"וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ" (בראשית כ"ד, כ״א)
אחד ממקורבי רבינו זכה לרגע נדיר במחיצתו: התגלגלה השיחה לעניין 'מופתים', ואז אמר לו רבינו: המופת הגדול ביותר שראיתי בחיי, היה, כשעליתי לבקר את מרן הגרז"ר בענגיס זיע"א כשבועיים לפני הסתלקותו. הרב בענגיס היה חלוש ומיוסר, אולם תוך כדי שיחתנו במילי דאורייתא ציטט לי סעיף קטן שלם מדברי הש"ך מילה במילה, תוך ציון מיקומו המדויק של הש"ך. זהו ה'מופת' הגדול ביותר שראיתי בימי חיי.
פי צדיק יהגה חכמה
אם גוללנו מעט את יחסו של רבינו לענייני מופתים, שומה עלינו להרחיב מעט את היריעה בעניין זה אגב אורחא:
בתו של רבינו, הרבנית הצדקנית ע"ה אשת מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, התארחה בביתו בשבת קודש, ובזמן הסעודה סיפרה לאביה סיפורים שונים מן המופתים הגדולים והישועות מחוץ לגדרי הטבע שהיו אצל חמיה מרן בעל ה"קהילות יעקב" זיע"א. היה זה עדיין בזמן חיי חיותו.
לאחר שסיימה לספר, שאלה את אביה רבינו: "נו טעטע וואס זאגסטו?" ("נו, אבא, מה תאמר על סיפורים אלו?")
אמר לה רבינו: כתוב בתהילים "פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט תורת אלוקיו בלבו לא תמעד אשוריו". אם פיו של הצדיק הוגה רק דברי חכמה ולשונו מדברת רק משפט ובלבו יש רק את תורת אלוקיו, יכול להיות כזו מציאות שתמעד אשוריו? זה הרי לא יכול להיות! ולכן כל ברכותיו והיוצא מפיו מתקיימים. כלומר, הדברים הם מפורשים בפסוק ואין שום אפשרות אחרת!
לגן עדן בדרך הראשית
את יחסו של רבינו לסגולות שונות וכו' ניתן ללמוד ממעשה שהיה עמו. היה זה כשנולד לו בן נין (כידוע, זכה רבינו לראות בחייו גם נכדי-נינים, דוד שישי, דבר נדיר עד מאוד), ואמרו לו שמי שהוא סנדק לבן נינו אינו רואה פני גהינום (עיין לקט יושר יו"ד עמ' 52).
תגובת רבינו היתה: כל ימי חיי אני עובד להיכנס לגן עדן בדלת הראשית ולא בדלת צדדית!
לא ביטל את הסגולה וכו', אלא נתן את המבט הנכון על העניין!
מברכות לבד לא נהיים תלמידי חכמים
רבינו סיפר, שבהיותו כבן חמש שנים לקחוהו הוריו למרן החפץ חיים זיע"א כדי שיברכו.
רבינו תיאר את מראהו של מרן החפץ חיים זיע"א וסיפר כי החפץ חיים בירכו שיגדל כמו שני זקניו הגדולים, מרן בעל ה"לשם" זיע"א והגאון הצדיק רבי משה אראנער זצוק"ל (ידיד נעוריו של החפץ חיים). הוסיף רבינו ואמר: החפץ חיים ידע מה לברך ואיך לברך!
אך מיד לאחר מכן הפטיר רבינו: מברכות לבד לא נהיים תלמידי חכמים, כדי להיות תלמיד חכם צריך לעמול הרבה. העיקר הוא העמל העצמי בתורה.
כאילו שאין לו עבירות
פעם אחת עלה מאן דהו לבית רבינו ושטח לפניו את צרותיו ובעיותיו השונות, ואמר שהוא מרגיש שהכל נובע מחמת עין רעה שנותנים בו אנשים שונים המקנאים בהצלחותיו ולכן הוא נקלע לצרות גדולות כאלו.
לאחר שיצא הלה מחדר רבינו, אמר רבינו: היה כאן אצלי מישהו שביקש סגולה נגד עין הרע, הוא חושב שכל הבעיות שלו מגיעות מעין הרע. אלו שחושבים שהבעיות שלהם מגיעות מחמת עין הרע הם בעלי גאווה. וכי חסרות להם עבירות? וכי פשפשו במעשיהם ומצאו עצמם נקיים מכל חטא ועוון עד שהסיבה היחידה לבעיותיהם נובעת מעין הרע או מעוונות הדור?
אין זה אלא גאווה גדולה!
מי שיש לו צרות, עדיף שיפשפש במעשיו ויתקנם!
(מתוך גדולה שמושה)