להלן סיפור מופלא, המעובד מתוך 'ווי העמודים' הממחיש שמקיום מצוות לא מפסידים לעולם, ואת הזכות העצומה של הכנסת אורחים.
ומעשה שהיה – כך היה: יהודי בארה"ב היה רגיל לארח בשבתות בביתו אדם קשה יום. אותו קשה יום השתלט על כל מהלך הסעודה, בכל משך הסעודה היה מרבה לדבר, והיה דורש, שכולם יקשיבו להגיגיו, ומצוות האירוח הפכה לקשה משבת לשבת. בני הבית התלוננו לאביהם שהאירוח הפך עבורם למטרד. הם ביקשו מאביהם למנוע את הזמנת האורח.
אבל האב שהיה אמון על מצוות הכנסת אורחים, הסביר לבני ביתו, שכל מצווה שבאה בקושי, היא מצוה גדולה עד מאוד. בנוסף האב ציטט מדברי חז"ל: "יפה פעם אחת בצער ממאה פעמים שלא בצער" (אבות דרבי נתן ג,ו). האב הסביר: "שכר מצווה, שנעשית בצער הוא פי מאה משכר אותה מצווה, כשהיא נעשית בלי צער".
ואכן בני המשפחה קיבלו את דברי האב ונשכו את שפתם. אבל כשהאב הבחין שסעודות שבת הפכו עבור בני ביתו למטרד. במקום להעניק להם סעודות שבת יפות ופוריות, הוא כל הזמן מתעסק עם האורח, החליט להתייעץ עם הרב שלו, ולאחר שסיפר לרב את כל הסיפור, בעצתו הוחלט להגביל את האורח. הרב פנה אליו בשפה יפה ואמר לו: "אורח חשוב כמותך, אי אפשר שיבא כל שבת, כי זה פוגם בחשיבותו ובכיבודו. ולכן כדי שנוכל לכבדך כראוי, מעתה נזמין אותך רק בשבתות מיוחדות, כמו 'שבת מברכים' או בכל שבת, שיש בה איזה יחוד, כמו 'שבת שקלים' וכיו"ב".
האורח שמע את הדברים והסכים. אולם ביום שישי שלאחר מכן, פנה האורח לבעל הבית וביקש ממנו להתארח בשבת בביתו. הוא אומנם הזכיר שהם סיכמו שמעתה יבוא רק בשבת 'מברכים'. אבל שבת זו, היא גם מיוחדת, כי היא שבת שלאחר שבת מברכים, ומה עוד שהשבת אינו מרגיש כל כך טוב, ולכן הוא מבקש להתארח בביתו.
בעל הבית הסכים כמובן לארח את האיש, הרי שאם האורח מבקש אסור לסרב לו, ומה עוד כשהאורח מציין, שאינו מרגיש כל כך טוב וסביר, שהשהות בביתו תעזור לו להחלמתו. לאחר סעודה השבת, שאל בעל הבית את האורח: "אמרת שאינך מרגיש כל כך טוב, מה יש לך?". האורח השיב כמסיח לפי תומו: "אני סובל מהמחלה, שמאוד נפוצה בזמן האחרון, מחלת החצבת".
במוצאי השבת, מיד כשהאורח יצא מביתם, המצב בבית הפך ל'סערה גדולה'. אומנם כל ילדיו חוסנו מהמחלה, אבל בנם בן החמש, שסבל מילדותו ממחלת עור קשה, היה רגיש מאוד לחיסונים וכשהיה צעיר ורצו לחסנו, פחד מאד מהחיסון. כשלקחו אותו לחיסון, ברגע שראה את המחט, התחיל לבכות בצורה היסטרית, עד שההורים החליטו שלא לחסן אותו ממחלת החצבת. כעת לאחר האירוח השבתי, כשהאורח סיפר שהוא סובל ממחלת החצבת, החלו בני הבית לחשוש לגורל הבן, שממילא כבר סובל קשות ממחלת עור, וכעת מי יודע אם לא נדבק מהמחלה.
האב ניסה להרגיע את בני ביתו ואמר, שמקיום מצוות לא מפסידים לעולם, ושומר מצווה לא ידע דבר רע, ואי אפשר שיצא נזק ממצוות הכנסת אורחים.
מספר ימים לאחר מכן התחיל חומו של הילד לעלות. לאחר בדיקה קצרה אצל הרופא אובחן הבן שנדבק ממחלת… החצבת! (מחלת החצבת היא בין המחלות הזיהומיות המדבקות ביותר. בחלק מהמקרים, סיבוכי המחלה עלולים להיות קשים בדרכי הנשימה ובמערכת העצבים, דלקות אוזניים ועיניים ואף במקרים מסוימים גורמת לדלקת ריאות ודלקת המח והחולה עלול להגיע לסכנת חיים. יתר על כן, אדם שאינו מחוסן הנחשף לחולה חצבת, יש סיכון גבוה מתשעים אחוז להידבק במחלה!!!).
על בני הבית עברה תקופה לא קלה של התמודדות עם מחלת החצבת, אבל ברוך השם ברחמי שמים מרובים הילד התגבר על המחלה והבריא.
כעת קרה דבר מאד מפליא. יחד עם הבראתו המחלה, הילד הבריא באורח פלא גם ממחלת העור הקשה שסבל ממנה! הרופאים הסבירו את התופעה, כי ברגע שהגוף הרגיש במחלה, הוא פיתח נוגדנים למחלה, ומערכת החיסון הטבעית של הגוף נכנסה לפעולה נרחבת כדי להילחם במחלה. מכיוון שהקב"ה ברחמיו הגדולים פיתח באדם אפשרות לנוגדנים טבעיים שילחמו במחלה, במהלך המלחמה של הגוף במחלה, מערכת החיסון של הגוף גם ריפאה את מחלת העור הקשה של הילד.
ואכן האבא צדק, לא רק שהילד לא ניזוק כתוצאה מהמצווה, אלא שעוד נרפא מהמחלה הקשה שקיננה בגופו במשך שנותיו המעטות.
(פניני עין חמד)
1/270
