"ויִּשְׁמַע אֱלֹקים אֶת נַאֲקָתָם"
נאקה היינו זעקה ללא מילים. עם ישראל היו במצב כל כך נורא מרוב העבודה והיגון, עד שלא הצליחו להוציא כלל מילים מן הפה. בכל זאת שמע הקדוש ברוך הוא את הזעקה והושיע אותם.
אמר על כך רבי שלום שבדרון זצ"ל:
נכון הוא הדבר שה' אינו צריך מילים, וכשהמתפלל מצליח רק לבכות ולהיאנח ולא מוצא מילים בפיו, הוא שומע אותו.
אך כל זאת רק כאשר הוא באמת אינו יכול להתפלל – ולא כשהוא מזלזל במילות התפילה, ואומר בלבו: לא נורא, ה' כבר יבין מה רציתי…
וסיפר: בעיר ברדיטשוב היה בעל תשובה אחד שלא ידע כלל להתפלל. הוא לא ידע אפילו לקרוא אל"ף-בי"ת. ריחם עליו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סנגורם של ישראל, לקח אותו תחת חסותו, לימד אותו את האותיות, את הניקוד, וכשהחל לקלוט זאת, פתח לפניו סידור, ולימד אותו בסבלנות אין קץ לקרוא את התפילה: ב-ר-ו-ך א-ת-ה…
חלפו ימים, בעל התשובה התרגל לקריאה מהירה יותר ובמקביל גם ידע להתפלל בעל פה. מיום ליום הוא הגביר את מהירות התפילה עד שאמר אותה בחיפזון גדול, ולבסוף אימץ לעצמו מנהג של קבע: להיכנס לבית הכנסת כשהציבור אחז ב'ישתבח', ולהצליח לעמוד שמונה עשרה ביחד עם הציבור…
הבחין בכך רבי לוי יצחק, התכופף ולחש באוזנו כמה זמזומים וגיבובי אותיות בלתי מובנים.
נשא אליו בעל התשובה את עיניו ואמר "אינני מבין מה אמר כבוד הרב".
חזר שוב רבי לוי יצחק על ההברות הללו, ושוב משך הלז בכתפיו לאות שאינו מבין את כוונת רבו.
אמר לו הרב: "אם אתה לא מבין מילים אלו, כיצד ה' יבין אותך?"
ענה לו התלמיד: "כשתינוק צועק אל אבא שלו, הוא מבין אותו גם כשאינו אומר לו דברים ברורים. ה' הוא אבא רחום, ואין לי ספק שהוא מבין אותי גם כשאני משמיע הברות בלתי ברורות".
התפעל ר' לוי יצחק מדברי הסנגוריה הללו.
ואני אומר – הוסיף רבי שלום – שכאשר תינוק צועק בשפה בלתי מובנת, רץ אליו אביו, מחבקו וממלא את משאלותיו, אך אבוי לו לבן גדול, שיודע לדבר, ובכל זאת הוא ממלמל הברות לא מובנות. תגובתו של אביו במקרה כזה תהיה שתי סטירות, ובוודאי שלא ימלא את משאלותיו.
(הגדה של פסח מגיד מראשית)