את המעשה הבא שמענו מפיו של מגיד המישרים רבי עמרם בינעט, כפי ששמע אותו מפיו של חבר, קרוב משפחה של הרב פאנעט מבורו פארק, המשמש כמגיד שיעור באחת הישיבות החשובות שם.
"היה זה יום לפני ההילולא של רבינו ה'בת עין'", סיפר הרב פאנעט לקרוב משפחתו. "הגעתי לישיבה ל'סדר הכנה', במסגרתו מתכוננים הבחורים לקראתך השיעור שאני אמור למסור להם מאוחר יותר.
"ניגשו אלי כמה בחורים ואמרו לי שהם מבקשים רשות לעשות מחר סעודה גדולה לכבוד ה'בת עין'. יש בזה עניין גדול וסגולה מאוד חשובה.
"התחלתי לברר בעדינות מה הסיפור, והתברר לי שנוצרה תחרות בין השיעורים השונים בישיבה, כל 'שיעור' החליט לעשות לבד סעודה, וכמו בכל תחרות, הכיסים נפתחו לרווחה והבחורים גייסו סוכם כסף לא מבוטל בכלל כדי לקנות את צרכי הסעודה.
"כששמעתי את הסכום, חוורו פני. זאת לא הולכת להיות סעודה, יש הגדרה אחרת לכאלו ארוחות ואני לא רוצה להשתמש בה. הבנתי שהם מתכוונים להביא אוכל שמספיק להרבה יותר ממספר הסועדים, ובעלויות שלא מביישות בר מצווה בארץ ישראל…
"לא רציתי לאשר להם ארוחה שכזאת וגם לא רציתי לפסול לאלתר בלי לחשוב. לכן אמרתי להם שבינתיים נמשיך את הלימודים כרגיל, נתכונן לשיעור, ואחרי השיעור אני אמסור להם את תשובתי בעניין.
"חשבתי על כך, ובחסדי שמים, האיר לי הקב"ה ונתן מילים נכונות בפי. כשנכנסתי לשיעור, לא מסרתי שיעור בגמרא. במקום זאת נתתי להם 'שיחה', ואמרתי לבחורים היקרים שב"ה זכיתי לקשר מאוד טוב ולבבי איתם ויש לי שפה מאוד קרובה איתם.
"הקשיבו תלמידים חביבים, אני רוצה לשאול אתכם שאלה. האם חסר לכם אוכל בישיבה?", הם כולם כאחד השיבו בשלילה. בישיבה לא חסר אוכל ב"ה. "האם מישהו מכם נשאר רעב אחרי שהוא אוכל בישיבה? שאלתי שוב והם שוב אישרו את תשובתם הקודמת. הם אוכלים ושבעים ולא חסר להם שום דבר.
"עכשיו פניתי לשאול אותם שאלה נוספת… "אז מה הולך להיות מיוחד בסעודה שאתם רוצים לעשות?", הבחורים השיבו לי שיהיו כל מיני מעדנים עם דגים מעושנים ודגים מלוחים, כאלו נקניקיות וכאלו פסטרמות, ויהיה בשר בקר משובח מאוד עם כמה וכמה סוגים של תוספות, וקוגל עם טשולנט ומי מדבר על סוגי הגלידות שיבואו לאחר מכן…
"כשסיימו להסביר את כל ההסברים אמרתי להם משפט אחד: "מותרות ותאוות – זה מה שאתם אומרים, נכון?".
"הם שתקו…
"בשלב זה התחלתי להסביר להם כמה שזה הפוך מכל הרעיון של ה'בת עין', וכמה שזה לא מכבד בכלל את יום הילולא שלו. "כשיושבים חברים ועושים סעודת מרעים כדי להתחבר יחד, זה גדרר גדול ועצום", הסברתי להם, "כמובן שרוצים שיהיה אוכל טעים כדי שתהיה סעודה נחמדה לכולם, זה לא דבר פסול, ההיפך.
"אבל צריכים להיזהר לא לעבור את הגבול, ואני חושב שמהתיאור שאני שומע מכם, הגבול נחצה כבר מזמן. מה אתם אומרים?".
"בחסדי שמים זכיתי בתלמידים יראי שמים ובעלי מידות, הם הבינו את הדברים והתחברו למסר.
"אמרתי להם, אולי אנחנו נעשה משהו הפוך לכבוד ה'בית עין'. לכבוד יום ההילולא של הצדיק הקדוש והנשגב הזה, נקבל על עצמנו שאנחנו, כל הנוכחים כאן, לא נכניס לפה שלנו שום דבר של ומתרות ביום ההילולא שלו. כל הבחורים יאכלו רק את האוכל שמביאים בישיבה, בלי שום דברים חיצוניים, גם אם יצא לכם לעבור באיזה בית כנסת ששם מגישים כיבוד עשיר לכבוד ההילולא וכדו', הפעם אנחנו נמנעים, לא טועמים מכל המותרות הללו.
"הוספתי והסברתי להם באריכות את העניין של 'תענית הראב"ד', שאוכלים כרגיל אבל נמנעים מלאכות את כל מה שיש בצלחת ותמיד משאירים קצת בצד, להתרגל לוותר, להתרגל להתגבר, כמה זה חשוב וכמה גדול כוחו של מי שמתגבר על התאוות שלו…
"כל הבחורים קיבלו על עצמם פה אחד, שהם לא יאכלו שום דבר מעבר למה שייתנו להם בישיבה ביום ההילולא של ה'בת עין'.
"למחרת ביום ההילולא, שאלתי אותם, נו… אתם מחזיקים מעמד, וכולם השיבו שכן. מדובר בניסיון לא פשוט, במיוחד למי שחי בבורו פארק שבארה"ב שם אנשים מביאים מכל טוב מצרים בכזאת הילולא, ובכל זאת הבחורים התאפקו והתגברו.
"אמרתי להם, רבותי, בזכות ההתגברות הזאת אנחנו יכולים לפעול ישועות! מי שצריך ישועה שיגיד עכשיו ואנחנו כולם נברך אותו כאיש אחד בלבד אחד.
"הבחורים הסתכלו זה על זה, חלק לא חשבו עלם רעיון איזו ישועה הם צריכים, חלק התביישו… לבסוף קם בחור אחד ואמר: "יש לי אח מבוגר, הוא מעוכב שידוך ולא מצליחים למצוא לו שידוך".
"הבחור הזכיר את שם אחיו ואמרתי להם: "כולם יחד להזכיר את ישראל ברוך שמעון בן חנה לאה ברכה לזיווג הגון במהרה…".
"מי עוד זקוק לישועה???
"קם בחור נוסף ואומר, "יש לי אחות מבוגרת שזקוקה לשידוך, לא מצליחים למצוא….
"שוב אמרתי להם: "כולנו יחד מברכים את בלומא אלטע קריינדל בת שושנה רייזל יענטע שתזכה לזיווג הגון במהרה".
"כל הבחורים בירכו כאיש אחד בלב אחד, ולאחר מכן מסרתי את השיעור כרגיל.
"מה אומר ומה אדבר, בקושי עברו שבועיים, ואחיו של הבחור הזה, התארס עם אחותו של הבחור השני.
"מה התברר, הבחורים חזרו הביתה וסיפרו בבית מה היה בישיבה היום, ההורים שמעו ומיד אמרו, 'אהה. יש לו אחות מבוגרת, אולי היא יכולה להתאים לבן שלנו'? מיד הרימו טלפון לשדכן נמרץ שבדק ומצא שאכן יש על מה לדבר, ועד מהרה החל השידוך להתגלגל עד שהגיע לסיומו הטוב בשעה טובה ומוצלחת.
"הנה כי כן, ראינו בחוש ובעיני בשר, איך שהכח של ההתגברות על התאוות, וזכותו של בעל ההילולא ה'בת עין' זיע"א, החישו ישועה לשני הרווקים המבוגרים, ויעזור ה' שיושפעו שמחות בישראל וכל מעוכבי השידוך ימצאו את זיווגם במהרה".