ארוכה, ומכאן ואילך דרך כוכבו והוא הצליח מאוד בעסקיו, עד שהתעשר עושר רב!
וגם אז, כפי שמעיד הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ' שליט"א אשר הביא את הסיפור מכלי ראשון, לא גבה לבו ולא רמו עיניו. הוא אמנם התעשר, אף תמיד הוא חוזר ומשנן: הכל בזכות הביטחון בבורא כל עולמים, רק הוא יכול להקים מעפר דל, להרים מאשפות אביון, להוביל את סדרי עולם באופן כה פלאי, עד שהבוטח אמש מתוך עוניו – הוא הבוטח היום מתוך רוב עושרו!
אכן כן! רבים מאיתנו עוברים קשיים בחיים, אם בנושאי פרנסה ואם בעניינים אחרים. זה לא קל, לפעמים זה ממש מטריד או מדאיג, מעיק או מציק. אולם תמיד תמיד – ההישענות על בורא עולם, הביטחון בו, האמונה התמימה בעוצמתו, ההסתמכות עליו ורק עליו – מרגיעה, ממלאת שלווה, מעניקה שקט נפשי, ופעמים רבות – גם פותחת פתח לישועה!
הבה נתחזק במידת הביטחון, 'שער הביטחון' בחובת הלבבות מלא במבועי עוצמה וביטחון, יש בהם די גם בשבילנו. הבה נלמד על נושא הביטחון, נעסוק בו, נחדדו בליבנו – ונזכה לראות בחסד ה' ובישועתו, מתוך אמונה וביטחון!
חלות מיותרות ונחוצות במיוחד!
שעת בין ערביים, דמדומי חמה טרם כניסת שבת המלכה. היישוב מירון עוטה הוד קדומים גלילי טהור, אווירת החולין מפנה את מקומה לזוך שבתי קסום, הכל ממהרים להספיק את ההכנות האחרונות טרם תשקע השמש, ושבת המלכה תפרוש את כנפיה על היישוב הקטן, שבמעלה גבעתו שוכן ציון הרשב"י.
כמדי 'שבת מברכים', גם בשבת הזו הגיעה קבוצה נכבדה של יהודים בראשות הרה"צ רבי אשר פריינד זצ"ל, לעשות את השבת בצילא דרשב"י, על אדמת מירון המרוממת. הם כבר מורגלים בכגון דא, יודעים מי מופקד על הדגים ומי על הסלטים, מי מביא ברכבו שתיה ומי אחראי על בישול המרק והעופות. יש גם מי שמוטל עליו להביא חלות, 60 במספר לכל הסועדים כולם, אלא שבאותו ערב שבת נתקע רכבו של הלה במעלה הכביש צפונה, ואתו – נתקעו גם החלות…
בימים ההם, כשהטלפון הסלולרי לא היה מצוי, ארך זמן עד שהידיעה הגיעה מירונה. לבסוף, סמוך לכניסת השבת, הצליח בעל הרכב להיחלץ מהכביש ולמצוא מקום סמוך לשבות בו, כשהוא מיידע את בני החבורה השוהים כבר במירון כי החלות אתו – כלומר: להם אין חלות. ושוב, יש לזכור כי מדובר בשנים עברו, טרם היה היישוב מירון אבן שואבת להמונים, לפני שמדי שבת שהו בו אלפי אורחים, שכל אחד מהם מביא עמו 2-3 חלות מיותרות…
בני החבורה אצו רצו להרה"צ רבי אשר, לשאול את פיו כדת מה לעשות. רבי אשר, מופלג בדורו באמונה וביטחון היה, חיוך נראה על שפתיו ואפילו דוק של דאגה לא ניכר בעיניו. 'צאו וחפשו במבואות היישוב ובבתיו, בטוח אני שאבא לא משאיר את בניו ללא חלות לשבת!' – פסק בביטחון רב, והרצים יצאו דחופים…
הם עברו בית אחר בית, נקשו בכל דלת, ביקשו עזרה מכל עובר אורח. אפס, כי כולם פסקו ואמרו שיש בביתם חלות בכמות המותאמת לבני המשפחה, אין להם יכולת לעזור. בודדים הציעו כמה מצות ללחם משנה, בכמות שהיא חוכא ואיטלולא לעומת בני החבורה הרבים הזקוקים לחלות עבור 3 סעודות…
החמה כבר עומדת בפאתי מערב, הצפצוף המבשר על כניסת השבת עומד להישמע ברמה, וחלות אין. בני החבורה כבר סרקו את היישוב מכל צדדיו, כבר היו מי שנקשו בביתם פעמיים ושלוש, ואפילו לחמניה קטנה אין בידם, או למצער גרגר שומשום… כלום אחד גדול, כשבעוד כמה דקות כבר תיכנס השבת, ואין להם חלות!
ואז, אחד מבני החבורה חולף על יד בניין האולפנה המקומי, ומציץ פנימה בתקוות מה. אלא שהבניין חשוך ונראה כסגור ומסוגר, נראה כי התלמידים נסעו לשבת חופשה, ואיש מהם אינו נראה באופק. כאילו כדי לאמת את תחושתו, הגיח 'אב הבית' המופקד על בניין האולפנה מדירתו שבקומת הקרקע, והודיע כי אם הוא בא לבקר מישהו – הרי שהגיע לחינם, שכן התלמידים כולם נסעו לדרכם, 'אין כאן איש, שבת חופשה!' – פסק, וכמעט עמד לטרוק את השער…
'רגע, רגע', נשמע קולו של האיש המציץ, 'אני לא מחפש איש, אני מחפש חלות. אם אין תלמידים, שמא למצער יש כאן חלות? אולי יש איזה כמה חלות במקפיא, משהו?' – – – שאל, כטובע הנאחז בקש כבדל תקווה אחרון…
'אה, חלות אתה מחפש? דווקא זה יש בשפע' – אמר אב הבית, כשהאיש משתאה והמום, נשמע לו שהוא שומע את המילים כמתוך חלום… 'מנהל המשק, אח, שיהיה בריא, שכח לעדכן את המאפיה שהתלמידים נסעו, והבוקר נחת עליי משלוח של חלות… אין לי מה לעשות איתן. אתה רוצה אותן?'
'רוצה? – הרבה יותר!' – כמעט צווח האיש, 'אנחנו קבוצה גדולה כאן, והחלות שלנו נתקעו בדרך. אני רוצה לרכוש את כולן כאן ועכשיו, הרגע!'
'קח', אמר אב הבית בטון עייף, והלה עמד ושלשל לידיו את הכסף, קונה את כל החלות. הוא מחזיק בידיו את קרטון החלות, ורץ אתו במורד מהאולפנה לבניין מוסדות 'יד עזרה', לעבר מקום כינוס בני חבורת הרה"צ רבי אשר, כשהוא נושא את הקרטון כמחזיק אוצר יהלומים יקר, וצעדיו מרקדים כמוצא שלל רב…
עם הצפצוף, הגיעו החלות ל'יד עזרה', והרה"צ רבי אשר, באותו חיוך על פניו, מפטיר ואומר: 'נו, הרי אמרתי. אבא לעולם לא משאיר את בניו ללא חלות…' בני החבורה סופרים כמה יש בקרטון, ונפעמים: 60 חלות, בדיוק, אחת לאחת. הכמות הדרושה להם – המתינה להם במירון מהבוקר, אבא לא משאיר בנים ללא חלות, עובדה!
הם רצים אל הרה"צ רבי אשר, מספרים בהתרגשות כי ספרו את החלות, והנה הכמות תואמת להפליא באופן מדהים ממש. רבי אשר לא נרגש ולא נרעש, הן מהרגע הראשון היה בטוח כי לא יחסר פירור, בטחונו בה' אינו מותיר מקום לדאגה כלל, היה ברי לו כי בורא עולם ישלח אליו חלות. לפיכך, תגובתו הפתיעה עוד יותר כשאמר:
'האם יודע אב הבית של האולפנה להודות לאבא שבשמים על שדאג שמישהו ירכוש ממנו את החלות המיותרות? האם היטיב להבין כי אבא שבשמים, כפי שאינו משאיר בנים ללא חלות, כך הוא גם דואג לבל יישאר בן עם חלות מיותרות? האם הוא הפנים כי במעשה זה ניכר לעין כל כי אבא שבשמים פותר עבורנו כל בעיה, ולא רק עבורנו אלא גם עבורו?!'
סיפור זה, המופיע בספר 'האמנתי ואזמרה', מעורר את הלב: הנה כי כן, לבורא עולם דרכים משלו לנהל את העולם, לפתור לכל יהודי את מצוקתו שלו, להעניק לכל אחד את הפיתרון לבעיה האישית שלו. כשמחד גיסא לקבוצת יהודים אין חלות, ומאידך גיסא לאב בית יש חלות מיותרות – האב שדואג לבניו, פותר לזה כמו לאלה את הבעיות כולן!
יהודי יקר, אין זה משנה מה ההתמודדות שלך, מה הקושי שלך. אבא שבשמים לא משאיר בן ללא פיתרון, לא מותיר ילד שקוע בדאגתו. השלך על ה' יהבך, התחזק בביטחון ובאמונה. בטחו בה' עדי עד, והוא יושיענו בכל עת ובכל מצב!
הדרך שהובילה לחתונה…
הם עשו את כל הדרך מוויליאמסבורג שבניו יורק למונטריאול שבקנדה, מרחק נסיעה של כשש וחצי שעות, ולא בכדי. מדובר בהורים לבחור מתבגר, שזה עידן ועידנים מצוי בפרק 'האיש מקדש', והישועה טרם הגיעה. כבר כמה שנים שהצעות עולות ויורדות, נידונות ונפסלות, ועתה עלתה הצעה כלילת מעלות מהעיר מונטריאול, הם נסעו עד שם – אולם למרבה האכזבה ושברון הלב, הנה הם שבים כלעומת שבאו…
הם נכנסים אל הרכב, הנהוג בידי יהודי מוויליאמסבורג, בשתיקה רועמת שכל הכאב שבעולם זועק ממנה. כמה גדולים התסכול, האכזבה, הייאוש. כמה קיוו, ייחלו, התאמצו, רצו… – והנה, מההצעה לא יוצא דבר, הם שבים בפחי נפש. בעוד ההורים ישבו מדוכאים במר יגונם, בנם, המועמד להיות חתן, חיזקם כל הדרך בדברי אמונה וביטחון, הציע לפניהם דברי עידוד וחיזוק, הסביר בטוב טעם כי הכל מאבא שבשמים, וזה בוודאי לטובתו…
וזה אכן היה לטובתו. כי הנהג, שגם לו היתה בת בפרק 'האשה נקנית', כה הוקסם מאישיותו של הבחור ודיבוריו בדרך, עד שמיד בהגיעם לוויליאמסבורג שלח שדכן להציע את בתו. ולא עברו ימים מרובים, עד שנשברה הצלחת בסימן טוב ובמזל טוב, כשהבחור המחזק באמונה ובביטחון – עומד להקים בית עם בת הנהג שהתרשם כל כך מבטחונו בה' יתברך…
הנה כי כן, סיפור נפלא זה שסיפר המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, אין כמוהו להורות ולהוכיח: גם בעומק השפל, ברגע הייאוש, בנקודה הקשה ביותר – גם שם נמצא בורא עולם, גם שם ידו מנחה ומובילה, כדי ליצור את הישועה המופלאה. לא בחינם נאלץ הבחור לנסוע מונטריאולה שש וחצי שעות הלוך ושש וחצי שעות חזור, אלא כי דווקא המסע הזה – שנראה היה כמאכזב כל כך – הוא זה שהביא לישועתו ולשמחת לבו.
יהודי יקר, מול כל קושי או אתגר, זכור נא זכור כי הרגע הקשה שלפניך, יתכן שהוא הוא נקודת הזינוק, הרגע בו נפתחת הישועה. רק התחזק באמונה ובביטחון, סמוך בכל הכח על בורא עולם, ותראה בעיניך בחסד ה' ובישועתו!