שאלו תלמידיו את מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל: האם לאחד שאין בטחון חזק בקב"ה ניתן לומר "שיהיה לך בטחון" [דהיינו אתה מאמין – אז צריך שיהיה לך בטחון, תבטח!! מה מונע ממך להיות בוטח].
וענה: שדבר כזה לא שייך!! [לבטחון צריך עבודה, אמירה סתמית לא תועיל, ונתן דוגמא וביאר על אנשים שרוצים לקפוץ בדרגה בבטחון ממה שהם, ואמר:] יש שנכנסים ליער בחושך, ונשארים שם כל הלילה ואומרים שהתחזקו בבטחון, ולמעשה הם רועדים מפחד.
והדגיש שהדוגמא שעליה דיבר היתה דווקא על דבר שאין בו סכנת נפשות, היות ואסור להכניס עצמו לסכנת נפשות – סכנת הריגה על סמך בטחון, שאין בטחון בדבר שהוא סכנת נפשות שלא ימות [שהרי אפילו שלוחי מצוה, היכא דשכיח היזיקא שאני "ושמע שאול והרגני" כתיב – פסחים ח' – כל שכן מי שעושה בשביל בטחון] והדרגה בבטחון בכעין זה [שנכנס ליער] היא שלא יפחד.
אחד השומעים היה פוסק חשוב מחו"ל, התעורר מהדברים לדבר על ענין הפחד, וסיפר לרבינו שבנוברהדוק היתה חורבה שאף אדם לא היה מעיז להכנס שם אפילו ביום מחשש מזיקים, ושהוא שמע מאדם נאמן ששמע מהבת של הסבא מנוברהדוק שבליל הסדר שהוא ליל שימורים, היה לוקח הסבא את בנותיו לטייל בחורבה, והיה הולך עם בנותיו להמחיש להם בפועל את האמונה שלילה זה שמור מן המזיקים.
והוסיף ראש הישיבה בענין הפחד, לספר על רבי ישראל מסלאנט, שהיה בעיר קניגסברג לבד עם יהודי אחד, ונכנס בשיחה עם מי שהיה איתו ללמדו שממתים לא מפחדים, מחיים יש לפחד, [הרגיש שעומד להפטר מהעולם], ואכן נפטר באותו לילה, והוסיף, מה היה עם אותו יהודי לא יודע, אבל כך הכין אותו [ובפעם אחרת דיבר על "הבן אדם לחבירו" של הגר"י מסלאנט שלקראת מיתה מה שדאג היה על זולתו].
ותלמיד חכם נוסף שהיה שם אמר, שכאשר הוא רואה כלב הוא פוחד, ושאל את ראש הישיבה אם זה חסרון בבטחון? ענה לו שאין זה חסרון בבטחון, אבל הביא שצדיקים גדולים יש להם מעלה שהם לא מפחדים מבעלי חיים, והבעלי חיים לא עושים להם כלום.
וסיפר על רבי שלום מנשה דוד אימו, שהיה צדיק גדול, ופעם אחת היה צריך להכנס לבית של עשיר אחד למצות צדקה ולא פחד מהכלבים, ובאמת הם לא עשו לו כלום, ושאלו את מרן הגרי"ז אם הסיפור נכון, ואמר שכן, ושהיה צדיק גדול ואביו הגר"ח היה שולח אותו בערב ראש השנה לבקש ממנו ברכה [כך סיפר רבינו].
ועוד סיפר שכאשר היה בארץ מקסיקו [למסע חיזוק] עלה כלב גישוש גדול ביותר למטוס [השלטונות שם חוששים להברחת סמים במטוסים הפרטים, ולפיכך עושים חיפוש בכל מטוס עם כלב גישוש, וכל יושבי המטוס נדרשים לרדת, ולגבי רבינו מפאת גילו וכבודו לא דרשו שירד, אבל התירו רק לו לבד להשאר ללא שום מלוה] ועלה הכלב הנזכר עם האחראי עליו, ורבינו כאמור היה לבד במטוס, ואכן הכלב החל לנבוח בחזקה שמצא משהו, ולבסוף התברר שהיו אלו תרופות בעלמא של אחד הנוסעים האחרים.
ואגב שיחה זו שאלו את רבינו על אדם שהיה צריך להיות לבד בשבת, והרגיש הרגשה לא טובה עם כך, מה העצה לומר לו? ענה רבינו: למה להסתכל על זה לא טוב, הרי הקב"ה יושב איתו, וכי יכול להיות שותף טוב מזה?!
'ביטחון ואמונה' להג"ר משה סחייק שליט"א – פרק רביעי